זרע אברהם קיד

מחלב וא"כ בחלב אסור גם במקום דלא שייך חזי וכו' *) וממילא שוב אינו חל מעילה על חלב דקדמה כיון דבלא הטעם דחזי וכו' אסור

טז) ואגב אזכיר דברי רש"י מעילה (דף טו) בהא דאמרינן פיגול ונותר מצטרפין לאכילה וכתב רש"י שאם אכל חצי זית נותר וחצי זית בשר פיגול חייב שתיים וקשה לי דהא ע"כ איירי בשתי התראות והא רש"י בחולין (דף פג) כ' דאין סברא ששתי התראות מצטרפין אם אכל בכדי אכילת פרס. ונראה דבתוס' יו"ט תמה דאיך יהי' חייב על כזית אחד משום פיגול ומשום נותר עיי"ש

ונראה כיון דבקדשים קיימא לן דהיתר מצטרף לאיסור וא"כ אם הי' החצי זית היתר הי' ג"כ מצטרף א"כ שפיר חייב משום שני לאווין. ותדע דהא בשאור ודבש אם הקריב חצי זית שאור וחצי זית דבש לוקה שנים משום דהיתר מצטרף לאיסור ועין במנחות (דף נח) ובתוספות שם

וע"ע בפירש"י יומא (דף עג:) שכ' במפרש חצי דמיירי דלא אכל אלא חצי שיעור עיי"ש ומשמע שאם אכל כזית בכדי אכילת פרס אינו חייב משום שביעה אלא משום נבילה ועיין בשו"ת ר' עקיבא איגר (סי' עו) ואף דהתרו משום בו שבועה מ"מ מצטרף משום נבילה כמו שפירש"י בחולין הנ"ל ואכמ"ל

יז) הדרן לדברי התוספות הנ"ל דאיסור חל על איסור חצי שיעור. ולאו דווקא שבועה ויש להעיר מדברי התוס' ביצה (דף כה.) שכתבו דבהמה בחיי' בחזקת איסור אינו זבוח עומדת. ומשום הכי אינו חל איסור יום הכפורים. והריצב"א תמה דלמ"ד לאו לאברים עומדת היכי חל אאיסור שאינו זבוח עיי"ש. וקשה הא אבר מן החי מצטרף משהו בשר וגידין ועצמות. והוי מן האיסור שאינו זבוח רק חצי חצי שיעור ועל ח"ש הא כתבו התוס' דחל איסר על איסור

ונראה ראי' מזה למ"ש הפרי מגדים בפתיחתו לה' שחיטה דאף דכל אכילות שבתורה כזית מ"מ אכילה דרשות היא בכ"ש ומה"ט עשה שאינו זבוח הוא בכ"ש דלא כתיב בלשון לאו אלא בלשון וזבחת ואכלת עיי"ש ושפיר אינו חל אעשה שאינו זבוח אבל ראיתי במנחת חינוך (מצוה קנ"ז) שהביא ראי' מדברי הרמב"ם (פי"א מטו"צ ה"ז) שכתב דהאוכל כזית מצפור מצורע השחוטה עובר בל"ת ועשה ואין לוקין הרי דגם באכילה דרשות היא כזית דווקא וקדמו בזה הראש יוסף והדרא קושי' לדוכתא

יח) ועיין בחדושי הגרע"א שתמה על הפרי מגדים הנ"ל מהא דשבועות במפרש חצי שיעור שכתבו התוס' דחל על חצי שיעור והא עכ"פ אסור מצד עשה דהוי בכ"ש

ויש לתרץ למה דאיתא בש"ס דיומא (דף עד) דקאמר אי הכי לא נחייב קרבן שבועה כיון דאסור מדרבנן ותמה בחי' הרשב"א דהא אפילו לר' יוחנן חייב קרבן שבועה אף דס"ל חצי שיעור אסור מה"ת וכל שכן לר"ל דח"ש רק מדרבנן עיי"ש וראיתי באבני מלואים בתשובותיו לתרץ דאדרבא הוא הנותנת דלר' יוחנן דח"ש רק איסור בעלמא מכל חלב חל איסור שבועה. אבל לר"ל דרק מדרבנן ואסור מלא תסור **) והוי לאו ועל לאו אין שבועה חל עיי"ש

ולפ"ז קושיות הריצב"א לר"ל דס"ל בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת איך חל אאיסור עשה שאינה זבוחה דלר"ל באמת לא חל. דלדידי' הוי לאו ואין שבועה חלה על לאו ואין להקשות דבל"ה חל אעשה שאינה זבוח מטעם איסור מוסיף דאבר מן החי היא אסור לבני נח והוי ***) מוסיף. דנראה אם נימא דגם בני נח נצטוו על בשר מן החי וכמו שהיא באמת דעת הרמב"ם ובהדיא מבואר כן בחולין (דף קכט) א"כ לשיטת רש"י דאף למ"ד דלאו לאברים עומדת מ"מ לחתיכת בשר עומדת. א"כ בלא"ה אסור לב"נ מחמת בשר מן החי דאין חילוק לדידהו בין בשר בין אבר כיון דלא נאמרו שיעורין לב"נ. ובפרט לר"ל דאיהו יליף מקרא דלא תאכל הנפש וגו' גם לבשר מן החי דב"נ נצטוה [וא"כ גם לב"נ אינו חל מטעם אין איסור תע"א ול"ש מוסיף כיון דגם לב"נ אינו חל ****) אי לא חל] ורק לדידן דילפינן מטריפה שפיר הקשה הכ"מ הא אין ב"נ מצטווה על טריפה משא"כ לר"ל וז"ב ושפיר הקשה הריצב"א ודו"ק

יט) ועפי' זה יש ליישב ג"כ קו' הגרע"א בחידושיו על השעה"מ פי"ז מה' אסורי ביאה שכ' ליישב קו' התוס' בחולין (דף קג) ד"ה ומר וכו' שהקשו אי כר"א ס"ל ריש לקיש לא לחייב שתים ואי כרבנן למה לי טעמא דלאו לאברים עומדת ותי' השעה"מ משום דמקרא דכל שבשרו מותר אתה מצוה על איבריו ילפינן דאבר מן החי אינו חל על טמאים אף דהוי איסור מוסיף אבל הכא דאיכא איסור בת אחת לא נתמעט. וא"כ שפיר לר' יוחנן חייב שתים ולר"ל דלאו לאברים עומדת אינו חייב אלא אחת דאבר מן החי אינו חל על טריפה אף דאיכא מוסיף עיי"ש. ותמה עליו הגאון הנ"ל דהא לר"ל דח"ש מותר מן התורה שפיר חל אבר מן החי על טריפה. דהא אבר מן החי מצטרף במשהו בשר וגידין וכו' ובטריפה בעי כזית. וא"כ באבר מן החי הוי רק ח"ש וחל לר"ל עיי"ש בתשובה (סי' קפא) עיי"ש

ולהנ"ל אדרבא לר"ל אינו חל אח"ש אפי' אם נימא דעל ח"ש חל ומטעם הנ"ל דהוי לאו ואין שבועה ושאר אסורים חלים על לאו [וצ"ע דהא מ"מ אמרינן בשבועות במפרש ח"ש. ומה יעשה ר"ל באקומתא זו וצ"ע] ואתי שפיר דברי השעה"מ ודו"ק

כ) הדרן להנ"ל דטעם דעל חצי שיעור חל איסור אחר מטעם דל"ש חצי לאצטרופי כנ"ל ועפי"ז