זרע אברהם קיג

איסור נותר ואיסור יו"כ בהדי הדדי ויש ראי' איפוא דרבי מאיר ס"ל בת אחת

אך לכאורה ניהו דנותר לא מקרי מוסיף מ"מ כולל מקרי דהא מכי מטה זמן דנותר כל בשר קדשים שנשחטו אתמול נפסלו בזמן אחד וכמו דחמץ על טבל מקרי כולל כיון דכי מטא זמן דפסח כל העיסות שנתחמצו קודם הפסח נאסרו משום חמץ וכמו דצריך לומר במעילה (דף ו) גבי בשר קדשי קדשים שיצאו לפני זריקת דמים דחייבים עליו משום נותר אף דאין איסור נותר חל על איסור יוצא. וע"כ דנותר חשוב כולל משום הזמן שכלל כל הקדשים יחד. ועיין בצל"ח פסחים (דף כח) שחידש דבזבח פסול יש ג"כ הלאו דלא תותירו ובשו"ת נודע ביהודא חלק מהדורא תנינא (סי' נג) פלפל בזה ולדעתי הדבר מבואר כאן ואכמ"ל

יב) ובההוא ענינא אכתוב מה שיש ליישב קו' הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל בחי' לסוגיא דידן (דף לג.) דמוקי לה באיסור בת אחת וכגון דאייתי שתי שערות בשבת וכו' דא"כ נימא דנבילה על יום הכפורים יהי' איסור מוסיף דבודאי יש אחד שהגדיל ביום הכפורים וחל לדידי' איסור נבילה ואיסור יום הכפורים בבת אחת ונימא מיגו דחל לדידי' חל לכל העולם מטעם מוסיף עיי"ש ובדרוש וחידוש לביצה (דף י"ב) עיי"ש

אולם למה שכתב בספר פתח הבית (בדיני איסור חל על איסור ענף ה) דכי אמרינן בת אחת בקטן שהגדיל היינו בדבר שנוגע רק לעצמו כגון התם בזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה אבל בדבר דתלי לכל העולם אז אין לחלק בינו לזולתו עיי"ש

והנה בודאי סברתו נכונה דבדבר דלא תלוי רק בו שייך לומר אם הביא ב' שערות בשבת הוי בת אחת אבל נבילה על טמאה וכדומה דנוגע לכל העולם. הכי נימא הואיל והוא הביא ב' שטרות והוי לדידי' בת אחת וחל עליו ומיגו דחל עליו חל על כל העולם אדרבא נימא להיפוך הואיל דלכל העולם לא חל גם לדידי' לא חל

*) ולפ"ז מיושב קושיות הגרע"א דגבי נבילה ביום הכפורים ל"ש בת אחת בקטן שהגדיל כיון דנוגע לכל העולם ולכל העולם לא חל גם לדידי' לא חל. וכבר הבאתי במ"א דבסברא זו מיושב ג"כ קושית הרשב"א ביבמות דדחק בחולין (דף פט.) למצא דגיד יהי' חל על מוקדשין ונימא בקטן שהגדיל והוי איסור גיד ומוקדשין בהדי הדדי ולהנ"ל באיסור חפצא שנוגע לכל העולם אמרינן מה ראית וכו' אדרבא כיון דלכל העולם לא חל גם לדידי' לא חל ואכמ"ל

יג) ודע שיש מן התימא בהא דחולין (דף פט.) בתוס' שם בד"ה ואתי וכו' שתמהו דהיכי ס"ד למימר דס"ל לתנא דידן דאיסור מוקדשין חייל אאיסור גיד דהא ס"ל לתנא דידן בחולין (דף ק:) דאינו נוהג בטמאה עיי"ש. ומה ראי' שאני גיד על טמאה דלא הוי לא כולל ולא מוסיף משא"כ מוקדשין על גיד הו"ל כולל ודלמא רק איסור חל על איסור לית לי' אבל כולל אית לי' וצ"ע

יד) ואגב אכתוב מה שנראה לי בישוב קו' התוס' פסחים (דף כג.) דאמרינן שם כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה. דלא אמר דהותרה גם דמה עיי"ש

ונראה דהכרתי ופלתי (סי' ס"ה) תמה דהיכי אמרינן כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה. דהא קיי"ל דאין איסור חל על איסור ולא חל איסור נבילה על איסור גיד עיי"ש. וקושיותו יש ליישב בפשיטות דהא קיי"ל איסור חל על איסור בכולל ומוסיף ונבילה על גיד הו"ל כולל. [ובכוונת קושיותו צריך לומר דכיון דהש"ס קאי כר' שמעון ור' שמעון לית לי' כולל ומוסיף. וא"כ ל"צ לומר דטעמא דר"ש דאסור גיד משום דס"ל אין בגידין בנו"ט ת"ל דלא שייך כשהותרה לר"ש לשיטתו. ויש לומר דעדיפא מינה קאמר]. ושפיר שייך כשהותרה וז"פ

ולפ"ז לפמ"ש התוס' ביבמות (דף לג:) בד"ה אמר דאפי' למ"ד דאית לי' כולל מ"מ בקל על חמור ל"א כולל עיי"ש. וא"כ ניחא בשלמא נבילה על גיד שפיר חל בכולל ושייך כשהותרה נבילה וכו' דהא בגיד יש איסור נבילה. אבל **) נבילה על דם דבכרת הא הוי קל על חמור ול"א כולל. והא דחל על חלב היינו משום דהותר מכללו וכדברי התוס' שם ואכמ"ל

טו) התוספות בשבועות (דף כג:) ד"ה דמוקי וכו' כתבו דעל איסור חצי שיעור חל איסור שבועה דאינו מושבע ועומד על חצי שיעור ולא שייך מושבע ועומד מהר סיני עיי"ש ועיין בתוספות חולין (דף קב:) ד"ה שאין וכו' דלאו דווקא איסור שבועה אלא אף איסור אחר יעיי"ש

וראיתי בשאגת ארי' החדשות שהקשה מהא דכריתות (דף כג:) דדייק הש"ס דבקדשים גלי קרא דאיסור חל על איסור דכתוב כל חלב לד' וגומר לרבות אימורי קדשים קלים למעילה אף דחלב איסור כרת ומעילה איסור לאו או מיתה. והא משכחת לה בחלב חצי שיעור דבמעילה חייב בשוה פרוטה אף דלית בי' כזית ושפיר חל דעל חצי שיעור חל איסור עיי"ש

ונראה למה שכתב בחדושי הרי"ם זצללה"ה שבועות (דף כג) דהטעם דעל חצי שיעור איסור חל על איסור דחצי שיעור אסור מטעם דחזי לאצטרופי כמבואר ביומא (דף עד) והיינו כיון דאי יצטרף יהי' אסור. והכא בח"ש נבילה וכדומה אי יצטרף לא יהי' חל איסור נבילה על איסור שבועה דקדמה יעיי"ש

ולפ"ז הא כתבו האחרונים דבאיסור חלב אסור חצי שיעור גם במקום דלא שייך חזי לאצטרופי. והיינו דהא התוס' הקשו שם ביומא דל"ל הטעם דחזי וכו' דתיפוק לי' מכל חלב. ותי' הרא"ם דנ"מ באיסור לאו דלא נלמד