זרע אברהם קיב

ליה שפיר יש לומר דאית לי' בת אחת ומיושב קו' התוס' לנכון

ו) ובעיקר סברת האחרונים הנ"ל יש לעיין מהא דמנחות (דף כד:) דמותיב ליה אביי לרבא דאית לי' שבע לי' טומאה מהא דס"ל לרבי יוסי בשני סדונים המקופלין ומונחים זה על זה וישב זב עליהם שהעליון טמא מדרס והתחתון טמא מדרס ומגע ואמאי נימא שבע לי' טומאה [וצ"ע בפסחים (דף יד) דפריך מכדי בשר שנטמא בוולד הטומאה מאי הוי שני. כי שריף לי' בהדי בשר שנטמא באב הטומאה מאי הוי שני. שני ושני הוא מאי מוסיף ליה טומאה על טומאתו איכא. ואמאי לא פריך דעדיפא מיני' דהא שבע לי' טומאה] ומשני התם בבת אחת והכא בזה אחר זה. דבזה קשה קו' התוס' רי"ד נימא כל שאינו בזה אפי' בבת אחת אינו ולא שייך הי מנייהו מייתית והי מנייהו מפקית דהא מדרס שפיר חל על מגע כמבואר בגמרא שם

ז) ובענין הנ"ל דשבע לי' טומאה נכון אתי ליישב מה שעמד המגיה מל"מ פ"ב מסוטה (הלכה י"ב) ע"ד המהר"א ששון (סי' קצז) שנסתפק בבועל שני אי נאסרת על הבועל כיון דלא נאסרת על הבעל בביאה זו והמגיה עמד עליו מסוטה (דף כה) גבי אלמנה לכהן גדול דנאסרה על הבועל עיי"ש

ונראה דבספר אבני מלואים (סימן י"א) מפלפל דלא נאסרה על הבעל פעם שנית דאין איסור חל על איסור [ואף דהוי איסור כולל מיגו דחל על הבועל צריך לומר דלא שייך כולל כי אם בשני איסורים נפרדים כנבילה ויו"כ משא"כ גבי איסור אחד לחול האיסור ב' פעמים] ויותר יש לומר דשבע לי' טומאה דסוטה טומאה הוי. וניחא באלמנה לכהן גדול דלא שייך שבע לי' טומאה שפיר חל ואתי שפיר

ויש לומר דטעמא דאביי דאינו מחלק בענין שבע לי' טומאה בין בת אחת לזה אחר זה מטעם דאית לי' כל שאינו בזה אחר זה וכו' אך הרשב"א כ' דאביי לית לי' דרבה ויבואר במ"א ואכמ"ל

ח) עיין בתוספות שם ע"ב בד"ה אמר דאפילו לרבי יוסי דאית לי' כולל למסקנא מכל מקום באיסור קל על חמור לא אמרינן מוסיף עיי"ש ויש לעיין מדברי התוספות נדרים (דף צ.) בד"ה יפר שהקשו דאמאי באומרת נטולה אני מן היהודים דיפר חלקו דהא אין איסור חל על איסור. ותירץ מטעם כולל. והא נדר קיל בודאי מאיסור אשת איש וצ"ע

ט) ואגב אכתוב דבדברי תוס' דנדרים הנ"ל נכון אתי ליישב מה שהקשה בספר תפארת ישראל גיטין בשם גאון אחד לפי דברי הר"ן בנדרים שם דלהכי באומרת טמאה אני לך מותרת לבעלה דאפקיענהו רבנן לקדושין מיני' עיי"ש וקשה דמה הועילו חכמים בתקנתן הא יכולה תמיד לומר טמאה אני לך ונטילה אני מן היהודים דאז ממה נפשך אסורה לבעלה דהא בטמאה אני לך הפקיעו הקדושין ולא יוכל להפיר ושוב אסורה משום נדר. ע"כ קושיותו. ולהנ"ל אתי שפיר דהא באמת אינו חל הנדר דאין איסור נדר חל על איסור אשת איש. ורק מטעם כולל מיגו דחל אבעלה ובאומרת טמאה אני לך דאסורה לבעלה ג"כ שוב ליכא כולל. ולא תוכל לומר שתיהם ואתי שפיר ואכמ"ל

ובהיותי בענין זה אציג מה שראיתי בס' בית הלוי *) (סי' מו) שנסתפק בדין דאין איסור חל על איסור. אם דווקא לענין עונש אבל האיסור חל. ונ"מ לענין חולה ביום הכפורים עיי"ש ובפרי מגדים ביורה דעה (סי' ק"ב). ולע"ד יש להביא ראי' מהא דברכות (דף כ.) דאיצטרך לאחיו וגומר לנזיר וכהן מ"מ מטמא למת מצוה. וקשה למאן דלית ליה איסור חל על איסור אפילו באיסור מוסיף למה לי קרא הא אין איסור נזיר חל על איסור **) כהן וע"כ דלענין איסור חל וצריך קרא שיטמא למת מצוה דליכא אפילו איסורא ואכמ"ל יותר

יא) שם (דף לד:) ומאן האי תנא דאית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת אמר רב יהודה אמר רב רבי מאיר היא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות וכו' רבי מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב עיי"ש

והנה ענין איסור בת אחת דבכאן האריכו רש"י ותוספות כל אחד לפי פירושו אבל לפירוש שניהם ענין בת אחת היינו משום שבת ויום הכפורים שחלו יחד משקידש היום. וכבר תמה בזה בשו"ת שאגת ארי' (סימן ע') דמה ענין זה לבת אחת דהא גם אי לא חיילו כהדדי היו חלים אחד על חבירו כיון דאחד על חבירו הוא כולל או מוסיף ורבי מאיר הא אית לי' כולל ומוסיף ובמה יגרע ערכו מפאת דחלו תרווייהו כהדדי ועיי"ש שהביא סוגיא דחולין (דף קא:) דיו"כ ושבת חלו א' על חבירו משום כולל ומשום מוסיף עיי"ש

ונראה למה דאמרינן בכריתות (דף יד.) דנותר הוי ליה איסור מוסיף משום דניתוסף איסור לגבוה ומיגו דניתוסף לגבוה נאסר נמי להדיוט. ותמה בשו"ת הרמ"ע (סי' קכג) דמה מוסיף יש כאן כיון דאין שני האסורים באים יחד. דאיסור נותר דאימורים הא נאסרו מבוקר ראשון ולענין הדיוט הא בקדשים קלים אינם נפסלים עד הערב. עיי"ש וצריך לומר דמיירי בקדשי קדשים הנאכלים יום ולילה דמבוקר ראשון נאסרו להקדש ולהדיוט ביחד ומיגו דמתוסף איסור לגבוה נאסר נמי להדיוט

אך למה דמוקמינן בשבועות (דף כד.) דהך מתניתין מיירי בבכור יעיי"ש דמקשה והרי הקדש ומשני בבכור עיי"ש ובכור הוא מן קדשים הקלים דנאכל לשני ימים ולילה אחד ואכתי לא דמי נותר דהדיוט לנותר דהקדש דהקדש הוי נותר מבוקר ראשון דנפסל בלינה. ולענין אכילת הדיוט הרי לא הוי נותר עד ערב. והיכי חל נותר כנ"ל

אמנם למאי דמבואר בזבחים (דף נו:) המחשב לאור שלישי וכו' ר' יוחנן אמר פסול וכו' ומטעם דכיון דאינתק לי' מאכילה חשוב נותר אף דלא הוי עדיין זמן טריפה א"כ ה"נ משקידש הלילה של יום כפורים חשוב נותר כיון דאינתק לאכילה משום יום כפורים וחלו תרווייהו