זרע אברהם קיא

הא הוי לי' איסור *) מוסיף דמשום ממזרת אינו לוקה משום קריבה דהוי רק חייבי לאווין משא"כ משום איסור אשת אח וז"ב

ובזה י"ל בהא דאמרינן יבמות (דף צ"ז) לא יגלה כנף אביו לשומרת יבם של אביו ופריך ותיפוק לי' משום דודתו ומשני לעבור עליו בשני לאווין וקשה היכי חל איסור לאו דלא יגלה על איסור דודתו. אך לפי הנ"ל ניחא דהא כל הנ"מ לחייבו שתי מלקיות וא"כ הא משום הלאו דדודתו חייב גם על הקריבה ועל הביאה משום לא יגלה ובשני מעשים נפרדים לא שייך אין איסור חל על איסור

אך כל זה לפלפולא בעלמא אבל העיקר נראה דלא כ' הרמב"ם דחייב מלקות על הקריבה בחייבי כריתות רק היכי דלא בעל אבל בשבעל אינו שוב על הקריבה לבדנה. וכעין זה במנחות (דף נח) לענין עורך מנחה דאמרינן שם לא קשיא הא דעריך הוא ואפה חברי' הא דעריך הוא ואפאה היא דשוב אינו חייב על העריכה לבדה וכמו שפי' התוס' שם. וכ"כ הריטב"א לענין העראה דכל דחייב על הגמר אינו חייב על העראה וה"נ לענין הלאו דקריבה. ובזה מיושב ההיא דכתובות (דף ל.) דפריך הא אין לוקה ומשלם. וקשה דנימא דחייב מלקות על הקריבה ועל הגמר חייב קנס אלא ודאי כנ"ל ואכמ"ל

ד) ואגב אכתוב דמה שדן בשו"ת ברית אברהם באם יבם חייבי כריתות דאין חייב חטאת דהא הטעם משום דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת וא"כ עכ"פ איסור לאווי שבו נדחה וכמ"ש הריב"א לענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה דכל דמניעות הדחי' משום העשה עכ"פ הלאו נדחה וא"כ ה"נ הלאו נדחה ורק הכרת לא נדחה. והא **) כתבו התוס' ביבמות (דף ט) דלרבי בעינן שישגוג בלאו וכרת וא"כ אם שגג אינו מביא חטאת דהא ליכא לאו עיי"ש שפי' בזה דברי הירושלמי בריש יבמות אי מה עלי' להלן שלא במקום יבמה ודחק הפ"מ בפירושו ולהנ"ל הכוונה על הקרא דונודעה החטאת אשר חטאו עלי' דהיינו שלא במקום יבמה דבמקום יבום לא שייך חטאת עיי"ש

אך לפע"ד אי אפשר לומר כן דהא כבר הקשו דלשיטת הרמב"ם דבחייבי כריתות חייב על הקריבה איך שייך עשה דוחה ל"ת הא לא הוי בעידנא. אמנם היטב אשר דובר בזה בשו"ת חמדת שלמה או"ח (סי' ח.) דבקרא הא כתיב לא תקרבו לגלות ערוה וא"כ היכי דהביאה נאסרה משום ערוה גם הקריבה אסור משא"כ אם הביאה מותרת משום עשה דוחה ל"ת מהיכי תיתי נאסר הקריבה משום הביאה המותרת ודפח"ח

ולפ"ז במקום דאין עשה דוחה והביאה אסורה משום חייבי כריתות שוב לא הוי בעידנא וגם הלאו לא נדחה ואכמ"ל

ה) ביבמות (דף לג.) אלא קמיפלגי באיסור בת אחת ואליבא דר' יוסי רבי חייא סבר באיסור בת אחת מחייב תרתי ובר קפרא סבר לא מחייב אלא חדא

ובתוס' שם בד"ה בר וכו' תמהו דמשמע דבאיסור מוסיף חל טפי איסור על איסור מבאיסור בת אחת דהא מודה רבי יוסי באיסור מוסף כמו שפירש בקונטרס כדמוכח ממתניתין דפ' אמרו לו ואפילו הכי בת אחת לית לי' וכי מסקינן דאיפלגי אליבא דרבי יוסי ורבי שמעון באיסור בת אחת וחייב לרבי חייא שתיים לרבי שמעון ואפילו הכי מוסיף לית לי' עיי"ש

ונראה לתרץ ע"פ דברי התוספות רי"ד בקדושין (דף נא) שהקשה דבכל אסורים שבאו בת אחת נימא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. ותירץ דהי מנייהו מייתית והי מנייהו מפקת עיי"ש ומהאי טעמא ביארו ***) האחרונים דהיכא דאיסור א' היה חל אלו הי' בזה אחר זה והשני לא היה חל אלו היה בזה אחר זה שורת הדין דחל רק מה שהיה חל בזה אחר זה והשני שלא היה חל בזה אחר זה גם בבת אחת אינו חל ולא שייך הי מנייהו מייתית והי מנייהו מפקית דבודאי מייתינן מה שהי' חל ומפקינן מה שלא היה חל בזה אחר זה ועיין שו"ת שאגת אריה (סי' ע) שכתב כעין זה ממש אלא שלא הביא דברי התוספות רי"ד הנ"ל עיי"ש ואתי לה מטעם אחר עיי"ש

ולפי זה לר' יוסי דאית לי' מוסיף ולית לי' כולל ממילא לא שייך בת אחת ואינו חל אלא האיסור אשת אח לבדנה כיון שהיה חל על איסור אחות אשתו גם בזה אחר זה מטעם מוסיף לא כן איסור אחות אשתו דהוי רק כולל וכולל לית לי' לרבי יוסי וניחא מה דלרבי יוסי אינו חייב שתיים כ"א לקוברו בין רשעים גמורים ואתי שפיר

וכל זה לרבי יוסי אבל לרבי שמעון דגם מוסיף לית לי' אדרבא היא הנותנת שיחולו שתיהם בבת אחת ומשום דהי מנייהו מייתות והי מנייהו מפקית כיון דתרווייהו שווין כנ"ל ולמסקנא דרבי יוסי אפילו כולל אית