זרע אברהם יא

וא"כ חמור אפילו מאיסור מיתה ועיין בירושלמי פ"ב דפסחים דמבואר להדיא כן. וא"כ כיון דפירות שביעית לאחר הביעור אסור בהנאה וכמ"ש הרמב"ם דשורפין אותן וא"כ חמור מאיסור נבילה

ב) ואגב אכתוב הנה בירושלמי (פ"א דתרומות הלכה) אתם פרט לתורם דבר שאינו שלו מה את עביד לי' כתורם את שאינו שלו או כתורם את של חבירו נשמיענה מן הדא הפקיר כריו ומרחו וחזר וזכה בו. אין תעבדיני' כתורם את שאינו שלו אין תרומתו תרומה עיי"ש. והנה בירושלמי לא הזכיר אם תרם רק אם מרחו

ולכן נראה למה דפליגי בירושלמי (פ"ה דמעשרות הלכה.) ) הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו דלר"ל לא נטבל. ומ"מ בהפקר נטבל. חזינן דהעיקר הוא אם הוא של חבירו. ולא במה שאינו שלו. וכן מבואר בירושלמי (פ"ב דפסחים הלכה) עשה כרי והשתחוה לו ומרחו אין איסור קל חל על איסור חמור ותיפוק לי' דלא נטבל כלל דהא איסור הנאה הוי כהפקר כידוע ובע"כ כנ"ל כיון דאינו של חבירו כנ"ל ודו"ק

ג) ובתוספתא דיומא טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה תרומה ונבילה מאכילין אותו תרומה. *) ואינו מובן דהא תרומה יש בה עון מיתה. וחמור מנבילה דרך לאו

ונראה דהא בכל אכילה יש הנאת גרון והנאת מעים וכמבואר בחולין (דף קג:) אבל בתרומה מבואר בתוס' יומא (דף פ"א) דאחר שבא למעים כבר נתחללה ואין בה אלא הנאת הגרון דאח"כ היתר היא. ולכן נבילה חמורה דיש בה גם הנאת מעים משא"כ בתרומה ודו"ק

ודע דאם יש לפנינו איסור אכילה ואיסור הנאה פשיטא דמאכילין אותו איסור אכילה ועיין רש"י חולין (דף קו) ד"ה חדא דבשר חזיר חמור מאיסור נבילה דיש בה שני איסורין. ודברי רש"י תמוהים דהא בטמאה ליכא איסור נבילה ואדרבא בנבילה יש בה ג"כ איסור עשה שאינה זבוח ואכ"מ

ועיין בפי' הר"ח [שנדפס בש"ס בווילנא] שגרס נבילה ושביעית מאכילין אותו נבילה. וכבר הבאתי שבמ"ח מסתפק בזה. ומ"ש שם (עיין אות א)

ד ואגב אכתוב בהא שכתב הר"י הובא במג"א (סי' רט"ז) דבשר נבילה שנפלה לדבש כיון דדרך הדבש להפוך הבשר מותר עיי"ש שהמג"א הקשה מאפרוח טריפה דלמה צריך לומר אימתי גביל לכי מיסרח, אמנם י"ל דרבינו יונה לא אמר אלא גבי דבש דבורים דחזינן דהתורה התירה הדבש אף דיוצא מן הטמא מ"מ כיון דנשתנה מותר א"כ כמו כן אם נתערב בה בשר נבילה ונהפוך לדבש ג"כ מותר ועיין בירושלמי (סוף פ"א דערלה) ביצת אפר ע"ז שנעשה אפרוח וכן בשר הקדש שנעשה אפרוח דפליגי חזקי' וכהנא עיי"ש וי"ל הטעם דמותר ביצת ע"ז אף שגם הפרש של ע"ז אסור וכמבואר בע"ז (דף לז) ולא שייך א"כ הטעם שאמרו בביצת טריפה משום דהוי זה וזה גורם. אך הא בהקדש וע"ז היא במשהו וענין היתר זה וזה גורם כתב הר"ן דהוא משום ביטול **) והיכי דאסור במשהו הא גם זה וזה גורם אסור ועיין בריט"א שמפלפל בירושלמי פ"א דמעשר שני וברמב"ם פ"ג מה' מ"א (הלכה ) דביצת טריפה שנעשה אפרוח אסור ואכמ"ל

ה) ראיתי להגאון מפלאצק זי"ע שנסתפק בחולה דהדין דמאכילין אותו הקל הקל אם עבר ואכל החמור אי מענישין אותו יעיי"ש ובקרית ספר (פי"ד מה' מ"א) מבואר להדיא דהא דמאכילין אותו הקל היא רק מדרבנן יעיי"ש

וקצת ראי' לדין זה מירושלמי (נזיר פרק כה"ג הלכה.) כה"ג ונזיר שפגעו במת מצוה יטמא נזיר ואל יטמא כהן שזה קדושתו קדושת עולם ואמר שם עבר והחליף עובר משום לא תטמא אדמתך וכו'. ומבואר דמ"מ אינו לוקה וה"נ דכוותיה. ומה שפלפל שם בחולה ביום הכפורים דמאכילין אותו חצי שיעור. וא"כ כיון דחצי שיעור אכל בהיתר שוב אף אם אכל שיעור שלם אין עונשין אותו. זה מבואר בירושלמי (פ"ו דתרומות) אכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד אין תפתירנה כר"ל דאמר אכל חצי זית בהעלם אחד פטור והיינו דלר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ כל הזית חוץ ממשהו האחרון מותר מה"ת ומ"מ מביא קרבן. וה"נ ח"ש בשוגג וחצי זית במזיד וע"ז מסיים דמודה ר"ל בעתיד להשלים ואין ראי' לח"ז בשוגג וח"ז במזיד עיי"ש וה"נ לענין חולה אין מענישין אותו כיון דח"ז הראשון הי' היתר ואכמ"ל

ו) ואגב אכתוב מה שיש לעיין להלל דהיה כורך פסח ומצה ומרור כאחד ולכאורה למה לא אכיל להשלשה זיתים בכדי א"פ דהוי כאלו אכלם ביחד. אך נראה דאם נימא דבבת אחת לא מהני דמצות מבטלות זו את זו ה"נ באכל זה אחר זה ל"מ ***) וכעין זה בכריתות (דף טו) קצר וקצר מה לי אמר רבי אליעזר הואיל ואי אפשר להתערב וכו' עיי"ש

ז) שמוע שמעתי מחכם שמסתפק לענין חולה שמאכילין אותו הקל הקל אם מונח לפניו חתיכה אחת כזית והוא ספק חלב ס' שומן. ועוד חצי זית פיגול והחולה צריך לכזית אם מאכילין אותו הכזית הספק או שמאכילין אותו חצי זית הודאי בצירוף חצי זית מזית הספק הנ"ל אם ח"ש חמור. או ספקא דאורייתא חמור. ע"כ

ויש לפשוט הספק הזה מירושלמי פ"ו דתרומות (הלכה א) במזיד בספיקו בשוגג בודאי וכו' הדא אמרה השב מידיעתו חייב על שגגתו אמר אני פורש מכזית ואינו פורש מחצי זית וכו'. עיי"ש הרי אף דפשיטא לי' להירושלמי דבמזיד בספיקו לא חשב שב מידיעתו. מספקא לי'