זרע אברהם קט

אך י"ל דהא כתבו התוס' בעירובין (דף ק) דהיכי דבא על ידי פשיעה לא דחי יעיי"ש משום דהי' יכול להתקיים בלי עבירת הלאו. וכבר הקשו דא"כ מ"פ בכתובות וצ"ל כמ"ש האחרוני' דבלי פשיעה לא הי' העשה דלו תהי' לאשה משא"כ התם דהי' העשה בלי פשיעה. וא"כ ניחא הכא דע"י פשיעתו בא שגרשה ולולי שגרשה הי' מקום לקיים העשה בכה"ג. ו דוחה ל"ת וצ"ל דהתוס' שהקשו היינו לפי' השני שבתוס' עירובין וא"כ י"ל דהר' עזריאל סובר כפי' הנ"ל דהיכי דע"י פשיעה בא לא דחי ולק"מ להר' עזריאל ואכמ"ל

יז) ואגב אכתוב דבדברי התוס' הנ"ל יש להשיג על מ"ש בספר ברית יעקב לתרץ קו' החכם צבי (סי'. ) על מ"ש המוהרש"א בריש מכות דעדים שמעידים על אחד שהוא מצרי שני והוזמו דנפסלו דל"ש לו ולא לזרעו והקשה הח"צ מהא דמכות (דף טז) דפריך גבי אונס דביטלו ול"ב היכי משכחת לה הא משכחת לה שהעיד שהיא מצרית שני' והוזם דנפסל. וע"ז תי' הברית יעקב הנ"ל דא"כ לא ביטל היא דהא שייך עשה דוחה ל"ת ורק משום דאי אמרה לא בעינא א"כ לא ביטל היא יעיי"ש ולהנ"ל הא בכה"ג דהיא אינה מוזהרת שפיר שייך דחי'. וגם הא דעת האחרונים דגם לאו הבא מכלל עשה הוי כעשה שאינה נדחית מפני עשה וראי׳ מפסחים (דף נט.) ועיין ברשב"א הובא בש"מ כתובות (דף מ) וא"כ במצרית דהוי לאו הבא מכלל עשה לא שייך דחי' וגם בכה"ג הוי בא ע"י פשיעה שאינו דוחה ואכמ"ל: בענין זה מצאני תשובת מר חמיו הגאון האדיר בעל אור שמח וזה לשונו: ב"ה יום ד' ״לסדר עם נושע בד' כי עמך מקור חיים״ לפ"ק: גמר חתימה טובה ושנה מבורכה ומאושרה לראש מחמדי אבן הראשה חתני רב חביבי כנפשי הרב המפורסם בשמו הטוב וכו' ר' אברהם שיחי'

א) מחמדי ע"ד הערתך הנה אף לרע"ק דמשוי כערוה ליבמה ברור דהזיקה לא נפקעת ולא הוי כפצוע דכא שאם אח"כ נפצע פקע זיקה (עי' יבמות עח.) כיון דאיסור סוטה בא"א תפסי קידושין דהכל מודים בסוטה (יבמות מט) כל שכן דלא מפקיע זיקה דיבמה בזינתה [ובכתבים ישנים הארכתי בזה] רק זה יתכן לפי מה שאמר ח"א בשו"ת רע"ק סי' רו) בדברי התוס' דנפקע הזיקה משום דטומאה בעריות שייך גם ביבמה שזינתה לפ"ז הערתך נכונה אך יתישב לזה דתוס' לשיטתם דסוטה לבועל סבר רע"ק דממזר הוי א"כ דגמר ביאה הויא באיסור סוטה לבועל והולד ממזר היא

ב) לפלא ראיתי באלשיך בשו"ת סי' ס"ח מביא ממשנה דפ' המדיר בישראל יוציא דכיון דגירשה החזירה מותרות בנדרו וזה פלא כי פה קדוש יאמר כזה דהפירוש שאם ישאל על נדרו יחזירנה ופשוט

ג) ועיין בר"מ בריש פרק א' ה"ב מנדרים] נדרי הקדש שאומר הרי עלי להביאו עולה כו' ומה שכתב שיכול להפר כיון להמבואר בפרק י"ב הלכה יו"ד אמרה יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה ממעשי ידיה צריך להפר ומפרש כפשוטו

ד) ודע כי מסתפקא לי לשיטת רמב"ם דגלחוהו לסטים אף בנזירות מרובה אין שלשים יום עולין לו וכיון דגלחוהו לעשרים יום צריך למנות שלשים יום ולאח"כ להשלים נזירותיו יעו"ש אם כן בנטמא אחר זה וצריך לגלח תגלחת טומאה לאחר ז' ימים מגלח ואז מתחיל למנות נזירות דטהרה ונמצא דע"י טומאה מרויח שאינו צריך למנות שלשים יום ומשכחת בטמא עצמו ואינו עובר משום בל תאחר וצ"ע. ואכ"מ בזה

ה) והנה מה שהעיר חתני דמאי איריא דמכסין [בעפר עיר הנדחת דחולין פט] הא בכל הנאות מותר [כיון דמסיק דבעפר קרקע קאמר דאינו צריך לשרוף דמחוסר תלישה ומותר בהנאה א"כ פשיטא דיכול לכסות בעפרה] ואולי דכיון דאמרו בפסחים (מז:) ובירושלמי ביצה דעשה דוחה ל"ת ואם כן קמ"ל דאף דיש עוף לשחוט ומצוה לחפור ולכסות סד"א דעומד לתלוש כתלוש דמי ביחדו לכך וכר' יונה בחולין ומיתסר כי נתלש קמ"ל דמכסין בו כו' ורמב"ם סדרו אחר הדין מכסין באפר מן העצים ומן הבשר דמכסין בעפר עיר הנדחת משום דמצות לאו ליהנות כו' כרבא ואפר עיר הנדחת אסור כאפר אשירה וכמו דאמרינן בירושלמי פ"ג מערלה כל כו' חוץ מאפר הבא מחמת עו"ג וכן ברמב"ם דכולהו משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם וכן ברמב"ם בכמה מקומות כייל להו באשרה בציצית ובאיסורי מזבח ובשקלים וכיו"ב ועוד יש לי לדבר

ו) ואכתוב איזהו הערות תמול הרגשתי דר"ש עירובין ב) ורמב"ם פרשו דוקא שלמים שנשחטו קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולים ושאר קרבנות לא (רק בזריקה) וגבי פר המילואים כתיב ושחטת את הפר כו' פתח אהל מועד אולי משום דכל שאינן טעונין צפון וטעונין סמיכה צריך פתח אהל מועד ואז במילואים לא הי' טעון צפון לכן גם שחיטת פר הי' טעון שיהא פתח אהל מועד ואכמ"ל תודיעני דעתך בזה

הירושלמי לא הביא גזירה דשמא יעבירנו בלולב ושופר רק יליף מקראי ובמגילה לא פירש טעמו ופלא. אולי משום דאמר בירושלמי מגילה] סעודת פורים בשבת מאחרין משום ששמחתו תלוי בידי שמים לכן הקדימו קריאתו [ועיין בזה

] ד' ישמחנו במהרה בבשורות טובות משמחת לב ונפש ו ד' עינינו וישמח לבנו ונשתעשע יחד בכל טוב במהרה והברכות שנתברך אברהם יתקיים עליך יהי' ברכה ונזכה להרים קרן תורתינו ובעת יתרומם קרן ישראל כחפצו וכברכת המברבם בפתקא טבא ובשנה דשנה ורעננה בכל. מברכו בלב תמים כל הימים מאיר שמחה כהן: