זרע אברהם קח

יקח עיי"ש וא"כ באיסור עשה נימא חטא כדי שיזכה חברך דהא הלאו נדחה ולא נשאר כי אם עשה [ולדידה ליכא שום איסור כנ"ל. אך י"ל כמ"ש מקצת האחרונים דעשה דיבום אינו רק עליו ולא עליה א"כ ל"ש כדי שיזכה דהא היא אינה במצוה דיבום אך קשה מהא דכתובות (דף ל) איכא ביניהו בעילה לכהן גדול והא באיסור עשה נימא חטא כדי שיזכה חברך ונימא עשה דוחה ל"ת ובזה לא שייך תירוץ הש"ס (דף מ) דבדידה יש לאו דהא בבעילה ליכא עלי' איסור

יג) עיין בכתובות (דף מ.) אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל ופי' התוס' משום דבדידה יש ל"ת ולגבה ליכא עשה אין בדין שידחה עשה דידי' את ל"ת דידה עיי"ש

ונראה שיש ליישב בזה קו' הרשב"א ביבמות (דף פד) דלמה לי קרא דלא יקחו ת"ל דהיא עוברת על לפני עור עיי"ש

ולהנ"ל נ"מ היכי דאנס אותה דהוי אמינא דעשה דוחה ל"ת ורק משום דלדידה איכא ל"ת ואי רק משום לפני עור הא ליכא כה"ג הלאו דלפני עור דלגבי דידי' הא שייך עשה דוחה ל"ת אבל אם גם היא מוזהרת לא שייך דחי' כנ"ל

ועיי' בהגהות אמרי ברוך דמ"ש התוס' הנ"ל דכל היכי דבדידה ליכא עשה ל"ש דחי' אף דראוי לומר עמוד וחטא כדי שיזכה היא כמו דאמרינן בעלמא. היינו משום דנשים ליתנייהו בערבות משא"כ בעלמא מאיש לאיש יכול לעבור עבור חבירו כל היכי דלחבירו שייך דחי' עיי"ש. אמנם קשה למ"ש הצל"ח ברכות (דף כ) דכהנים ליתנייהו נמי בערבות א"כ יקשה מפסחים (דף נט) דמותר לעבור לכהן כדי שיקיימו הבעלים וכמו כן יקשה לשיטת התוס' יבמות (דף מז) דגרים אינם בתורת ערבות א"כ איך כייפינן לי' לאדון לעבור על עשה כדי שיזכה העבד הגר וצ"ע

יד) בתוס' יבמות (דף ט) וסנהדרין (דף נג) הקשו התוס' דהיכי מדמה חייבי ל"ת לחייבי כריתות לכ"ע הא בחייבי לאווין י"ל עשה דוחה ל"ת כמו ביבמות (דף כ) עיי"ש

ובפשיטות י"ל דלפי דברי הר"ש מקינון בס' הכריתות דאין עשה דוחה ב' ל"ת וא"כ הא שיטת הרמב"ם דהבא על הפנוי' לוקה משום לא תהי' קדשה. וא"כ לכאורה מה פריך ביבמות שם דניתי עשה וידחה ל"ת. אך זה טעות דשם הא מקדשה בביאה זו ולא שייך כלל לא תהי' קדשה דזה רק בלא קדושין וכל זה לדידן דקדושין תופסין בחייבי לאווין וליכא רק ל"ת דאלמנה ושפיר עשה דוחה משא"כ לר"ע דאין קדושין תופסין בחייבי לאווין א"כ הבא בלא קדושין על חייבי לאווין הרי יש *) לאו דלא תהי' קדשה ואין עשה דוחה שני לאווין ודו"ק

טו) ודרך אגב אכתוב בפסחים (דף פג) חל ט"ז להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר וניתי עשה וידחה ל"ת. ועמדו המפורשים אמאי לא פריך הש"ס על רישא דמתניתין שם (דף פב) דתנן ישרף בששה עשר דאמאי לא בט"ו דניתי עשה וידחה ל"ת

ונראה דאם נימא דנשים פטורות מעשה דשריפת קדשים. וגם אם נימא כר"ש דנשים חייבות בציצית לק"מ קו' הש"ס. דהא עשה דוחה ל״ת ילפי' מכלאים בציצית ושאני עשה דציצית דהוי עשה השוה בכל. כיון דגם נשים חייבות בציצית משא"כ עשה דשריפת קדשים. וא"כ לכאורה מה פריך הש"ס דלמא מתני' כר"ש

אך למ"ש בארצות החיים (סי' יג) ובס' מעין החכמה דבקדשים מ"ע שהז"ג נשים חייבות דמ"ע שהז"ג ילפי' מדהוקשה כל התורה לתפילין ותפילין גופייהו הוקש לת"ת וקיי"ל דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש בקדשים יעיין זבחים (דף נ') וא"כ נשים חייבות במ״ע דקדשים שהז"ג עיי"ש

ולפ"ז ודאי נשים חייבות במ"ע דשריפת קדשים. ובזה י"ל מ"ש הרמב"ם פ"א מה' בית הבחירה דנשים מצוין על בנין בית הבחירה. אף דאין בונין בית המקדש ביו"ט ולא בלילה יעיין שבועות (דף טו). וע"כ כנ"ל משום דקדשים שאני ובזה יובן דברי התוס' דקדושין (דף לד) דתמהו דנשים יהי' מותרים להדליק בשמן שריפה ועמדו המפורשים דהוי מ"ע שהז"ג המצוה דש"ק ופטורין גם מזו ולהנ"ל יובן היטב וא"כ שפיר הקשה הש"ס דניתי עשה וידחה ל"ת

אמנם על רישא דמתני' לא הוי מצי לאקשוי לפמ"ש שם דלר"י דס"ל דילפינן לפטור נשים ממ"ע שהז"ג משום דהוי לי' מצה והקהל ש"כ הבאים כאחד וא"מ א"כ אין חילוק. וא"כ י"ל דמתני' ר"י הוא. ולכך פריך מסיפא דט"ז חל ביום שבת וא"כ חל פסח שהוא ט"ו ביום ו' והא קיי"ל דלא בד"ו פסח. וע"כ דאתיא כאחרים דאין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים ולדידהו שפיר חל ט"ז בשבת וכמ"ש התוס' בפסחים (דף נח:) ד"ה כאילו דכל דתני תרי שבי גבי הדדי אתיא כאחרים ולדידה גם בד"ו פסח עיי"ש וא"כ דמתני' אחרים ומבואר בכמה דוכתי דאחרים היינו ר"מ ולר"מ הא ילפינן מתפילין וא"כ לר"מ בקדשים חייבות במ"ע שהז"ג והקשה שפיר לאחרים לשיטתייהו נימא יבא עשה וידחה ל"ת והדברים נחמדים מאד ודו"ק

טז) עיין מכות (דף טו) בהא דאמרינן באונס שגירש דאם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר דלמה לא נימא דאתי עשה דלו תהי' לאשה ודחי ללאו דגרושה ואי דהוי ל"ת ועשה ליתי עשה דהשוה בכל ולדחי ל"ת ועשה שאינם שוה בכל ותי' משום דאי אמרה לא בעינא ליתא להעשה כלל עיי"ש ודבריהם נוטים להאי דכתובות (דף מ'.). עיי"ש ויש להעיר לפי' הר' עזריאל בתוס' ישנים שם משום דבדידה ליכא עשה ועוברת על ל"ת כמו הוא ע"כ לא שייך דחי'. וזה יתכן בשאר חייבי לאווין. אבל בלאווי דכהונה דקיי"ל ביבמות (דף פה:) דכל היכי דהוא מוזהר גם היא מוזהרת. ואף דהשוה הכתיב וכו' בלאו שאינו שוה בכל לא אמרינן הכי ורק משום דהיא מוזהר. וא"כ הכא דבדידי' שייך עשה דוחה ל"ת וא"כ לדידי' ליכא איסורא גם לדידה ליכא איסורא וא"כ לא שייך בזה אי אמרה לא בעינא ועיין מנחת אהרן סנהדרין (דף. ) שכ' כעין סברא זו: