זרע אברהם קה

א) עיין בקדושין (דף כא) וגאל את ממכר אחיו רשות אתה אומר רשות או אינו אלא חובה ת"ל ואיש כי לא יהי' לו גואל וכי יש לך וכו' אלא זה שיש לו ואינו רוצה ליקח עיי"ש וראיתי בהתורה והמצוה פ' בהר שהעיר דאמאי לא מוקי לה בגר שאין לו גואל. ותי' דבגר לא משכחת לה שיהי' לו קרקע דהא חוזר ביובל ועיי"ש שכ' דמוכח ג"כ מזה דירושת הבעל דרבנן דאל"כ אכתי משכחת לה בגר שנשא אשה ומתה והיא יורשה עיי"ש ובאמת אכתי משכחת לה בנשא אשה וילדה בן ומתה וירשה הבן ואח"כ מת הבן וירשו האב ועיין צל"ח פסחים (דף ח) עיי"ש

ויש להעיר בהא דפסחים שם כל שאין לו קרקע אין עולה לרגל. אמאי לא פריך למ"ד ק"פ לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת מי שיש לו קרקע וכמו דפריך בגיטין (דף מח) לענין בכורים דלא משכחת לה אלא חד בר חד עד יהושע בן נון

ובעיקר הדבר הנ"ל דגר אין לו קרקע משום דחוזר ביובל יש להעיר ג"כ למה שראיתי בברוך טעם שנסתפק אם אחד הפקיר שדה ואח"כ זכה בו אחר אי חוזר ביובל ודעתו נוטה שם דאינו יוצא ביובל עי"ש "ש וא"כ משכחת לה דגר יש לו קרקע שזכה מהפקר ובכה"ג אינו יוצא ביובל וגם בהתנה שלא יהי' חוזר ביובל א"כ יש לו קרקע אך לזה י"ל דהא שיטת הרמב"ם דלא מהני תנאה ועיין מנחת חינוך (מצוה שלט) דהעיר דהא ליכא קרא עיי"ש ולק"מ דהא מבואר בב"מ (דף עט) מניין למוכר שדהו לששים שנה שאינו יוצא ביובל שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות יצא זה וכו' והא בלא"ה לא גרע מתנאי ומוכח דלא מהני תנאי ועיין בקצות החושן (סי' סז) מ"ש בזה לענין שמיטה ואכמ"ל

וראיתי מי שהקשה על הרמב"ם דמביא דבר זה דמוכר שדהו לס' שנה והא להרמב"ם דפסק כר"י דאחים שחלקו לקוחות הן לא משכחת לה זה הא אין בידו למוכרו לס' שנה דאינו שלו רק עד היובל עכ"ד. ולמ"ש בברוך טעם הנ"ל דבזכה מהפקר אינו חוזר ביובל שפיר משכחת לה כנ"ל ואכמ"ל יבום וחליצה סימן נח

א) המשנה למלך פ"ג מה' יבום נסתפק בהא דקיי"ל דהאומר יש לו בנים נאמן מטעם דבידו לגרשה איך הדין באונס ובמוציא שם רע דאין בידו לגרשה מחמת המצוה דלו תהי' לאשה עיי"ש

ובאמת שיש לעיין לב"ש דאסור לגרש בלי ערות דבר ל"ש בידו לגרשה

אך בעיקר הדבר מבואר בירושלמי פרק האומר הגע עצמך שהי' כהן, ופי' הפ"מ דבכהן ל"ש בידו דמתירא שמא יקום מחליו ויהי' אסור לקחת אותה משום גרושה. הרי דבמקום ל"ש בידו לגרשה אינו נאמן

ונראה דע"כ הפי' דבידו לגרשה בע"כ. וראי' מירושלמי הנז' הגע עצמך שהי' כהן. ולכאורה הא בידו לגרשה על תנאי דהא לא קיי"ל כב"ש בגיטין (דף פא) דהכותב גט על תנאי פסולה לכהונה וכבר תמה בזה הקרבן עדה שם. וצ"ל דהפי' דבידו לגרשה בע"כ ועל תנאי לא מהני בע"כ כמ"ש הרא"ש וא"כ הא בע"כ לא מהני לב"ש בלי ערות דבר כנ"ל

אך נראה בביאור דברי הירושלמי הנז' הגע עצמך שהי' כהן היינו כמ"ש התוס' בב"ב (דף קלד) דבכהן ל"ש בידו דהא תפסל לכהונה. וא"כ אין ראי' דמיירי בע"כ ושוב י"ל דלב"ש מהני בלי ערות דבר ואכמ"ל

, ובדברי הרא"ש הנ"ל דלא מהני תנאי בע"כ [ויש להמתיק הדבר יותר למ"ש הנוב"י דאף קודם חרם ר"ג דמהני בע"כ מ"מ ע"י שליח לא וא"כ בע"כ דלא מהני שליח שוב לא מהני תנאי דכל מלתא דליתא ע"י שליח לא מהני תנאי כמבואר בכתובות (דף עד) עיי״ש] יש להבין דברי הירושלמי שהביא הרי"ף ריש קדושין הדא דתימר בשטר שאין בו שוה פרוטה דאי יש בו שוה פרוטה כסף היא והקשו הא נ"מ לאומר לה ע"מ שתחצירו לי את הנייר דמטעם כסף לא מהני וכמבואר בקדושין (דף ו) בכולהו קני לבר מאשה הא מטעם שטר מהני

ולהנ״ל י"ל דקו׳ הירושלמי הכי הוא דאי שטר יש בו שוה פרוטה כסף היא ואי דנ"מ בקידש על תנאי ע"מ שתחזירי לי את הנייר א"כ ליתני האיש קונה כקו' הש"ס בבבלי ואין לומר כתי' הש"ס דהו"א אפילו בע"כ הא בע"כ לא מהני תנאי כנ"ל

אך עיקר דברי הנוב"י הנ"ל תמוהים מהא דב"מ (דף קא) שדר לה גיטא ומשמע ע"י שליח הרי דמהני שליח בע"כ *) ואולי י"ל דבארוסה מהני דלא הוי חוב כ"כ דארוסה הא אין לה מזונות

ב) ואגב אכתוב הנה בפ' כי תצא כתיב מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. הנה שינה הכתוב דגבי להקים לאחיו שם כתיב לשון מיאון. והדר כתיב לא אבה וגם למה כ' חד לישנא בתרוייהו

ונראה דבירושלמי פ"ג דכתובות (הלכה א') אם מאן ימאן אביה אין לו אלא שמואן אבוה מיאנו מן השמים מניין ת"ל אם מאן ימאן עיי"ש וצריך ביאור דהך קרא דאם מאן ימאן צריך למה דדרשינן בבבלי כתובות (דף לט) מאינה היא מניין ת"ל אם מאן ימאן ועוד דדרך הירושלמי לומר בכה"ג למ"ד **) לשונות כפילות הם מאי איכא למימר

אך נראה הכוונה דלא מיתורא קדריש הכי אלא ממשמעותא. וזהו למה דביאר בספר חכמת שלמה דיש חילוק בין לא אבה ובין וימאן דלא אבה הונח היכי דבטבע אין נפשו חפצה בהדבר ההוא. אמנם וימאן הונח היכי דבטבע נפשו חפצה באותו הדבר אבל השכל וההכרח ימנעהו מזה כמו וימאן ויאמר אל אשת אדוניו וכן מאן ד' לתת להלוך עמכם.