זרע אברהם קד

טע"כ לא"ד היינו למסקנא דחלב לבד שרי והוי חידוש משא"כ לס"ד בכה"ת טע"כ דאורייתא ונכון

ו) ואגב אכתוב דבתוס' חולין (דף ח.) הקשו דאמאי ס"ל לרב דהשוחט בסכין של עכו"ם דקולף הא סתם כלים של עכו"ם אינן בני יומן עיי"ש

ונראה לפי דעת הי"מ בתוס' ע"ז (דף סו) דהיכי דמשהו אסור אף נותן טעם לפגם אסור דלא גרע ממשהו וכן צ"ל לפי שיטת הרשב"א דנותן טעם לפגם צריך להיות רוב נגדו וכן פסקינן ביו"ד (סי' קג) וא"כ היכי דלא מהני רוב אז אפילו נותן טעם לפגם אסור

ולפ"ז רב לשיטתו דס"ל מין במינו לא בטל וכיון דלא מהני רוב ה"ה נותן טעם לפגם אסור. ואין לומר דיקשה למה אמר רב דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דגם אינה בת יומא ניחוש שמא יבשלו בו מין במינו ואסור אפילו נותן טעם לפגם. י"ל דרב סובר ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא וליכא למיחוש מה"ת משא"כ לדידן אסור אפילו אינה בת יומא

עוד י"ל דהתוס' בע"ז (דף לו) כתבו דהא דסתם כלים של עכו"ם אינן בני יומן משום דהוי ס"ס שמא אינן ב"י ואת"ל ב"י שמא נשתמשו בו בדבר שפוגם עיי"ש אך הא הוי ס"ס משם אחד דלא אמרינן כמ"ש התוס' בכתובות (דף ט) ואמנם לשי' הסוברים דטע"כ לאו דאורייתא י"ל דסמכינן אס"ס כזה. וי"ל דרב סובר טע"כ דאורייתא ולא מהני ס"ס ומיושב קו' התוס' לנכון ואכמ"ל

ז) ובפסחים (דף מד:) ור"ע טעם כעיקר מנ"ל. והקשה המוהרש"א דלימא דס"ל לר"ע נותן טעם לפגם אסור וא"כ ליכא חידוש בגעולי מדין וילפינן משם דטעם כעיקר אסור לר"ע עיי"ש

ונראה דהרמב"ן עה"ת פ' מטות הקשה דאמאי לא אמר להם דין הגעלה במלחמת סיחון ועוג. ותי' דסיחון ועוג הוי משבע עממין והותר להם אפילו כתלי דחזירי ולא הי' צריך לדיני הגעלה אך במדין דלא הותר להם שפיר נאמר להם דיני הגעלה. עיי"ש

אמנם הקשה ע"ז בדורש לציון דתינח אם נימא נותן טעם לפגם מותר שפיר י"ל כיון דבשבע שכבשו הותר להם כתלי דחזירי ונהי דאח"כ בשבע שחלקו נאסר להם כמבואר בחולין (דף יז) מ"מ בין כך וב"כ נעשה לפגם וממילא מותר מחמת דנותן טעם לפגם מותר אך אם נימא דנותן לפגם אסור הדרא קו' לדוכתא דהי' צריכין הגעלה משום שבע שחלקו. ותי' דהואיל ואשתרי אשתרי וכספק הש"ס בחולין שם ונפשט בעי' דר"י למ"ד נותן טעם לפגם אסור יעיי"ש

ולפ"ז מיושב קו' המוהרש"א דע"כ ס"ל לר"ע נותן טעם לפגם מותר דהא איבעיא דר' ירמי' היא אליבא דר"ע. ואם נימא דלר"ע לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי יקשה קו' הרמב"ן למה לא נאמר להם דין הגעלה במלחמת סיחון ועוג ואי כנ"ל הא בשבע שחלקו לא הותר להם וע"כ דס"ל לצד זה לר"ע דנותן טעם לפגם מותר ושפיר פריך הש"ס לספק ר' ירמי' מנ"ל לר"ע טע"כ ומוכח מזה עכ"פ דנפשט ספק ר' ירמי' ודו"ק

ח) שם יליף מגעולי מדין. מקשין העולם דלמא צותה תורה להגעיל כלי מדין משום בשר בחלב דלכ"ע טעם כעיקר דאורייתא ומבב"ח הא לא ילפינן דחידוש הוא עיי"ש ויש ליישב בפשיטות למה דקיי"ל דסד"א מה"ת לקולא א"כ א"צ הגעלה כלל כיון דלשאר איסורים א"צ הגעלה ואי משום שמא בישל בו העכו"ם בשר ואנחנו נבשל בו חלב הא ספקא דאורייתא לקולא מה"ת שוב מצאתי בס' מנחת אהרן שתירץ כן. אך הקשה הא ר"ע ס"ל ע"כ סד"א לחומרא דהא ס"ל בכריתות (דף טז) דח"א שני והא בהא תליא להמהרי"ט עיי"ש

אך י"ל דלמ"ד נותן טעם לפגם אסור ומה דנבילה שא"ר לגר אינה קרוי' נבילה היינו בסרוחה מעיקרא. וא"כ לפ"ז בקדרה ששימשה בה חלב או בשר א"כ הא הוי סרוחה מעיקרא ועיין שו"ת הגרע"א (סי' קפ"ג) וא"כ שפיר מוכח דטע"כ בשאר איסורים דאל"כ אלא משום בב"ח והיינו שמא בישל בו העכו"ם בשר ואנחנו חלב או איפכא ואז הוי סרוחה מעיקרא דהא גם קדרה בת יומא אי אפשר דלא פגמה פורתה למ"ד נותן טעם לפגם אסור כמבואר בע"ז (דף ס"ז) ועיין בחוות דעת (סי' פז). ואי דהחשש שמא בישל בו בשר בחלב הא זה שוב הוי כשאר איסורים ומוכח דגם בשאר איסורים טע"כ דאורייתא וא"ש

ובזה מיושב מה שעמד הגאון בדורש לציון דלמ"ד נותן טעם לפגם אסור יקשה קו' הרמב"ן למה לא צוותה התורה להגעיל במלחמת סיחון ועוג ואי דהותר להם בשבע שכבשו הא אח"כ בשבע שחלקו נאסר להם והי' בליעות מאיסור. ולהנ"ל הא כיון שהי' אז מותר ושנימא שחל אח"כ עליהם האיסור שוב הוי כסרוחה מעיקרא ולא חל איסור על סרוח מעיקרא ודו"ק:

ט) ובעבודה זרה (דף סו) כתבו התוס' דבחמץ אף שניהם כחושים אסור דמ"מ משהו מיהו איכא עיי"ש ומבואר מדבריהם דריחא חשוב כמשהו ולכן בחמץ דאסור במשהו אסור גם ריחא. וכבר הקשה הצל"ח מפסחים (דף עו) בשר שמן שצלאו עם בשר כחוש אסור הא אף בשניהם כחושים אסור דהא רב סובר מין במינו ל"ב וכל היכי דגם משהו אסור ה"ה שניהם כחושים כנ"ל ועיין בח"ס בסוף ספרו

והנראה לפי מ"ש בכו"פ (סי' קח) דהא דריחא אסור הוא רק מדרבנן דלא ילפינן ממשרת דלא הוי דומיא דמשרת עיי"ש. וא"כ הא כתבו התוס' בחולין (דף צט:) גבי שאני ציר דזיעא בעלמא היא דלא הוי אלא מדרבנן הרי דבדרבנן ס"ל לר"י מין במינו בטל. וא"כ ה"נ בריחא. וא"כ א"א לומר בשניהם כחושים ומטעם איסור משהו דל"ב לרב דס"ל מין במינו ל"ב דהא בדרבנן בטל ודו"ק

ועפ"ז מיושב נמי למה לא צוותה התורה דיני הגעלה בשעת מתן תורה דהא כל הכלים הי' אסורים שבשלו בו מקודם כל אסורים. ולהנ"ל א"ש דהא בשבת ניתנה תורה ומה שבשלו בו בערב שבת הוי נותן טעם לפגם דשרי ולמ"ד נותן טעם לפגם אסור הרי לדידי' אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וגם הא לדידי' קדירה בת יומא נמי פגמה והוי סרוח מעיקרא ושרי: