זרע אברהם קג

א"כ לדעת הרמב"ם בפ"ט מטומאת (הלכה י"ב) דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא למה יהי' אסור ישראל לטועמו

ועוד היכי מותר ליתן לעכו"ם הא עכו"ם מחזיק לו טובה וא"כ נהנה ממנו ובשר בחלב אסור בהנאה וכמדומה לי שכן שמעתי מקשין

ואפשר שמזה יהי' ראי' לשיטת הרמב"ם דליכא מלקות על הנאה. ולכך גזרו על אכילה *) דאיכא מלקות לא על הנאה ועיין בספר דורש לציון כעין זה ראי' מפסחים (דף יא) עיי"ש

אך יש לומר דאף דנימא דטעימא באיסורים הוי רק דרבנן. [ועיין בפ"מ שם שפקפק הא חיך אוכל יטעם ובפרק גיד הנשה (דף קג) אמרינן דעל הנאת גרונו לחוד חייב עיי"ש] מ"מ באסורי הנאה בודאי אסור מן התורה דלא גרע מהנאה. וא"כ בבשר בחלב לא מהני טעימא. בפרט בבשר בחלב דאסור גם שלא כדרך אכילה

וניחא דצריך עכו"ם לטועמו דאין לתמוה כנ"ל דהוי ספיקא דרבנן ולקולא גם לדעת הרמב"ם דספק מותר מן התורה ואיסור דרבנן מותר טעימא ולהנ"ל י"ל דאיסור הנאה שאני

אלא שיש לתמוה לפ"ז על הכו"פ שתי' קו' הש"ך והטו"ז שהקשו דאין עכו"ם נאמן מסיח לפי תומו אלא לעדות אשה. ותי' דעכו"ם טועמו ואם יאמר ששומן הוא טועמו ישראל דטעימה אסור רק מדרבנן ולגבי איסור דרבנן סמכינן אעכו"ם עיי"ש

ולמ"ש דבאיסורי הנאה אסור טעימה באיסורין מן התורה קשה אמאי טועמו עכו"ם ואכמ"ל

ג) והנה לפי דברי הכו"פ הנ"ל. נכון אתי ליישב מה ששמעתי מקשין על מה דאמרינן בכריתות (דף טז) דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות וקאמר שם הטעם משום דאפשר לברר איסורו ופירש"י שם שאם בקי יאמר שהוא חלב יבא אשם ודאי. וקשה דדי בחתיכה אחת גדולה והוא אכל רק כזית. וא"כ ג"כ אפשר לברר איסורו ולמה לי שתי חתיכות. ואין לומר דבאמת כן היא והא דבעי שתי חתיכות היינו אם אכל רק כזית ולא נשאר מהחתיכה כלום. דא"כ מה קאמר מה בינייהו. הא טובא איכא בינייהו והוא קושיא עצומה [ועיין ירושלמי פרק החולץ שמבואר באמת כן תיפתר שאכל חצי' והניח חצי' ועיין תוס' נדה (דף טז) יעיי"ש

] ולהנ"ל מיושב היטב דבשלמא בשתי חתיכות אם יאמר עכו"ם על אחת שהיא שומן יכול אח"כ ישראל לטועמו. ואם יראה שהוא שומן. יודע שחתיכה השני' הוא חלב ובודאי חלב אכל. ומביא אשם ודאי. ואם יאמר העכו"ם שהיא חלב א"כ השני' היא שומן ויכול הישראל ג"כ לטעום השני' דלענין טעימה הרי סמכינן אעכו"ם והרי עכו"ם אומר שחתיכה זו חלב וממילא השני' שומן אבל בחתיכה אחת אי אפשר זה דאם יאמר העכו"ם שהוא שומן מוטב אבל מה נעשה שהעכו"ם אמר שהיא חלב ואין כאן מה לטעום. ולא יתברר האיסור דהא עכו"ם לא יכול לחייבו קרבן. ושפיר אמר דבב' חתיכות אפשר לברר איסורו והיינו ע"י טעימת עכו"ם וטעימת ישראל גם יחד ואתי שפיר ואכמ"ל

ד) שיטת רש"י להלכה דטעם כעיקר לאו דאורייתא עיין חולין (דף צז:) והקשה בכו"פ (סי' צח) מהא דחולין (דף צז.) מריש הוי קשיא וכו' אלא בשר בחלב מאן טעים לה דמה הי' הס"ד של רבא דלא ליםמך אקפילא בע"כ משום דטע"כ דאורייתא וא"כ היכי פשט מר"י הא התם הוי שאר איסורים וטעם כעיקר לאו דאורייתא לא כן בבשר בחלב ומה ראי' לבב"ח ועיי"ש שתי' דכילכית הי' מבושל בחלב ונפל לאילפיס של בשר וא"כ טעם כעיקר דאורייתא בב"ח עיי"ש

ובזה יש לדחות הראי' שהביא הגרע"א ביו"ד (סי' קז) בשם הגאון בעל בית מאיר ז"ל שדג טמא שוה בטעמא עם דג טהור מדכ' רש"י באילפיס של בשר ואמאי לא פי' עם דגים דשכיח יותר ובע"כ משום דאמאי לטעמי' קפילא ובדג בין הדגים ל"ש טעימת קפילא דשוה בטעמא עיי"ש ולהנ"ל אין ראי' דרש"י לשיטתו דטע"כ לאו דאורייתא ע"כ פי' דאיירי באילפיס של בשר דבדג בין הדגים הא הוי שאר איסורים ומה ראי' מר"י וע"כ דאיירי בבשר אבל לעולם דדג טמא אינו שוה בטעמא עם דג טהור כנ"ל

ה) ובשו"ת נוב"י מהדו"ת חיו"ד (סי' לג) הקשה עוד בשם הגאון אור חדש דלשי' רש"י דבכל התורה כולה טעם כעיקר לאו דאורייתא. מה ראי' מייתי בבכורות (דף ו) דחלב שרי מבשר בחלב. די"ל דצריך אזהרה לבשר בחלב לאסור אף הבשר משום טעם כעיקר דבבשר בחלב דאורייתא דאי רק משום אבר מה"ח הוי שרי הבשר דבשאר איסורים טעם כעיקר לאו דאורייתא

ונראה דשיטת רש"י דכבוש הוא דווקא בחומץ וציר עיין חולין (דף קיא) ולדידי' בודאי לא בעי מעת לעת וכמ"ש הכו"פ (סי' קה). אך קשה מהא דפסחים (דף מד:) בשר בחלב חידוש היא דאי תרי לי' כולא יומא בחלבא שרי בשר בשולי' אסור ולשיטת רש"י הא אף בשאר אסורים כן

אמנם י"ל בטעמא דרש דמטעם ביטול נגעו בה למה דחדית לן בכו"פ (סי' קה) דאי אפשר לומר דהבליעה והפליטה באו רק בסוף מעת לעת ורק דהולך לאט לאט מעתה הפי' בגמ' אי תרו לי' כולא יומא בחלבא שרי וזהו החידוש דנהי דבכה"ת כן מ"מ בכה"ת שייך ביטול משא"כ בבשר בחלב דהוי היתר בהיתר ולא שייך ביטול ומ״מ בטל בכבוש וזה החידוש דבב"ח

ולפ"ז מיושב מהאי דבכורות דשם דהי' סבור בס"ד דחלב לבד ג"כ אסור וא"כ שוב לא הוי היתר בהיתר ולא הוי חידוש וילפינן איפוא מבשר בחלב לכל האסורים דטע"כ דאורייתא. **) והא דכ' רש"י דבכה"ת