זרע אברהם קא

מתנות כהונה דהא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור וכדס"ל לר"ח גופא בחולין (דף קל) מ"מ לפי דעת המשנה למלך והובא ברי"ט אלגאזי בפ' יש בכור דלהכי בהפריש ראשית הגז חייב באחריות אף דמזיק מתנת כהונה פטור משום דדווקא מתנות דמינכרי והיכי דהזיק אותם דאינו חייב אלא דמים אז פטור דהוי ממון שאין לו תובעין אבל הכא הא בידו להפריש עוד ודעת הברכי יוסף דלענין חלה ג"כ הדין כן וא"כ הכא הא חייב באחריות זה לא קשה מידי דהא רב חסדא גופא אמר לעיל רפקדונות של עיר הנדחת מותרין אף שקובל עליו אחריות [ואמנם יש להעיר בבכורות (דף יב) גבי המפריש פדיון פטר חמור ומת אי חייב באחריותו ועיין שם בגמ' דפליגי אי מקשינן לבכור אדם או לא והא י"ל דר"א לשיטתו דסובר בחולין דמזיק מתנות כהונה ג"כ חייב דאמר כשיחזיר לביתו ישלם ולכן חייב באחריות אבל באמת משאר הפרשה קדוש וחכמים סברו דמזיק מ"כ פטור. וצ"ל דהא מסיפא דפטר חמור יקבר מוכח דדווקא משעת נתינה קדוש דאל"כ אמאי יקבר ומיושב בזה קו' הריטב"א שהעיר דל"ל תרי בבי ולהנ"ל מרישא לא מוכח מידי דאפשר מטעם דמזיק מתנת כהונה חייב לר"א ועיין ברי"ט שמביא בשם הרדב"ז דלהכי אינו חייב באחריות דדווקא היכי דהפקיע המצוה חייב לא כן הכא דנאבד ולא הפקיע המצוה ודמיא לאונסו בית המלך גרנו ומהתימא שלא הביא הר"ן שכ' מפורש כן דדווקא בהפקיע המצוה] אמנם הנ"ל קשה

אך נראה דיש לומר דלא מהני הואיל אלא גבי חמץ דאפילו גורם לממון חשוב כממון אף דבכ"מ לאו כממון דמי אפילו לר"ש כיון דאיתא בעינא. אבל לא דמקרי ודאי ממון דאיכא מי יימיר ועיין שבועות (דף לב) ושם (דף לג) ותראה כן וא"כ ה"נ מחמת שאלה אף דלא שאל מ"מ גורם לממון מקרי ולגבי חמץ עובר אבל לא מקרי שללה גבי עיר הנדחת וכמו דלא מצינו בכל מקום דמחמת הואיל יהי' חשיב שלו וכמו בשור של הקדש שנגח לשור של הדיוט דפטור כמבואר בב"ק (דף לז) ואמאי לא נימא הואיל. וכבר עמד על זה המנחת חינוך מצוה נא) אמנם היא הדבר אשר דברתי דמחמת הואיל לא מחשב דבר שאינו שלו כשלו ורק גבי חמץ אמרינן כן דגם גורם מקרי שלו ואכמ"ל יותר

ד) ואגב אכתוב בהא דפריך בנדרים (דף נט.) והרי תרומה דאיתא בשאלה והקשה הר"ש הא אם ישאל הדר לטבלי'

ונראה דהא קיי"ל דתשלומי תרומה הרי הם כתרומה דחייבים עליהם קרן וחומש וצריך לשלם חולין מתוקנים וכמבואר במשנה דתרומות פ"ו וא"כ י"ל דקו' הש"ס על תשלומי תרומה ועיין מנחת חינוך (מצוה רפא) שהקשה כעין זה בעירובין (דף ל.) דאמרינן שם דל"ש הואיל דהדר לטבלי' והא משכחת לה בתשלומי תרומה ותי' דר"מ לשיטתו דס"ל בתו"כ דנתינה מקדש וא"כ ממ"נ קודם הנתינה לא הוי תרומה ולאחר הנתינה הא הוי ביד כהן ולא מהני שאלה עכ"ד ולדבריו הא דמשני כאן בתרומה ביד כהן היינו דמסתמא איירי ביד כהן דהא מיירי לפי דברינו בתשלומי תרומה והם לא הוי תרומה עד הנתינה וא"כ איירי בבא ליד כהן

ועפ"ז ניחא לי נמי דברי התוס' בשם הר"י פ' שלשה שאכלו יעיין שם (דף לט) דהביא ראי' דשלשה שנדרו הנאה זה אין מזמנים ולא אמרינן הואיל אי בעי מיתשל עלה דהא בריש ערכין אמרי' דכהנים וישראלים מזמנים והא בלא"ה הואיל אי בעי מתשל ותמהו הא אי אכיל שוב ל"ש הואיל דהדר לטבלי'. ולפי הנ"ל י"ל דבתשלומי תרומה ל"ש הדר לטבלי' וסתמא אמרינן דכהנים וישראלים מזמנים אף באכל הכהן תשלומי תרומה אך בלאו הכי הא יש לאוקמא בתרומה ביד כהן ואין להאריך: טומאת לידה סימן נה

א) הרמב"ם ז"ל פסק בפ"י מה' אסורי ביאה (הלכה יא) דהמפלת גוף אטום מטמאה בלידה עיי"ש והקשו עליו הא מבואר בנדה (דף כד.) דתליא אי טריפה חי' או אינה חי' וכיון דהרמב"ם פסק בפ"י מה' שחיטה (הלכה א) ופ"ד מה' מ"א (הלכה ט) דטריפה אינה חי' למה פסק דמטמא בלידה

ונראה דהא אמרינן ביבמות (דף קכ) רבא אמר בסכין מלובנת ודברי הכל עיי"ש ומבואר מזה דטריפה זה דנחתכו רגליו מן הארכובה ולמעלה שאני משאר טריפות דבשאר טריפות כמו ניטל הכבד וכדומה עושה קלקול בכל הגוף אכן טריפות זה אין עושה קלקול בכל הגוף ורק מחמת כאב המכה ע"כ אם נחתך באופן שאינו מרגיש הכאב כמו בסכין מלובנת שוב לית לן בה וכמו דאמר שם ר"ש בן אלעזר הואיל דיכול לכוות ולחיות. וא"כ בודאי אם נולד כך לא גרע מסכין מלובנת דבודאי יכול לחיות לרבא. וא"כ הא אמרינן שם איזה גוף אטום רבי אומר כדי שינטל מן החי וימות וכמה ינטל מן החי וימות רבי זכאי אומר עד הארכובה והיינו שנחתכו רגליו מן הארכובה ולמעלה כמו שפירש"י ובכה"ג לרבא חי יחי' ושפיר פסק הרמב"ם דטמאה לידה

ובזה ניחא מה דהשמיט הך דינא דרבא שם דושטו נקוב דטמאה לידה וכ' הלח"מ שם הטעם דהרי טעמא דרבא משום דקסבר טריפה חי' וכמו שפירש"י ותוס' שם והא הרמב"ם ס"ל טריפה אינה חי' עיי"ש והיינו דבזה אין לומר כהנ"ל דלא גרע מסכין מלובנת דהא מבואר בחולין (דף ח.) גבי שחט בסכין מלובנת דפריך והא איכא צדדים ופירש"י דשריפה כנקב היא דנקובתו במשהו וטריפה הרי דגם בסכין מלובנת אם עושה הנקב ע"י הליבון טריפה וא"כ אמאי טמאה לידה ואכמ"ל

ואגב אכתוב במ"ש הרוקח הובא במגן אברהם (סי' שמג) דאשת כהן מעוברת מותרת לכנוס לאוהל המת משום דהוי ס"ס שמא נקבה ושמא נפל עיי"ש משמע דבלאו הכי היתה אסורה לכנוס משום טומאה וא"כ קשה בהא דנזיר (דף ד) דשקיל וטרי הש"ס אי נזיר שמשון מותר לטמא למתים ותיפוק לי' דהא המלאך הזירה מכל טומאה שלא תאכל כל טמא ואמאי לא הזהירה שאסורה לכנוס באוהל המת. וע"כ דמותר לטמא למתים וצ"ע

הפרי מגדים בפתיחתו לטריפות (סי' כט) הקשה על דברי הרמב"ם דאם יש ספק אי ילדה קודם שנתגיירה או אח"כ דמביאה קרבן ואינו נאכל הא לשיטת הרמב"ם דמחוסר כפורים שאכל קודש או נכנס למקדש אינו חייב כרת א"כ נוקמוה אחזקת עכו"ם וכמו שדקדק הרמב"ם דלהכי גבי חלה חייב משום דיש ס' עון מיתה משמע דבלא"ה הוי מוקמינן לי' אחזקה וא"כ ה"נ כנ"ל: