זכר ישעיהו חלק ב קסח

(שם) בר"ש לא שנו אלא אכילת הגפן וכו' שאסורה בהנאה. ועבודת הגפן אין איסורו בהנאה [בתמיה] אלא כר"י דאמר אין עבודה לגפן יחידי. והרי קבר דאסור בהנאה קבר אין איסורו ניכר. כן הוא הגירסא הנכונה וכצ"ל:

(פ"ג מ"א) בר"ש ד"ה היה לו גבול. על כל גבול וגבול דקרן א' נמנה וכו' כצ"ל:

(שם) שם בא"ד כמו בערוגה דששה שאין וכו' דאיכא גבול י"ז וכו' כצ"ל:

(שם מ"ה) במשנה ונוטה שער וכו' עד סוף המשנה. עיי' תוס' סוף סוכה דגרסי לזה. ועיי' תוס' כתובות פ"ח הלשון משובש:

(פ"ד מ"ו) במשנה ואחת יוצא זנב. עיי' תוס' מנחות (ל"א ע"ב) ד"ה שלא וצע"ג:

(שם מ"ח) בר"ש ומש"ה בעי י"ו אמה. צ"ל ואפ"ה (לא] בעי [רק] י"ו אמה וכו':

(פ"ה מ"ד) בר"מ שעבודת (הכרם) ו' טפחים. צ"ל הגפן:

(שם מ"ה) בר"מ נמצאו הגפנים כלם שהם בז' שורות נכנסות וכו' כצ"ל. (שם מ"ו) בר"ש שאסור לו אם לקטן אחר אבל אם לקטן הוא אסור וכו' כצ"ל. וכצ"ל גם ברא"ש. (שם) שם מ"ד (שהוסיף פחות ממנו) אחד ממאתים צ"ל עד שנפחת זה. וא"כ הוא כדברי הר"מ. ומהכ"מ משמע שהיתה גירסתו בר"ש עד שהוסיף אחד מר' שבו ר"ל מזה שליקט וצ"ע מה פירושו של מה שזה פוחת. ואולי השתי תיבות "פחות ממנו" שייכות לסוף המשנה וכך צ"ל ופירוש שזה פוחת שהוא פחות ממנו [ר"ל ממה שהניח):

(שם מ"ח) בר"מ ואין הלכה כר"א (אלא) כר"ט. צ"ל ולא כר"ט:

(פ"ז מ"ה) בר"מ (ואין הלכה) כר"י (ולא) כר"ש וכו' (ואין הלכה) כר"ע. צריך להיות והלכה כר"י. וכר"ש וכר"ע:

(שם מ"ו) בר"ש לדמים שנותן לפועלים שליש שווין של פירות שדה. וכן מפרש הרע"ב והכ"מ. ועיי' תוס' סוכה (ל' ע"ב) ד"ה קרקע. אמנם ל"נ לפרש דפלוגתא זו היא האיבעיא עצמה דאי' שם בב"ק שליש מלגיו או מלבר ופי' לשכר מלגיו ולדמים מלבר. כמו בב"מ (דף מ"ט ע"ב) שתות מקח שתות מעות וע"ש ברש"י. וגם מהרמב"ם נראה דפי' כן מדפסק שליש לשכר והיינו משום דאזיל לקולא וכמש"ש הכ"מ. ואי פירש שליש לדמים כמו הר"ש האי קולא דאתי לידי חומרא הוא דדילמא ישוה השכר יותר משליש הפירות:

(שם מ"ח) בר"ש תחת ה' גפנים נקט ה' בפלוגתא דר"א ור' יוחנן ולעיל כתבתי כצ"ל:

(פ"ח מ"א) בר"ש תוקע עצמו לדבר הלכה. עיין יבמות (דף ק"ט ע"ב):

(שם מ"ד) בר"מ ולא נאמר (שנחלק) חלק מן הסוס. צריך לומר שנחבר:

(שם מ"ה) בר"מ (מהרבעת) מין סוס. צ"ל מתערובות הרבעת:

(שם מ"ו) במשנה כלב מין חיה. עיין תוס' בכורות (ד ח' ע"א) ד"ה ומאי. וצ"ע שלא הביאו משנה זו:

(שם) בר"ש נאמרו (בשור) חוץ. צריך להיות נאמרו בשאר חיות חוץ:

(מ"ט מ"א) בר"ש (מה צמר כברייתו אף פשתים כברייתו) שם צ"ל איפכא:

(שם) שם שש משש. כלומר שש משזר משש דאבנט כצ"ל:

(שם מ"ד) בר"ש ומרדעת של חמור בנדה. ע"ש בתוס' וברא"ש כאן ותבין. ופה לשון הר"ש משובש וצ"ע:

שביעית (פ"א מ"ד) בר"מ ל"ו דרכמונים והאדרכמון ט"ז גרעיני שעורה כצ"ל:

(פ"ב מ"ז) בר"ש וזיתים נמי בכלל תבואה. מאמר זה צריך עיון גדול ועיי' תוס' ר"ה שם דוגמת דברי הר"ש דהכא:

(פ"ד מ"ה) בר"ש אבל מכסה (בעפר) צ"ל באבנים:

(שם מ"ז) בר"ש ומהאי טעמא (אמרינן) צ"ל אסרינן:

(פ"ה מ"ב) בר"ש כדתנן בפאה כל הטמונים בארץ וכו' ע"ש בר"מ וצע"ג. ויתכן שימחק כאן מן כדתנן עד והבצלים וכן ברע"ב ליתא:

(פ"ו מ"ב) בר"ש (כלומר דבסוריא בתלוש מותר במחובר אסור) נמחק ונכתב בשורה ב' אחר אבל לא במחובר:

(פ"ח מ"ח) בר"ש ומתחמם בכך. קטבליא של עור כדפרשינן במס' כלים פט"ז מ"ד כצ"ל. והמגיה בפראג טעה כאן:

(פ"ט מ"א) בר"ש וב"ה ילפי משמיטה. חסרון לשון יש כאן ועיי' ר"ש פ"ק דפאה מ"ו:

(שם מ"ב) בר"מ (להחמיר) צ"ל להתמיד:

(שם מ"ה) בר"ש וקשיא ע"ד דר"א אין האחרון נותן טעם בראשון נמחק:

(שם מ"ט) בר"מ ור"א דעתי' כדעת ב"ש. מאמר זה צריך תקון:

(פ"י מ"ה) בר"ש אי נמי וכו' עד משמע להו נמחק ונכתב לעיל קודם ופריך בירושלמי מי מודיע:

(שם סוף מ"ו) בר"ש [נשמעינהו מן הדא] וכן יתומים כצ"ל:

תרומות (פ"א מ"ט) בר"ש (ר"א אומר לפי שמנו ר' שמעון ב"ג אומר לפי אכלו) שם אי' איפכא:

(פ"ג מ"א) בר"ש ובהדיא קתני בתוספתא דמתניתין דברי רבי. לפנינו איתא ר' יוסי וכן העתיק הכ"מ בפ"ה מה' תרומות אבל טעות הוא לפנינו דר' יוסי לא סבר הכי עיין לעיל ירושלמי ספ"ב:

(שם) שם חומץ על חומץ ומה שבידו [יין תרומה] חומץ וכו' ויחזור ויתרום על היין היה בודק את החבית וכו'] ומסיק לה כולה כדאי' בריש נדה כצ"ל. וע"ש בכ"מ שם:

(פ"ד מ"ד) שם ובתוספתא פליגי דקתני האומר לשלוחו כצ"ל:

(שם) שם האומר לשלוחו סתם וכו' זהו פירושו של התוספתא. וע"ש ויש הרבה שבושי' שם ותתקן ממתניתין דהכא ואז תבין דברי הר"ש:

(פ"ה סוף מ"א) בר"ש ומאן דפתר לה כולה [לכהנים בא] ר"ש ללמד כצ"ל:

(שם מ"ב) בר"ש ובעי לאוכוחי מינה בריש נוטל וכו'. שם דייק זאת ממשנה שניה מהא דנפל לפחות ממאה ואולי כך היה גירסתו וכן משמע מדבריו לקמן מ"ה:

(שם סוף מ"ו) בר"מ והלכה כחכמים. עיי' שו"ת התשב"ץ ח"א סי' י"ט נוסחאות שונות בדברי הרמב"ם: