זכר ישעיהו חלק ב קסז

(דף נ"ב ע"ב) תוס' ד"ה תיכף. משום דשנוי' במשנה. הגאון מוה' משה סופר ז"ל מפרעשבורג הביא במכתבו אלי משם הרב ר' אברהם ווירצבורג שתיקן שצ"ל דשריא במתנה ואזלא תמיהת המפרשים:

(דנ"ט ע"א) גמ' כי היכי דלא ליטעו אבתרי'. לקמן (ס"ג ע"ב):

רש"י ד"ה אובא. במס' (כלים) צ"ל אהלות פי"ז מ"ג וע"ש בר"מ:

(דף ס"א ע"ב) רש"י ד"ה (איכא) לא נמחק:

(דף ס"ד ע"א) גמ' בוניך. עיין רש"י תענית (דף ד') ד"ה בוניה ותבין:

רא"ש (פ' תפלת השחר סוף סי' ב') אעפ"י שנשאר בקושיא וכו':

ועיין רשב"ם (ב"ב נ"ב ע"ב) ד"ה קשיא. ורש"י (סנהדרין ע"ב) ד"ה קשיא:

הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות (ד"ה) דע ולא יסככנה (בצמח) צ"ל בצמר (סוכה י"א.) ובחנם פי' המדפיס בפראג בצמח המקבל טומאה:

(שם) וכתב י"ג ס"ת. מ"ר ס"פ וילך:

(ד"ה) החלק השלישי (או מאי בינייהו) נמחק:

(ד"ה) והחלק הששי. חלק המסכת הראשונה לג' חלקים. לדבריו שם המסכת הוא נזיקין כמו כל הסדר ועיין לקמן במסכת טהרות וניחא גם הכא. ומהתימא שלא הקדים יישוב זה כאן:

שם ושאינו מקבל טומאה [לא] כצ"ל:

(ד"ה) הפרק הששי. וכ"מ שנאמר במשנה באמת אמרו הל"מ. עיין ירושלמי, פ"ב דכלאים ופ"ב דתרומות ופ"ק דשבת ופ"י שם ופ"ז דנזיר. ועיין לקמן סוף מבוא הש"ס שחשב גם בד"א ומאימתי ובזמן. ולא מצא רי"פ מקור לדבריו. אמנם מצאתי כן בה"ג סי' פ"ט שמביא זה בשם הלכות קצובות דבני מערבא:

לוח הפרקים שכחו למנות בלוח הפרקים בית כור ב"ב פ"ז. זה בורר סנהדרין פ"ג:

מבוא הש"ס ד"ה מצינו אשה. וכן בתוספתא שבת ר' חנינא בן תרדיון היא ברוריה. עיין (פסחים ס"ב) ועיין עוד תוספתא ספ"ק דסוכה:

בפירוש המשניות רפ"ק דברכות עליותם מן הארץ נ"א מיל. עיין (ב"ב נ"ח.) וצ"ע:

רפ"ד פירוש פלג מצי. ומנחה שם וכו' כצ"ל:

זרעים פאה (פ"ק מ"ו) בר"ש לקמן בירושלמי פ"ו. צ"ל בירושלמי פ"ק דתרומות ופ"ק דמעשרות וחלה:

(פ"ה מ"ה) בר"מ אחר (התרומה) צ"ל התמורה [חייב]:

(פ"ז מ"א) בר"ש [במעשיו] שהוא עושה [זיתים הרבה] דמכיון וכו':

(מ"ד) שם (בירושלמי אמרינן יש לה כתף וכו' עד לעניים) נמחק. (מ"ז) בר"מ והלכה [כר"ע] וכר' יוסי כצ"ל:

(פ"ח מ"א) בר"ש על אתר. בדפוס קאסטאנדינא איתא על יותר ולפ"ז ליתא לדברי התוי"ט ע"ש:

(מ"ג) שם שאין דרך לעשר [אלא] במדה כמו חטים וכו' כצ"ל:

(מ"ז) שם ובתוספתא קתני פרנסת לינה שמן וקטניות. משמע מדבריו דשמן וקטניות פירושא דפרנסת לינה היא. אמנם מהרמב"ם בחבורו נראה דאוסופי קא מוסיף וכן מוכח מלשון התוספתא:

דמאי (פ"א מ"א) בר"מ אם הם הפקר ואם הם מן השימור כצ"ל:

(שם) שם ובנות שוח הם רעות וטובות. רעות כגון וכו':

(מ"ב) בר"ש משא"כ בודאי דמע"ש מדרבנן וכו' [כדתנן[ בפ"ג דמע"ש וכו' כצ"ל:

(סוף מ"ג) בר"ש ושמא שאני הכא וכו'. והרמב"ם בחבורו כתב בפשיטות טעם זה:

(מ"ד) בר"מ שיסוך בו האורג ידו מאבדט בגופו כצ"ל:

(פ"ב מ"ג) בר"ש (ואפי' חבר) נמחק:

(פ"ג מ"ד) בר"ש אי מדרבנן (לא הוי אמר והן שלו משום בעלי כיסין) צ"ל איפכא:

(פ"ד מ"ג) בר"ש דמר סבר [ודאי] טביל ומ"ס [ודאי] לא טביל וכו' דכ"ע [ודאי] לא טביל כצ"ל:

(פ"ה מ"ב) בר"מ לשלש חלקים קאי על מע"ש בצד זה. ועיין השגות הראב"ד או פירושו לשלש ובחנם משבש התיו"ט:

(שם מ"ח) בר"ש פי' טבלא בחולין איפכא הל"ל וכו'. ר"ל כי טבל בחולין משמע שהחולין מרובין. עיין סנהדרין (דף פ' ע"ב):

(פ"ו סוף מ"ד) בר"ש ולירושלים אין דעתו לטרוח כצ"ל:

(שם מ"ו) בר"ש טעמא דב"ה (דרך) ב"א. צ"ל יכולין ב"א:

(שם מ"י) בר"ש [ופסק הר"י] דדוקא גבי שדה וכו' כצ"ל. וע"ש בתוס' דע"ז דמשמע דראי' זו הר"י בעצמו קאמר לה ועי"ז חזר מדבריו וצ"ע:

(פ"ז מ"ד) בר"ש נמצא דמחסר מהנך עשרה מעשר מב' לוגין וכו' כצ"ל:

(שם) שם תרומתו תרומה דאיכא דתורם וכו' בעין רעה כדאמרינן בכתובות פ' אלמנה ויש מפרשים וכו' כצ"ל:

(שם מ"ו) בר"ש הוה לי' מן (החיוב על הפטור) צ"ל איפכא:

(שם מ"ז) בר"ש להפריש ממנו עשרה לתרומת מעשר כצ"ל:

כלאים (פ"א מ"א) בר"ש (ויש) לומר. צ"ל ואין לומר:

(פ"ב מ"א) בר"ש א"ר מנא וכו' א' מכ"ה [אר"י ב"ר בין למ"ד שיש בה בין למ"ד נפל לתוכה א' מכ"ד] מאי כדון וכו' כצ"ל:

(שם מ"ט) בר"ש נמצאו ששים טפחים כו' כצ"ל:

(שם מ"י) במשנה אכילת הגפן. עיין ב"ב (י"ד ע"א) רש"י ד"ה אוכלות: