זכר ישעיהו חלק ב קסו

הגהות בש"ס ברכות (דף ב' ע"א) תוס' ד"ה אי הכי. כדי להמתין וכו'. עיין חוי לקמן (ד' ע"ב) תוס' ד"ה אמר. (ודף ו') ד"ה המתפלל. ובשבת (דף כ"ד ע"ב) רש"י ד"ה משום וצע"ק:

(דף ג' ע"א) גמ' בת קול. עיין שו"ת רי"ף סי' א'. ובתוי"ט פע"ז דיבמות מ"ו. וברש"י (סוטה ל"ג) ד"ה ב"ק:

תוס' ד"ה במקומן. ופריצי. נמחק:

(דף ה' ע"ב) תוס' ד"ה לא. לשתי שלחנות. עיין (גיטין נ"ט):

(ד ו' ע"א) (גמ' קיטמא נהילי. עיין רש"י חולין (נ"א ע"ב) ד"ה קיטמא וצ"ע:

רש"י ד"ה מחליין. דאמר מר אסור לפסוע. כלשון זה ליתא שם רק דרש מקרא מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך בשבת וכו':

(דף ז' ע"א) גמ' וכמה רגע עיין בירושלמי ובתוספתא כאן. ובע"ז כמה שינויים בזה ומה שהגיה כאן חכם א' הוא טעות:

(דף ח' ע"ב) תוס' ד"ה שנים. כדאשכחן בכמה דוכתי דאר"י. לא נמצא דברי ר' יוסף רק בשני מקומות ואולי האי בכמה דוכתי קאי אדלעיל:

(דף י' ע"א) גמ' הני בריוני. עיין תענית (כ"ג ע"ב):

(דף י"א ע"א) רש"י ד"ה עוסקין. (לקמן י"ו) מוקמינן לה בפרק שני כצ"ל:

(ע"ב) גמ' הילכך לימרינהו לכולהו. גירסת הרא"ש אמר רב פפא הילכך וכו' והכי נראה דדרכו של רב פפא לומר הכי בכ"מ. עיין (לקמן נ"ט.) ושם ציין מהרי"פ:

(דף י"ג ע"א) רש"י ד"ה לימא (לקרות). מתוס' כאן נראה דלא גרסי' ברש"י לקרות:

(דף י"ד ע"א) תוס' ד"ה ימים. מהא דרב (על לבי כנישתא) צ"ל איקלע לבבל:

(ע"ב) רש"י ד"ה כוך ורחבו [ששה ורומו] שבעה כצ"ל:

(דף ט"ז ע"ב) גמ' ר' (אלעזר) בתר דמסיים צלותא. צ"ל אליעזר וכן אי' בע"י והתפלל כן יען שנכווה בזה עיין ב"מ (נ"ט ע"ב):

(דף י"ז ע"ב) רש"י ד"ה ואינו מברך עיין ר"ש ספ"ק דדמאי:

(דף י"ח ע"א) תוס' ד"ה למחר ובמ"ס מפרש [דהיינו דוקא בתעניות ט"ב וכו' אבל בשאר תעניות קורין] ויחל כצ"ל:

(ע"ב) גמ' נחת וטבל. עיין בפרש"י דטבל לקריו ועיין בתרגום רב יוסף על דברי הימים שתרגם פסוק זה שנטמא במת ע"ש:

(דף כ' ע"א) גמ' זרעא דשפירי כוותי. עיין (תענית ז' ע"ב) אי הוי סנאי וכו' וצ"ע. ועיין לשון הש"ס בב"מ פ"ד וי"ל קצת:

רש"י ד"ה לשון. כדאמרינן בהשוכר את הפועלים כצ"ל והשאר נמחק:

(דף כ"ד ע"א) תוס' ד"ה והתניא דלא מצינו אשתו דמקריא בני ביתו. עיין לקמן (דף כ"ז סע"ב) איזל ואמליך באינשי ביתאי. אזל ואמליך בדביתהו:

(דף כ"ה ע"א) גמ' שרא לי' מרא. עיין עירובין (כ"ט ע"א) (דף כ"ו ע"ב) תוס' ד"ה יעקב בעי' למיהדר וכו'. הלשון משובש וע"ש בחולין על נכון:

(דף כ"ז ע"ב) תוס' ד"ה והלכתא. הוא דבור אחד עם הקודם:

(דף כ"ח ע"א) גמ' טרוקי גלי. פי' סגור הדלת. עיין רש"י (ע"ז נ"ח). (ב"ק קי"ב). (סנהדרין קי"ג) ד"ה טריק:

(דף ל"א ע"א) גמ' רנה זו (תפלה). בתוספתא אי' רנה זו רנה שנאמר רננו צדיקים בה' וגו'. והוא חסר הבנה. ונראה שצ"ל זו תהלה וסמך אסיפא דקרא לישרים נאוה תהלה. ולפ"ז צ"ל בפרש"י רנה זו תהלה. שבח בלא מלת של. ובאמת כן אי' בפרש"י על הרי"ף:

(דף ל"ב ע"א) גמ' שהפר לו נדרו. בחי' רשב"א בעין יעקב נראה דלא גרס לי' וקאי על הקב"ה שהוא בעצמו התיר:

(דף ל"ד ע"ב) גמ' שלוחו שא"כ. ועוד בתוספתא דתענית פ"ג:

(דף ל"ו ע"א) גמ' (דתנן) צלף צ"ל דתניא תוספתא פ"ק דכלאים:

(דף ל"ח ע"ב) תוס' ד"ה והלכתא י' אצבעות. ועיין ירושלמי ספ"ק דחלה טעם אחר ע"ז:

(דף מ' ע"ב) גמ' אר"י תאנה דולכי כצ"ל:

(דף מ"ב ע"א) גמ' מאי ציצי שמענא. (מנחות מ"ב):

(דף מ"ה ע"א) תוס' ד"ה אכל. (ב"ק צ"ד) ט"ס הוא והתוס' כוונו לירושלמי ותוספתא פ"ז דסנהדרין:

(דף מ"ו ע"א) גמ' בכל נכסיו לפי דרבי מכבד עשירים:

(דף מ"ח ע"ב) רש"י ד"ה תורה. וכן באוהל מועד. צ"ל בארץ מואב:

(דף נ"א ע"א) גמ' מי שאכל שום וריחו נודף. (שבת ל"א):

(ע"ב) רש"י ד"ה כלמי. עיין (נדה כ' ע"ב):