זכר ישעיהו חלק ב קסד

דבשעת מעשה היה עליו ג"כ פחד מיתה ועסקי נפשות. ויש עדיין לפקפק בזה. וכבר הארכתי בחידושי לתרץ כה"ג קושיי' הגאון ר"ע איגר בענין זה שהניח בצע"ג לוקמה בשהיתה טרפה. יעויי"ש בהגהותיו לש"ס. בנפש חפצה מצפה אני לדבריו הנעימים והמשיבים נפש. ויברכהו אדון כל בכל הטוב כנפשו המלאה כל טוב וכאשר יברכהו מחו' ידידו בכל לב. ז"י הכהן. בענין הל"מ סימן נב בין כתבי הגאון המחבר ז"ל אשר כתב בבחרותו נמצא הקונטרס הזה בענין הלכה למשה מסיני אשר סידורו וגם בפנים יוכיח כי היתה מחברת בפני עצמה בכמה חלקים וכל חלק נחלק לפרקים. אך חבל על דאבדין כי לא נמצא מן כל המחברת רק המעט האלה. ונפנה גם להם מקום כצורתם ותבניתם בכתובים:

פתיחה ידוע שהתלמוד בכלל יתחלק לשני חלקים הלכות ואגדות. והנה מהאגדות לא נדבר כעת. וההלכות יתחלקו לחמשה חלקים:

א פירוש על איזה מצוה ויש לו רמז במקרא כגון פרי עץ הדר שהוא אתרוג יש לו רמז בכתוב עיין (סוכה ל"ה). וכמעט כל המצות יפלו תחת חלק זה שכמעט לא נמצא בין כל המצות מצוה אחת שיהיו כל פרטיה ודקדוקיה מפורשין בתורה. אכן כל מצוה צריכה לקבלת רז"ל. ועיין מה שכתב הראב"ע בספרו יסוד מורא שהתריס ומכה בקדקד הקראים שאינם מאמינים בתורה שבע"פ ואמר זולת הקבלה לא ידעינן אף מצוה אחת בגדריה. לדוגמא כתיב בתורה בחדש הראשון או בחדש השביעי. ובלתי הקבלה לא ידעינן הי מינייהו חדש הראשון וע"ש באריכות. ויען שיש לזה הפירוש רמז במקרא לא אמרינן שהוא הלכה למשה מסיני ולא יפול בחלק הזה מחלוקת בשום אופן רק על היכא רמיזא באורייתא:

ב מה שהוציאו חז"ל בשכלם הנעלה דבר מתוך דבר. ובזה החלק יפול באיזה מקומות מחלוקת ונפסק הדין עפ"י הרוב ואם נפל מחלוקת רק בין שני חכמים פסקו ע"פ הכללים שהיו להם. כגון ר"מ ור"י הלכה כר"י (עירובין מ"ו) וכדומה:

והאומרים שגם זה הוא הלכה למשה מסיני רק שאחד טעה בקבלתו ויסמכו אהא דאמרינן (סנהדרין פ"ח). משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן (והא דשיבח הש"ס מאד בתלמידי הלל (בב"ב קל"ד:

) אפשר דהיו לו עוד תלמידים) ונעשה התורה כשתי תורות. אינם אלא טועים. כי הטעם הוא רק יען שלא שמשו כל צרכן לא היו שווין בשכלם ובמעלותם לכן בנקל יוכל לפול מחלוקת ביניהם. ומזה הטעם לא חלקו שמאי והלל בעצמם רק במקומות מועטין היינו רק בשלשה מקומות עיין (שבת דף ט"ו) וזה מבואר בעיון קל:

ג הגזרות שגזרו החכמים ז"ל ועשו סייג לתורה וכמו שדרשו (יבמות כ"א) ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי (וגם למדות המציאו חז"ל סייגים כמו שאמרו באבות פ"ג משנה י"ג) ועל זה אמרו לא גזרינן גזירה לגזירה (ביצה דף ג'). ואם הבינו שלא תתקיים אותה גזירה רק בשנגזור גזירה לה גזרו כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה במסכת שבת ריש פרק במה טומנין ע"ש. וזהו מאי דאמרינן כלה חדא גזירה היא:

ד התקנות שתקנו כגון עשר תקנות שתקן עזרא (ב"ק פ"ב) ומהם שנתבטלו לפי צורך הזמן. עיין (ברכות ל"ג) וכתבו התוס' שם (דף כ"ו.) ד"ה קשיא דלא נמצא ברייתא שנשנית בין ב' תקנות. אבל משנה מצינו. עיין ביומא ר"פ בראשונה (ובכתובות דף י"ב:

) ע"ש וצ"ע:

ה הלכה למשה מסיני אשר נדבר בו בקונטרס הלז באריכות. ומוכרח אני להעתיק כאן דברי הרמב"ם ז"ל כי בחלקים הנזכרים לא הבאתי לשונו ממש רק תמצית כוונתו וקצת הוספות מדילי וז"ל. ואני אכלול בכאן רוב הדינין שנאמר בהן הלכה למשה מסיני ואפשר שיהיה הכל ויתבאר לך אמיתת מה שאמרתי שאין מהם אפי' אחד שהוציאו בדרך סברא ואי אפשר לסמוך אותה לפסוק אלא ע"ד אסמכתא כמו שביארנו ולא מצאנו לעולם שחקרו בהן סברות או הביאו עליהן ראיות אלא לקחום מפי משה רבינו ע"ה כמו שצוה אותו הקב"ה לוג שמן לתודה ורביעית יין לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני. גוד ולבוד ודופן עקומה הלכה למשה מסיני. שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני. תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס וספר תורה על הגויל הל"מ:

שי"ן של תפילין וקשר של תפילין ורצועות שחורות ותפילין מרובעות. ומעברתא דתפילין הל"מ כותבין ס"ת בדיו ומסורגל הלכה למשה מסיני. נכרכות בשערן ונתפרות בגידין הלכה למשה מסיני. פחותה מבת ג' שנים אין ביאתה ביאה הל"מ:

העושה שדהו שני מיני חטין עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות הל"מ. זרעוני גינה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה הלכה למשה מסיני. עשר נטיעות מפוזרות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן הלכה ל"מ. עיגול של דבילה שנטמא מקצתו תורמין מן היפה שיש בו הלכה למשה מסיני. החזן רואה מהיכן התינוקות קורין הל"מ. האשה חוגרת בסינר בין מלפניה בין מאחריה הל"מ. ביין התירו לערב קשה ברך מפני שמשביחו הלכה ל"מ.