זכר ישעיהו חלק ב קס

סימן מח שלום וחיים. לאיש הבינים. אהובי ידידי אלופי ומיודע.י הוא ניהו הרב המאור הגדול. אקמטרי דהלכה ואגדה. בכל מדע ידו הדה. סכיני' חריפא וחדי. כב"ע. בנהרדעאי. החכם הכולל. פום רברבן ממלל. מפורסם להלל. כבוד שמו מוה' שי"ר נ"י כ"ץ פה העירה:

תמול בלילה אמר לי דודי נ"י מה שהעיר מר במה שדחיתי התירוץ על קושיית הח"צ דמתרצי דמעשר דגן אסור לאפטרופוס לעשר משום שיהיה להם טובת הנאה כשיגדלו משא"כ במעשר בהמה שכולה לבעלים ליכא טובת הנאה. ודחיתי זאת דבמעשר בהמה כיון דאסור למכרו וצריך לשוחטו באותה שנה בלאו טובת הנאה יגיע היזק להיורשין אם יעשר האפוטרופס דמה יעשו עם המעשר למכרו אי אפשר ולאכול אינו צריך. ואמר כבודו הרם על זה דהרי מ"מ צריכין לעשר כשיגדלו ומה יעשו אז ושוב ליכא נפ"מ. ורצה לומר דהרי יוכלו למכור טרם שיפרישו. גם אנכי ידעתי מזה. ומה שאמר מר שכמדומה לו שאסור למכור טבל הן אמת כן הוא להדיא במתניתין דדמאי פ"ה מ"ח ומובא ברמב"ם לדינא פ"ו מה' מעשר ה"ו דאסור למכור טבל אפי' לחבר. ובהשקפה ראשונה אמרתי הא אי' שם ג"כ דלצורך מותר למכור. ומי איכא לצורך גדול מזה שאם לא ימכור קודם הפרשה יגיע לו היזק רב. אך בלא"ה מעיקרא ליתא להך טעמא. דהא מבואר שם הטעם דשמא יכשל הלוקח ויאכל בלא הפרשה. וזהו רק במעשר דנן שהחכמים חייבו לקוח במעשר. נמצא שיעשה הלוקח איסורא דרבנן עכ"פ. משא"כ במעשר בהמה איתא להדיא לדינא ברמב"ם פ"ז מה' בכורות דאין שום חיוב בלקוח אפי' מדבריהן. ובודאי ליכא איסור במכירה. ויש ליתן טעם למה במעשר בהמה לא חייבו לקוח משא"כ במעשר דגן. דבמעשר בהמה אין לחוש שיגיע ע"י הערמת המכירה נזק לכהנים שאין להם חלק בו לכן לא גזרו. אבל במעשר דגן איכא גזל השבט שכל אחד יערים לפטור פירותיו ממתנות כהונה על ידי מכירה ומש"ה חייבו:

והנה במתניתין הנ"ל נראה כמעט מבואר, דהמקח קיים ר אעפ"י שאמרו אין אדם רשאי למכור וכו' מדתני מפריש וכו' ואם אין המקח קיים האיך מפריש מה שאינו שלו. ועיין עוד ברמב"ם פ"ו מה' מעשר הלכה ח'. ויש להקשות לדעת המרדכי בנשבע שלא למכור ומכר ועשה איסור במכירה אין במעשיו כלום א"כ הכי נמי האיך משכחת לה המכירה. אך י"ל ע"פ מ"ש הסמ"ע בח"מ סי' ר"ח לחלק בין הא דפסקינן שם מקח הנעשה באיסור קיים. דהמרדכי לא איירי רק כשהמכירה לא תמלט מהיות בה איסור. אבל אם אפשר לסלק האיסור ולמכור בכה"ג המכירה קיימת אעפ"י שלא סלקו. וגם חילוק הט"ז שם קרוב לזה יעויי"ש. ולפ"ז הכא נמי יכול להפריש מתנותיו ולמכור שפיר המקח קיים אפי' בלא הפריש. ובזה יש לומר קצת בדרך פלפול בהא דאיתא שם בירושלמי מעתה ע"ה שנתערב טבלו אין לו תקנה וכו'. וקשה אמאי אין לו תקנה ילך אצל ע"ה ויקנה טבל ודאי. והדעת נותנת שאותו ע"ה ימכור לו. דהשתא במעשר דידי' אינו נזהר ק"ו כשמוכר ומודיע שהוא טבל. ולפי מה שאמרנו ניחא דכיון שע"ה זה לוקח האי טבל רק מחמת שהוא טבל כדי לתקן בו העירוב שלו אבל אם יהי' מעושר אינו צריך לו. א"כ שפיר תלויה עיקר המכירה באיסור מכירת טבל לע"ה והוה דומיא דהמרדכי והמקח בטל ולכן אין לו תקנה רק ע"י שחבר יעשר לו. ואין להאריך כעת:

ואחר כותבי מה שאמרתי בענין מכירת טבל בהמה ראיתי בתוספת חדשים על משניות שכתב הטעם דאסור למכור טבל משום שמפקיעו מחיוב מעשר דאורייתא שהלוקח לא יעשר רק מדרבנן. ולטעם זה כל שכן במעשר בהמה שמפקיע חיוב המעשר מכל וכל דאסור למכור. אולם מלבד שפירושו דחוק והוא נגד פי' הרמב"ם בחבורו. אך גם אם נדחוק ונקבל דבריו אכתי נאמר דהא הוה כאן לעת הצורך דמותר וכמ"ש. ועוד דבלא"ה מ"מ יוכלו היתומים ליתן המעשר במתנה לכל מי שירצו או לחלק לעניים שלא בא הצווי רק על המכירה מלשון לא יגאל. ובודאי בכל זה איכא נפקא מינה טובא בין אם האפטרופוס יעשר שאין להם שום הנאה מזה. ובין אם הם בעצמם יעשרו. דניחא להו דלעביד מצוה בעצמם או שהמקבל מתנה יחזיק להו טובה. ועיין במרדכי פ' אלו מציאות ובפר"ח או"ח סי' תל"ז סעיף ג' דהא דאמרינן ניחא לי' לאינש דליעבד מצוה בממוני' דוקא מדעתי' אבל שלא מדעתי' לא. וא"כ קטן דנקרא שלא מדעתי' שפיר לא ניחא לי' ולכן אין האפטרופס יכול לעשר. אבל כשיגדל יהי' שפיר עביד מדעתי'. ועוד איתא בפר"ח שם אם זה עומד וצווח דלא ניתא לי' דמשמע דמהני. ומהר"א מזרחי בתשובותיו ח"א סי' נ' לא כתב כן. ועיין עוד במהרש"ל פ"ז דפסחים בענין ניחא לי' לאינש דליעבד מצוה בממונו שכתב שם חילוק חדש ודבריו צ"ע מבכורות (דף נ"ח):

בזו השעה הי' לפני שו"ת הרשב"א וראיתי שם בח"א סי' פ"ד מביא הא [בתשו' הגאו' ד' ליק] א"ל לרב פפא מה שמך א"ל רב פפא ושאלו והא כתיב יהללוך זר וגו'. וזה אינו מסכים עם פירושו על הש"ס דפסחים (דף פ"ו) מ"ט קרית לך רב הונא. ולא ידענא מה אידון בי':

עוד ראיתי להעירו מה שמצאתי מכבר במדרש רבה פ' דברים פ"ב להדיא פי' המספר קומי כפרש"י ולא כפי' ר' צמח גאון שהביא מעכ"ת בתולדות בעה"ע הערה 11). ואולי זה מסכים למשפטו שם הערה 44) בענין המ"ר. וכן בענין איחור הת"י על התורה יעיין דברים, כ"א בפסוק לא תלין נבלתו על העץ שתרגם לא תלין נבלת גושמי' על קיסא וכו'. וזה ידוע כי מילת גשם נתחדשה רק בימים האחרונים. יודיעני מר ידידי אם יהי' לו פנאי מלמודיו ועסקיו היקרים ויקח מועד לעיין בקונטרסי שכתבתי בנידון השאלה דאשת חמיו לש"ב הגאון אב"ד דק"ק מאשטציסק ומה שפלפלנו בזה. יחנני נא ויעשה זאת למען אוהבו וידידו. הק' זכריה ישעיה הכהן יאללעש:

סימן מט ב"ה יום וא"ו עש"ק י"א שבט תקצ"ב לפ"ק לבוב. שלום רב לידידי הרב המאוה"ג. חכים ורבי יתקרי מוה' שלמה יהודה ליב ראפפארט נ"י פה העירה. אם כי אין ראוי לעלות במעלות ט"ג מעלות למען הדבר הקטן אשר התחלנו לדבר אודותיו. אך יען שע"י דבריו שכתב לי אני נבוך בענין מעשר בהמה. ישוב העיקר להיות טפל והטפל עיקר. הנה בדבר הטפל והוא אם יש להיתומים נפ"מ אם יעשרו הם לכשיגדלו או האפוטרופוס כבר כתבתי אף אם אסור למכור טבלי בהמה יש נפ"מ שיוכלו ליתן במתנה גוף המעשר לכל מי שירצו. והדעת נותנת שהיא טובת הנאה רבתא ובודאי מותר ליתן המעשר במתנה שלא נאסר רק המכירה מלשון לא יגאל כמ"ש. ועוד איך שייך שהתורה צותה לאבד ולהפסיד ממון בידים ובפרט קדשים. כי מה יעשה באמת מי שיהיה לו כמה אלפים מעשר בהמה אם אין לו רשות ליתן במתנה ולאכלו א"צ וילכו לאיבוד. אע"כ דמותר ליתן במתנה