זכר ישעיהו חלק ב קנו

בנערה שנתארסה ונתגרשה דקנסה לעצמה ובושת ופגם לאביה והשביעה היא לעדי קנס דבכה"ג שפיר אי מודה מפטר הואיל דמחייב א"ע בבושת ופגם ואעפ"כ משום הך ממונא דבושת ופגם לא מחייבי העדים הואיל דשייך לאביה והוא לא השביעם. אלו תוכן דבריך ונאמרו בהשכל בדרך פלפול לכאורה. אבל איך תהי' מעלה ארוכה לדברי הש"ס להלן בהך ענינא דמקשה מהא דחצי נזק והשתא לשיטת הטור קשיא הא התם לא מחייב א"ע במידי ולכן לא מיפטר בהודאתו ושפיר מתחייבי העדים בכה"ג. ועיין במשנה למלך ה' גניבה שהקשה על הטור כך ואין בידי כעת ס' ים של שלמה לב"ק לעיין בו דבאמת קושיתו על הטור מתחלת האיבעיא יש לתרץ בפשיטות לעולם דהש"ס איירי היכא דמחייב א"ע בקרן וקבעי אי מתחייבי העדים גם על הקנס בפ"ע כגון שאמר להם משביע אני וכו' שיש לי ביד פלוני תשלומי קרן ותשלומי כפל והם השיבו לו שבועה שאין אנו יודעין שיש לך ביד פלוני תשלומי קרן ותשלומי כפל דבממונא כה"ג הם חייבים על כל אחת ואחת כשהשיבו לו על כל פרט ופרט חיטין ושעורין וכוסמין. [ודוחק לחלק דהתם כל מין היא תביעה בפני עצמה ואפשר להיות זה בלא זה משא"כ קרן וכפל דהא בלא הא לא סגי וכולה חדא תביעה היא ואין סברא זו מוכרחת ואין בה ממש]. כן יש לתרץ תחלת האיבעי'. אבל הרי עדיין הקושיא עצומה מדברי הש"ס בתר הכי דפשיט לי' מחצי נזק והרי התם לא מפטר בהודאתו וכמ"ש המשנה למלך. וי"ל בדרך פלפול דה"ק הש"ס מדתני נזק וחצי נזק משמע דתרווייהו קתבע היינו שאותו שור גופי' הזיק לו שתי פעמים ובפעם הראשון עדיין תם הוא וחייב ח"נ ובפעם השני הועד וחייב נזק שלם והשתא בחצי נזק כי האי שפיר מיפטרי הבעלים בהודאתו כיון דמחייב א"ע ע"י ההודאה דעי"ז יהי' מתחייב נזק שלם על הפעם השלישית ולכן תועיל ההודאה לפוטרו כמו בכפל וקרן. ואין להאריך לנבון כי"ב. הנה לקחתי לי מועד על שעה חדא להפיק רצון נפשך היפה ולהשיבך מפני הכבוד. ואתה שא נא אם לא ירביון דברי כחפצך כי עיף אנכי מטרדת עיונים שונים ועבודה רבה. והנני חותם בברכה נאמנה יהי עיני ה' עליך מראשית השנה עד אחרית השנה תצליח בלמודך אך להועיל. להוציא כשרון נפשך אל הפועל. כחפץ הדוש"ת:

זכריה ישעיה הכהן יאללעש מינסק תר"ט. סימן מג לכבוד ידידי איש בריתי הרב המופלג וחכים טובא. ידיו רב לו בהויות דאביי ורבא מוה' מרדכי נ"י פינס:

על דבר חידושו אשר כתב אלי בסוגיא (דנדרים נ"ד ע"ב) לתרץ תמיהת הר"ן על הרמב"ם ה' נדרים ובקשני להשיבו איך נראין דבריו לדעתי. הנה רצונו של אדם זהו כבודו ואני משיב לו בזה כאשר עם לבבו:

תוכן דבריו הוא אשר לפי תירוצו של אביי בשר עוף שוה לבשר בהמה לכל מילי ואפילו לאמלוכי ל"צ השליח וביום הקזה לבד אע"ג דבשר עוף מזיק ליה מ"מ שלוק יפה לו והילכך השליח עכ"פ מימליך ולכן אסור בעוף לעולם ושפיר פסק הרמב"ם. דלא מיבעיא שלא ביום הקזה ה"ז כבשר גמור אלא אפי' ביום הקזה מ"מ בשלוק יכול לאכול ולכן אסור בכל עוף את"ד. ולדעתו לעולם נכלל בשר עוף בסתם בשר בלשון ב"א עד שהשליח א"צ אפי' לאימלוכי כלל. רק ביום הואיל דמזיק לי' ואלו שלח שליח אחר סתם בשר לא היה קונה בשר עוף ורק על בשר עוף שלוק הי' מימלך לכן אסור. וא"כ נאמר דלרשב"ג מותר דסבר כת"ק דמתניתין דכל לאימלוכי לאו מידי הוא. ודברים אלו אין להם שחר דאטו מפני דזה אינו יכול לאכול ביום הקזה בשר עוף בשביל כך לא נכלל בלשון בשר גם בשר עוף. והך דלאימלוכי לא מועיל רק להכריע אותו ספק אם זה נכלל בלשון בני אדם או לא אז הפלוגתא כשדרך השליח למלוך דלרע"ק מינו הוא ולהת"ק לאו מינו. אבל אם לעולם הוא נכלל בלשונו עד שאפי' השליח א"צ לימלך בכל זמן ורק בשביל אותו מקרה שהקיז דם צריך הוא לימלך פשיטא דאסור לכ"ע. וכל זה הוא אפי' אם נניח כרצון מע"ל אשר אעפ"י דבכל זמן בשר עוף הוא בכלל סתם בשר לגמרי וא"צ השליח לאימלוכי מ"מ ביום הקזה מיהת צריך לימלוך. אמנם באמת אמינא טפי מזה דמעיקרא דדינא פירכא דאילו הי' בשר עוף נכלל בסתם בשר אז א"צ השליח לאימלוכי אפי' ביום הקזה. וכן מפורש בר"ן דבשר מלוח אפי' ביומא דהקזה אסור הואיל דבשאר יומי בשר סתם הוא ול"צ שליח לאימלוכי עלי'. ומשמע ממנו דאפי' ביום הקזה א"צ המלכה. וא"כ לדברי מע"ל ה"ה בשר עוף. ואפי' אי נימא דמ"מ רשב"ג פליג אהא וסבר הואיל דביומי' מזיק לי' וצריך השליח לאימלוכי הילכך לא נדר על זה. הנה מ"מ אין זה שייכות לפלוגתא דת"ק ורע"ק דמתניתין. דבמתניתין לא פליגי במציאות אי השליח מימלך או לא רק הא פשיטא להו דדרך השליח לאימלוכי ולבד בזה פליגי אי כל לאימלוכי מיני' הוא או לא. וה"נ בברייתא פשיטא להו נמי דעל בשר עוף השליח מימלך עכ"פ לעולה. ורק בכי האי אתרא פליגי ובפלוגתא דת"ק ורע"ק דמתניתין והיכא דלא מימלך כלומר בשביל דמנהג הלשון דזה לא נכלל בהאי מין כלל וכלל) אז לכ"ע מותר בי' דלשון ב"א באותו מקום אינו כולל כלל דבר זה ואם אפי' לאימלוכי א"צ השליח אות הוא דזה נכלל לגמרי בלשון נדרו ואז אפי' כשמזיק לי' מ"מ אסור כמ"ש הר"ן בבשר מליח ביום הקזה. ועכ"פ הא מבואר מן הגמרא דבשר עוף השליח מימלך עלי' והת"ק ורשב"ג בפלוגתא דת"ק ורע"ק פליגי אי כל לאימלוכי מיניה הוא. עד שאני תמה על מע"ל האיך חפץ להעמיס כונה זו באוקימתא דאביי ולא שם אל לבו תחלה דברי הש"ס דאמרי' הני תנאי כהני תנאי. ואי אביי באמת אינו משוה פלוגתא זו למתניתין עכ"פ הי' לו לומר בדרך דחי' על הס"ד של הש"ס. ואמנם באמת דינו של הרמב"ם איננו תמוה כ"כ דסתם ופסק דבעופות בכ"מ אסור הואיל דקושטא דמילתא הכי הוא דבעופות בכ"מ מימלך השליח משא"כ דגים איכא אתרי דאפי' מימלך לא ימלך השליח הואיל דלא חשיב בכלל בשר כלל. וכן ראיתי שתירץ הגאון בביאורו ליו"ד פסקו של הרמב"ם אבל מע"ל בתירוצו עדיין לא העלה ארוכה לתמיהת הר"ן דהרי הרמב"ם כתב מפורש דגם בקרבים אסור בכ"מ ובקרבים להדיא אמרי' בש"ס דלעולם השליח צריך למימלך כדקאמר אביי מי לא מודה רע"ק וכו' הרי דאין זה בכלל סתם בשר בשום זמן מהזמנים והואיל דהרמב"ם כייל זאת בהדי עוף הרי סבר דגם בעוף הכי הוא ובזה נראה מבואר שנדחו דברי מע"ל לגמרי. ואעפ"כ בכל זאת חביבין עלי דבריו להגדיל תורה ולהאדיר:

ויהי שלום לו כנפשו היפה זכריה ישעיה הכהן יאללעש. סימן מד עוד להנ"ל בעז"ה ער"ח שבט צ"ט לפ"ק מינסק. לכבוד ידידי או"נ ה"ה הרב וכו' מוהר"מ פינס נ"י. מאהבת מרדכי שמתי לבי אל אשר כתב אלי שנית. והנה מע"ל החזיק דבריו הראשונים כמשפט ואמנם הלא יוכל לשער בנקל כי מה שדחיתי דבריו לא הי' מסיבת המדה הנהוגה לסתור דברי זולתו רק מפני שבאמת לא היו