זכר ישעיהו חלק ב קנה

דוקא סאה תרומה שנפלה הא אפילו אי היתה חולין נמי היינו אומרים דנסתיימה תרומת הכרי במקום שנפלה אותה סאה. הואיל דאין לנו שום תועלת מאותה סאה שנפלה רק שהבעלים מציינין סמוך לה את תרומת הכרי. ואם כן אף אם אותה סאה היא חולין סוף סוף ג"כ שייך שפיר קביעות מקום סמוך לה. ומדנקיט דוקא תרומה משמע דתרתי בעינן שיהיה ע"י הסאה שנפלה קביעת מקום וגם אשר אותה שעה תהיה תרומה ויהיה עי"ז כעין גרירה דנימא דתרומת הכרי נסתיימה ע"י התרומה שנפלה (וכעין הא דתרומת הכרי זה. והכרי הזה בזה המקום שנסתיימה תרומתו של ראשון שם נסתיימה תרומתו של שני. עיין לעיל פ"ג דין טי"ת). והואיל דבעינן דוקא שהסאה שנפלה תהיה תרומה ושעי"ז תהיה תרומת הכרי נגררת ונסתיימה. הנה מסתבר דבעינן שלא יהיה בהכרי כדי ביטול הסאה תרומה שנפלה דבלא"ה הרי הוא כמאן דליתא.ונפשוט ספיקא דידן דלעיל:

ואמנם לולי דמסתפינא אמינא דבאמת לא בעינן כלל שתהיה הסאה שנפלה תרומה דאפי' חולין היה ג"כ הדין הכי דנסתיימה אצלה תרומת הכרי כדברי הבעלים. אלא דהירושלמי נקט תרומה מטעם אחר לאורחא דמילתא. דיש להבין מאיזה סיבה ירצה הבעלים דוקא לקרוא שם להתרומה בכה"ג ולמה כל הטורח הזה. ונראה ברור דהואיל שנתערב בכרי זה סאה תרומה תו לא יוכל להרים התרומה מיני' ובי' דשמא היא מהתרומה שנפלה. וגם אי אפשר לקרוא שם ולקבוע מקום בצפונו או בדרומו דשמא שם היא הסאה תרומה שנפלה. לכן אין ברירה אחרת רק לתרום ממקום אחר. וע"כ כשהבעלים אינם רוצים להחזיר אחר פירות אחרות וממהרין להוציא את הכרי מידי טבלו הנה זאת הביא אותם למצוא תחבולה לייחד תרומת הכרי בתוכו. וע"כ אמר תרומת הכרי זה לתוכו במקום שנפלה שם אותה סאה דאז ידעינן בודאי כי סמוך לאותה סאה כולה טבל ושפיר חיילה התרומה. והנה כל זה הוא רק באם הסאה שנפלה היתה תרומה אבל אם היתה חולין כמו הכרי הרי יוכלו הבעלים לתקן הכרי מיני' ובי' ואף אם היתה הסאה שנפלה חולין מתוקנים אעפ"כ יוכל לתקן הכרי מתוכו ויפריש כמדת הסאה שנפלה וכמדת התרומה דאז כל שאר הכרי מתוקן ממנ"פ (אם הסאה שנפלה נשארה בהכרי ש"ד ואם הרים אותה הרי הרים זולתה כמדת התרומה) משא"כ אם הסאה שנפלה היתה תרומה הרי אין להכרי שום תיקון דסוף סוף ישאר הכרי מדומע דשמא נשארה שם הסאה שנפלה לכן למה לו הטורח להרים הילכך אמר סתם תרומת הכרי לתוכו במקום שנפלה אותה סאה. ורק מטעם זה נקיט הירושלמי בסאה תרומה דנחתינן לדעתי' דבעה"ב האיך הוא אורחא דמילתא אבל בגוף הדין מצינו למימר דאף בסאה חולין הדין הכי דנסתיימה תרומת הכרי:

כן נלענ"ד אמיתת הענין על בוריו עפ"י עומק הסברא והעיון. הגם כי לפי הצעת דברים אלו יהיה נהרס התירוץ המחודד שתירצתי קושיית הצ"צ עפ"י דברי רמב"ם אלו. הנה דרך העיון הישר לחוד ודרך הפלפול לחוד אלו ואלו יעלו לרצון וקרבין על שלחן מלכים מאן מלכי כו'. הנה העתקתי למענו מה שחדשתי בענין זה ומובטחני כי בר הלבב כמותו יודה ויאמר הן הן הדברים שנאמרו בצדק ובמשפט העיון הבהיר והצהיר. ועוד יש לי אריכת ענין בסיומא דהך פירקא של הרמב"ם ואכ"מ מאפס ענין הנני חותם בשלום ויברכהו אל עולם. כנפשו היפה ונפש הדוש"ת. זכריה ישעיה הכהן יאללעש. סימן מב להרב ר' ברוך כהנא ממינסק (בעהמח"ס מקור ברוך) קבלתי ברצון אגרתך כו' וזאת היא תוכן דבריך לתרץ קושיי' מהרש"ל על שיטת הטור בדין מודה בקנס ואח"כ באו עדים שכתב הטור דפטור רק היכא דמחייב א"ע במידי. והקשה עליו מהא דפ' שבועת העדות דמיבעי' לן משביע עדי קנס למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור מהו. ולשיטת הטור הלא יקשה ממ"נ במאי קא מיירי אי בגוונא דלא מחייב א"ע כלל בהודאתו הא בכה"ג לא מהני הודאתו כשבאו עדים אח"כ ואי בגוונא דמחייב א"ע בקרן א"כ יתחייבו העדים משום הקרן. ובכדי לתרץ קושיא זו הארכתי מקודם לפלפל בדברי התוס' ר"פ א"נ גבי ועל אשת אחיו. והך מילתא חדתא שכתבת לבאר דבריהם ע"פ מאי דפסקו במקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם אז קונה שניהם. הנה כמדומני כד הוינא טליא ראיתי המצאה זו בס' מנחת אהרן על מס' סנהדרין וכעת אין בידי הספר הלז לעיין בו. דהא אין הדבר מובן דהא בסמ"ע סי' ר"ג מבואר באמת דדוקא מקרקעי ומטלטלין נמשכין יחד אחר קנין המועיל רק גבי חד מנייהו. אבל דשב"ל עם דבר שלא בא לעולם לכ"ע לא קנוי הדבר שלב"ל כיון שאין בו תפיסת קנין כלל וכמו שביאר הסמ"ע באריכות. ואתה הזכרת בהחלט בשם הסמ"ע דקונה שניהם:

ובעיקר דברי התוס' דסיימו ממ"נ תיקשי סיפא גבי בתו דאי קנסה לאביה הרי זוכה לעצמו ואי לעצמה הא מפותה היא ומחלה. הנה אמרתי להעיר בדבר חדש דלעולם קנסה לעצמה ואע"ג דמפותה היא מ"מ לא שייך כאן למימר דמחלה כמו בכל מפותה דעלמא. וטעמא דמילתא דענין המחילה בזה הוא כמו שבור כדי על מנת לפטור דמהני התנאי ומיפטר מכח התנאי. והנה בפ' המגרש קבעי הש"ס ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר אביי אמר היא היא כלומר דהוי כמפליג בדברים ואינו תנאי ורבא אמר אפשר דאכלה ולקי. הרי דלאביי היכא דיש איסור בדבר הוי התנאי כמאן דליתא. וה"נ כאן במפותה בביאת איסור כי האי כמו בבתו האיך מהני התנאי למיפטרי'. איברא דמצינו למידחי הלא רבא פליג התם וקאמר אפשר דאכלה ולקי ואנן פסקינן כוותי'. ואמנם הרי הש"ס פריך התם דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ומשני שאני הכא דמי קאמר לה לא סגי דלא אכלה לא תיכול ולא תגרש. והנה התוס' הקשו התם אמאי בקרע כסותי ע"מ לפטור פטור הא נזקין דאורייתא והוי מתנה עמ"ש בתורה ותירצו כו' עיי"ש. ויש לתמוה עליהם מאי קושיא הא מסיק הש"ס דמש"ה לא חשיב כאן מתנה עמש"כ בתורה דלא תיכול ולא תיגרש וה"נ בקרע כסותי. אטו לא סגי דלא יקרע לא יקרע ולא יפטור. אך באמת קושייתם נכונה דהא כונת הש"ס הוא דגבי גט ע"מ שתאכלי בשר חזיר הרי אין האיסור וקיום הגט נקשרים בעצמותן זה בזה רק הוא ע"פ התנאי שלו תלה זה בזה ולכן שפיר לא תיכול ולא תיגרש. משא"כ בנזקין הרי עשיית ההיזק וחיוב התשלומין תלוין זה בזה בעצם ושפיר הוי מתנה על מה שכתוב בתורה. ושפיר הקשו התוס' דבכה"ג אפי' לרבא לא יועיל התנאי. ולפי הבירור הלז ה"נ בנידון דידן במפותה גבי בתו דדמי לקרע כסותי ע"מ ליפטר שפיר לא מועיל התנאי אפילו לרבא דמודה לאביי בכה"ג היכא דלא שייך לא תיכול ולא תגרש. ואין להקשות הא גם בקרע כסותי ע"מ לפטור איכא ג"כ איסור בל תשחית ודמיא לע"מ שתאכלי בשר חזיר ואעפ"כ מועיל התנאי לפטור. ז"א דהך בל תשחית הוא לאו שבכללות ומן האיסורין הקלים ובודאי אין זה דומה כלל לאכילת בשר חזיר. ותדע דהא בעל מנת שתבעלי לפלוני (ופרש"י בין בזנות, בין בנשואין) אפי' אביי מודה דבעינן שיתקיים התנאי ואע"ג דמ"מ איכא איסור פנויה ולהרמב"ם הוי דאורייתא איסור קדשה. גם מצינו למיקם כגון דעביד למירמי אימתא אאינשי ביתי' דמותר כדאי' (בשבת ק"ה) ואין להאריך:

ואמנם מה שחשבת לתרץ קושיי' הרש"ל הנ"ל בשם הגאון ר' משה חפץ דהכי היא איבעיות הש"ס כגון