זכר ישעיהו חלק ב קנד

מדחי אותה אבל לעולם היא רביע עלי'. תו יש לחלק דהתם כונת הרמב"ם הוא דהא יכילנא למשכח לגבי כל אדם שיעבור על לאו דתמורה ולא יקיים העשה. כגון אם יכניס עצמו בין שותפין או ימיר בשל צבור. ולכן אף במקום דיכול לקיים העשה תו לא מיקרי הלאו ניתק לעשה משא"כ הכא נהי דבכהן ליכא האי עשה הא מ"מ גבי ישראל לעולם אית בי' האי עשה ולכן מיקרי גבי' לאו זה ניתק לעשה. ובהא נוכל לדון ג"כ על מה שרצה השאגת ארי' לחדש דלסברת הרמב"ם הנ"ל לא מיקרי לאו דבל יראה ניתק לעשה דתשביתו הואיל דהעשה ליתא בנשים דמצות עשה שהז"ג היא וא"כ אין העשה שוה ללאו. אולם למה שבארתי בכונת הרמב"ם אין לדמות זה לזה דמה ענין נשים לאנשים סוף סוף אצל אנשים העשה שייכה בכל ענין משא"כ התם בתמורה וכמ"ש:

הנני מוכרח למהר ולקצר כי כעת אחר הסליחות יצאתי מביהמ"ד לביתי לכתוב מכתבי זה. ומיד אשוב לביהמ"ד לשבת שמה כל היום. חיי בשלום ובהשקט ולב טוב:

מנאי אחיך זכריה ישעיה הכהן פה מינסק שבעה עשר בתמוז חקצ"ד. סימן מא בעז"ה מוצאי ש"ק ב' מרח"ש תרטית מינסק:

כבוד ידידי הרב המופלג ומובהק גמיר וסביר מובא. דייק שמעתתא בדעת רחבה. היקר וחביב קש"ת מוהר"ר יהודה מעשיל כ"ץ נ"י:

אחרי אשר דבריו החביבים לי חדלו ממני זה כמה. הנה קראתי לתיאבון מכתבו האהוב מן שבוע עברה. והנה ידעתי מאד אשר לבב נבון כמותו ימצא טוב טעם בדברי פלפולים כאלה אשר כתבתי אליכם. האומנם כי כאשר נבוא לפרר המצאות כאלו בחזקת יד הביקור החזק הלא נוכל נכה בם זאת לא נעלם מאתי. וכן בנ"ד כשנבין על בורי' קושיית הצ"צ לא יחולו תירוצים הללו. אבל אני אומר כי בין כל שארי חידושים בדרך החריפות המשובח אשר יגילו הלומדים בם. ראוין הם דברים כאלו להיות נמנין בתוכם. וכאשר אערוך החידושי תורה שלי אי"ה הנה כמו אלה יעמדו על הר הברכה בפ"ע בקונטרס אקראהו. עוקר הרים. למען אשר ימצאום הני דמחדדי טפי ויפלפלו כאות נפשם. והנה כבוד מע"ל העיר בדבריו:

א בהיות כי הר"ש כתב בפרק שביעי דמס' תרומות בטבל וחולין ונפלה תרומה לתוך אחת אז אין תולין בהטבל הואיל שיגרע עי"ז ולפ"ז ה"נ בנ"ד כאשר קופה א' היא ספק מדומע אז לא תלינן בה. הנה לבד שיש לחלק בין הנושאים וכמ"ש מע"ל בעצמו. הנה ימצא בהנך בבי שלמד לנו הרמב"ם שם ספט"ו כמה גווני דאמרינן הכי תולין המקולקל וכו' אף היכא שמוסיפין עי"ז איסור להמקולקל כגון בהא דשתי קופות אחת טמאה ואחת טהורה ונפלה סאה של תרומה לתוך א' וכו' אומרים לתוך הטמאה נפלה אע"ג דהשתא ניתוסף איסור תרומה ועוד נ"ל להביא ראי' מפורשת דאף בספק איסור תלינן עכשיו איסור ודאי. מדאמרינן (שם ריש דין ט"ו) ב' קופות שנפלה סאה תרומה לתוך א' מהן ואין ידוע לאיזהו נפלה ואח"כ נפלה סאה שני' ונודע לאיזהו נפלה אין אומרים למקום שנפלה שניה נפלה הראשונה והיינו דלא תלינן למפרע. והשתא אי נימא דבכ"מ לא עבדינן מספק איסור ודאי איסור ע"י סברא זו דחולין וכו' הרי פשיטא דגם הכא אין אומרים למקום שנפלה שני' נפלה הא' ולהכריע אותה שהיתה ודאי איסור מקודם תחת אשר היתה רק ספק עד עתה. ואע"ג דהשתא דידעינן שנפלה בה השניה הרי הוא ודאי איסור. מ"מ הא עד עכשיו היתה רק ספק איסור ואנו באין להחזיקה לודאי אף מקודם. א"ו דבכל מקום אמרינן תולין המקולקל אף בספק מקולקל. ורק הכא הטעם הוא דלא אמרינן תולין למפרע ודו"ק. ולע"ע לא עיינתי בדברי הפוסקים היכא אמרי בכה"ג בספק איסור. ובלי ספק לא אישתמיט להו חקירה זו:

ב והנה התירוץ השני שלי לקושיית הצ"צ מיוסד על דברי הרמב"ם ספי"ד מה' תרומות וכמדומני אשר במכתבי לאחי נ"י רמזתי בקוצר אשר יש לי אריכות דברים בדברי רבינו שם שהערתי עליו כמה קושיות. ויפה כתב מע"ל שלא הגיע עד תכונתם. ואעתיק לו מה שכתבתי אז בחידושים שלי בהאי ענינא. ולענ"ד הם ת"ל דברים ברורים. ואלו תוכן דברי:

בלשון הרמב"ם פי"ד ה' תרומות דין ט"ו. סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי ואמר תרומת הכרי זה לתוכו במקום שנפלה שם אותה סאה נסתיימה תרומת הכרי ונדמע הכל בתרומה שנפלה ובתרומת הכריוכו'. והנה יש להעיר בזה איזה ענינים:

א) לפי מה דפסקינן לעיל דידיעות מחלקות ומפסיקין הצירוף (עיין לעיל דין וא"ו) א"כ האיך כאן מצטרף אותה סאה שנפלה עם תרומת הכרי דע"כ איירי דידע מנפילתה מדנסתיימה תרומת הכרי עי"ז. ותו למה לן צירוף כלל הא בתרומת הכרי גרידא יש כדי דימוע שהיא עכ"פ א' מששים ותרומה אינה בטילה רק באחד ומאה. ונ"ל לתרץ דחדא מתרצת חברתה. דהא דידיעות מחלקות הצירוף היינו כשאין גם בנפילה שני' כדי דימוע אבל כשנפילה שניה לבדה מדמעת אז גם הראשונה ניתוספת עליה (וכעין שמצינו דאם עלה עד רובא מצטרפין אף שהי' ידיעות בינתים עיין לעיל דין ה' ומש"ש) ונפ"מ באם נתערבו אח"כ חולין בשוגג צריכין כדי לבטל שתי התרומות. או באם נפל מכרי זו למקום אחר דמדמע לפי חשבון (לעיל דין ג'). ב) תו יש להעיר הך סאה שנפלה אי יש בהכרי כדי ביטול נגדה ואעפ"כ אמרינן דנסתיימה התרומה של הכרי ונדמע אח"כ הכרי בשתיהן או בעינן דוקא שלא יהיה בהכרי כדי ביטול הסאה שנפלה ונעשה דימוע ורק אז נגרר אח"כ עשיית תרומה שניה אבל כשנתבטלה הסאה שנפלה הרי כמו שאינה ואין עוד גרם שתסתיימה התרומה:

ויבואר הכרעת ספק זה בשום עין על תוכן האי דינא להבינו על בוריו. ג) ולכאורה אין מובן כלל מאי ענין הסאה שנפלה אל מה שהתרומה תסתיים עי"ז ומועילין דבריו. ואלו לא נפלה הסאה בהכרי לא נסתיימה התרומה מה ענין זה לזה. ואמנם אמיתת הדברים כך הוא. דאנן פסקינן (לעיל פ"ג ה' ח') האומר תרומת הכרי זה לתוכו אם לא ציין מקום לא אמר כלום. והיינו שאין זה ענין הפרשה כלל כשלא מזכיר שום מקום להתרומה ובמה הבדיל הכרי ממצבו הראשון ולכן אין בדבריו כלום. וזה קאמר הכא בהירושלמי. סאה תרומה שנפלה בתוך הכרי ואמרו הבעלים מקום שנפלה אותה סאה שם תהי' תרומת הכרי (והנך תיבות במקום שנפלה שם אותה סאה אינם דברי התנא. רק הוא סמיך אדלעיל לדברי הבעלים וה"ק ואמר תרומת הכרי זה לתוכו במקום שנפלה אותה סאה. אז אמרינן אשר) נסתיימה תרומת הכרי. כלומר שיש ממש בדבריו וחל קריאת שם התרומה. דהוי אמינא דלא אמר כלום הואיל דלא ידעינן מקום המיוחד של התרומה ודמי כאילו אמר תרומת כרי זה לתוכו ולא ציין מקום דאין ממש בדבריו. לזה קמ"ל דלא דמי דבשלמא התם הרי אפי' כלפי שמיא לא גליא איה מקום כבודה של התרומה ואין כאן יחוד מקום כלל. משא"כ הכא הרי באמת התרומה בעצמותה היא מובדלת ומיוחדת במקומה סמוך להסאה שנפלה שכך ייחד לה הבעלים מקום אלא דאנן לא ידעינן היכן היא. בכה"ג שפיר הועילו דבריו וקרא שם ונעשית תרומה במקום שהיא דבכל מקום שהיא בי' גזא דרחמנא הוא ואם יבוא אליהו וידע מקום הסאה שנפלה יוכל להרים סמוך לה התרומה. כך היא סברת הירושלמי והשואל בדרך איבעי' לא ידע להכריע מסברא. ומעתה יאירו כשמש בצהרים דברי השואל והמשיב ופסק דינו של רבינו הרמב"ם:

ג ומעתה אחר אשר זכינו להבין דעת קדושים בדין זה מעתה הנה נוכל להקשות לפי ביאורי הלז. אמאי נקיט