זכר ישעיהו חלק ב קמט

ערוה כגון חמותו וקידש אח"כ עוד אחותה ונמצא כשנפלו אח"כ שניהם ליבום אז מותר היבם באחות חמותו ולא פוטרת הצרתה רק חמותו מספק. אבל בצרת הבת בהכרח לא מיירי כלל וצע"ג. ובביאור כונת רש"י ראיתי פי' נכון בחי' הרא"ש יבמות הנדפס בס' לשון לימודים:

מאז שראה מע"ל מה שתמהתי על דברי הר"ש דכלים פ"ק ריש משנה ח' שכתב ועוד נפקא מינה לענין זקן ממרא והקשיתי דהא אדרבה התם אפי' אבית פאגי פטור. כתב ע"ז כ"ת דיתיישב ע"פ דברי הבאר שבע בסוטה פ' ע"ע:

ואני אינני רואה משם שוב יישוב לזה מה אידון בי':

זכורני כי בשנה העברה כאשר היה מע"ל אצלי סיפר לי כי הגאון מהרמ"ס מפרעשבורג כתב להגאון אב"ד דק' סברא ישרה בענין חצי שיעור. הנה תאב אני לדעת מה היא. כי גם אני כבר כתבתי להגאון מפ"ב בזה דבר נכון:

יקח. נא לעת הזאת דברים מעטים האלה. הלילה חלוף יחלוף עוד מעט. ותנומה על עפעפי. ועתה יהי שלום באהלו. ולכל אשר לו. והנני אוהבו באהבה עזה ולכל חכם ונבון הנמצא כזה. הצעיר בחכמה ובשנים:

זכרי' ישעי' בהרב מו"ה מצ"ה הכהן יאללעש. סימן לז בישע אלהים. ער"ח מנחם אב חרדלית מינסק. כבוד ידידי איש בריתי הרב המופלג בתורה ויראה חכם עדיף. שמו הטוב נודף. קש"ת מוה' מעשיל הכהן. הגיעני אמריו הישרים אשר העיר על אלה גרגרים אחדים ששלחתי אליו לפום רהיטא. ומאד שמחתי כי מצאתי את לבבו הנבון נאמן לפני לדעת ולהבדיל מה בין פלפולים התלוים בשערה על אבקת חול מסברות וחדושי אחרונים. ובין אלה החשובים אשר בהררי קדש יסודתם וגובה להם ויראה להם מאור פני ההלכה וסוגיות הש"ס מקרוב ומרחוק. ועליו ועל כיוצא בו אני אומר. מי זה עולה מן המדבר בר הלבב ותמים דעים. הן יקר הוא זה בימים האלה אך אחד מאלף. על כן כבד אכבדנו מאז גם עתה. והנני רושם פה למענו את העולה על דעתי החלושה להעיר שנית בד"ת האלה אשר נפל בינינו. וידעתי מאד כי למעיין כמותו אתן מקום לסלסל ולפלפל בם מחדש כסותר וכבונה. אבל הן הוא יודע זה דרכי מעת תש כחי בעוה"ר להיות אך כמעיר לבב חרוצים ולא עלי המלאכה לגמור. ובשגם עכשיו שאין בידי העתק ממה שכתב בתחלה:

א מה שרצה מע"ל לומר בסוגיא דרחס"ה דיוסי בן יועזר לא קאמר דמשקין בית מטבחיים דכן רק במקדש ממש אבל לא כשהן חוץ למקדש. הנה הוא דומה להא דשקיל וטרי הש"ס סוף עירובין (דף ק"ג) לענין לא גזרו שבות במקדש אי לא גזרי ג"כ במדינה לצורך מקדש וע"ש. ואמנם בשמן העשוי למנורה. בלא"ה הוא לעולם מקבל טומאה הואיל דאין לו קדושת הגוף עד שהוא נתון בנרות המנורה. וניחא בזה מאי דתקשי לכאורה על פרש"י תחלת הסוגיא שכתב דהך שמן דמתניתין דוקא שמן של תרומה הוא דאי שמן של מנחות וכו'. ואמאי לא נימא דילמא שמן של מנורה אלא ודאי דהוא לא נקרא קדש דאין לו קדושת הגוף וא"צ שריפה. ולכאורה קשיא לפי מאי דקאמר הש"ס במס' שבת (דף קמ"ה) דמשקה הבא לאיבוד לאו משקה הוא הואיל דעומד לשריפה א"כ שמן של מנורה היכא מקבל כלל טומאת משקין הרי הוא עומד לשריפה. אמנם בהא איכא למימר דזאת לא נקרא עומד לאיבוד מה שהוא מוכן להיות נר למאור בהיכל הקדש. ועכ"פ מצותו מחשבי. אבל אי קשיא הא קשיא במאי דקאמר ר' יוחנן פסחים (דל"ד ע"ב) ענבים שהקדישן ואח"כ דרכן טמאין ומוקי לה הש"ס בענבים של תרומה. והשתא תקשי הרי הך משקה אזלא לאיבוד דשמן שריפה הוא וא"כ לאו שם משקין עלייהו ובמאי איתכשרי וכדאמר הש"ס בשבת התם. אמנם איכא לתירוצא דאלא מאי נימא דלאו שם טומאה עלייהו וא"כ שוב א"צ לשורפם ומותרין ושוב הם ככל משקין דעלמא וא"כ אמאי לא יקבלו טומאה. והרי זה כמו חגורה תלויה דלאיזה צד שאנו נוטין נוכיח את ההפך ולכן מחמירינן דטמאין הן. ודו"ק שזהו פרפרת יפה ולכאורה ישיבני המשיב אמאי לא הקשיתי אסתם שמן שריפה ולמה דוקא על דינו של ר' יוחנן. אך ז"א דבשמן שריפה דעלמא הרי שם משקין עלייהו מכבר ומה שנעשה תרומה טמאה אח"כ אינו יוצא מכלל משקה משא"כ בהך דינא דר' יוחק שהוקדשו מקודם הרי תיכף משנעשה שמן נשלל ממנו שם משקה:

ב ובדברי ר"י אלו איכא לכאורה להקשות קושיא אלימתא. דהיכא קאמר ר"י דהקדישן ואח"כ דרכן תרומה טמאה היא. אלמא דעכ"פ תרומה היא ואמאי הא אמרינן לעיל (דף ל"ג) במפריש חמץ תרומה אינו קדוש דאמרינן לו ולא לאורו. ופריך הש"ס א"כ הא דתנן אין תורמין תרומה טמאה וכו' ואם תרם תרומתו תרומה ואמאי נימא לו ולא לאורו ומשנינן התם דאית לי' שעת הכושר. ופרש"י קודם שקרא שם תרומה עלי' והכא בדלא הי' לו שעת הכושר וכגון דאחמיץ במחובר. וא"כ ה"נ ביין של ענבים אלו הרי ג"כ לא היה להו שעת הכושר דתיכף משנעשה יין שם תרומה טמאה עלייהו ואיכא לו ולא לאורו ואמאי להוי תרומה. וזהו קושיא חדתא:

ונ"ל לתרץ בדרך חידוד דהנה בש"ס דעירובין (דף מ"ה) אמרינן דמיא בעובי מיבלע בליעי ומש"ה לא הוי כבאין מחוץ לתחום. ופריך הש"ס כל שכן דהוי להו נולד וכו'. הרי מבואר בכל משקין דאי מיבלע בליעי חשבינן כאלו עכשיו נולדו ויצאו לעולם אבל אי מיפקד פקידי הרי הם כבר בעולם אלא שהם סגורין בכלי. והשתא ניחא דהנה הש"ס קאמר הכא על ר' יוחנן דאע"ג דבכ"מ אמרינן משקין מיפקיד היינו רק בחולין אבל משום מעלה דתרומה חשבינן כמיבלע בליעי נמצא דבעוד שלא נעשה תרומה הרי הם כאלו הם בעולם דמיפקד פקידי ודמיא לתבואה שנקצרה. וכל עיקר מאי דחשבינן להו כמיבלע בליעי הוא רק אחר שנעשה תרומה. ולכן שפיר חשבינן להו דהיתה להם שעת הכושר והילכך חייל עלייהו שם תרומה. וזהו כפתור ופרח לתלמיד שדעתו יפה לאחוז בסנסני הפלפול:

ג ובנידון הך דינא דראתה דם שלא בשעת וסתה אונס הוא ופטור מחטאת. הנה כד מעיינא בי' לפי שעה מסקינן כדמסיק תעלא מבי כרבא. ברם אף לפום ריהטא חדא פלפלא חריפתא הוסיף מאתים לפרי רוב הענוה ומאי דשמיט ואכל דין הניין לי'. וזאת היא. בפ"ק דיומא שנינו מפרישין כה"ג מביתו שבעת ימים וכו' ופריך הגמרא מביתו למה פירש וכו' שמא תמצא ספק נדה וכו' אבל בחד אחר מודי' לי' לרע"ק. אר"ז ש"מ בועל נדה אינו כנדה וכו' והא בעי הערב שמש וכו' עיי"ש כל הסוגיא בפנים. ואיכא למידק לכאורה דהא דל טומאה מהכא מ"מ יהא נפסל לעבודה מטעם אחר דכשיארע לו מכשול כזה בעיוה"כ הרי יתחייב חטאת ואז בעיוה"כ לא יוכל להביאו מטעם דאין ממעטין באכילת קדשים כדאי' בפ"ק דפסחים נבי לחמי תודה בע"פ (ומטעם זה נהיגי עלמא דלא אמרי מזמור לתודה בעיוה"כ. ובסידורו של הרב יעב"ץ חולק על מנהג זה ונמשך על ספרו מור וקציעה ואינו בידי לעיין). וה"נ הרי חטאת נאכל ליום ולילה ובלילה אסור לאכול משום יוה"כ. והואיל שלא יוכל להביא קרבנו יהיה בעצמו צריך כפרה ואיננו ראוי לכפר על העם דבעינן שיבוא זכאי ויכפר על חייב. והנה לכאורה מעיקרא דדינא פירכא דהרי חטאת של כהן המשוח אינו