זכר ישעיהו חלק ב קלד

ומה גם כי עדיין אין לו ראיה מוכרחת מהש"ס נגד סברא זו. האומנם כי מרנא המהרי"ט בתשובותיו ח"א סי' ס"ה האריך לפרש דברי הרשב"ם בדרך אחר ולא נראה לו ג"כ לפרשו כפשוטו. אבל לאו על טעמו דמע"כ סמך. ומתחלה הקשה הא לא יחד לו מקום וא"כ לא ידע איזה בית אשר יקנה לו. ותו הקשה הא אף שאילת חצר לא יקנה אלא בחזקה והכא במאי קניא לי' והביא אותן מאמרים מהש"ס שהביא מע"כ. ועוד כתב דמוכח שאף שאילת קרקע בעי חזקה וכאן אמאי איקרי זאת קנין. ורצה לומר דהוי כמו אכילת פירות דהא משתמש בי' אך סיים הא רוב פוסקים לא סברי הכי דאכילת פירות קונה. וא"כ מ"מ אפשר דהרשב"ם סובר דקונה באכילת פירות ודברי הרא"ש דהעמדת תרנגולים מסייעין עוד להרשב"ם. וקושיי' המהרימ"ט הא לא יחד לו בית נ"ל ליישב דאח"כ בכל מקום שהוא מונח אמרינן הוברר הדבר דמקום זה השאיל. ואף למאן דלית לי' ברירה היינו היכא דבעינן שיהיה נמשך על זמן הקודם בעוד שלא הוברר כגון כתוב גט לאיזה שתצא אח"ז מפתח תחלה בעינן למימר הוברר הדבר שזו היתה מה שכוון לשמה עוד בשעת הכתיבה ואז עדיין לא הוברר. אבל מכאן ולהבא לכ"ע אית להו ברירה כגון הכא דאותו מקום שמונח החפץ אין אנו צריכין לומר שיקנה לו עוד מקודם משעה שהפקידו רק די לנו לומר שנשאל לו מכאן ולהבא. ועי' בשו"ת שאגת ארי' סי' צ"ג באריכות ודו"ק. ויש להאריך עוד בענין זה כי הוא רחב ידים מקום גפן וענב ונחמד להשכיל. אך את הדברים האחדים האלה שכתבתי עד הנה העליתי לפי מה שהזמן גורם ויותר יהא מונח עד היכא דלימטי הכשירא. ועתה יברכהו ה' כרחמיו וכרוב חסדיו. ויצו את הברכה בכל משלח ידיו. ויהי שקט ושלו כאות אוהבו ואוהב כל חכם לב:

הק' והצעיר בחכמה ובשנים זכריה ישעיה בהרב האמיתי החריף מוה' מרדכי צבי הכהן יאללעש נ"י:

פה לבוב בשני לחודש מנחם אב תקצ"ג לסדר כי ה' אלהיך ברכך. סימן כה שלום רב לידידי. הרב מהו' יהושע אייזיק נ"י:

מכתבו הנעים בא אלי לנכון וראיתיו מדבר אלי מתוך קן קולמסו בד"ת ולבסוף מתנצל מע"כ ומבקש סליחה מאתי אולי שגה בדבריו דלאו דעתי' צלות' הוה בעת ההיא אחר המשתה. ואני מיד בתחלת עיוני במכתבו הכרתי דכד ניים ושכיב קאמר להא מילתא. יען ראיתי שלא דקדק מע"ל במכתבי ובמהירות דילג על שטחיות הדברים מבלי שים לב לענות בהם אפי' בעיונא בעלמא. כי אלו נתן עיניו הזכים עליהם מובטחני בו שעמד על ענינם מיד בהשקפה ראשונה. ואל ירע זאת בעיניו כי ידעתיו לאוהבי ולאוהב האמת מאד. כתב בתחלת הדברים וז"ל אך לענין אשר תמה על דברי התוס' דגיטין (דף כ') הא מצות לאו ליהנות ניתנו וא"כ גט הוי מצוה. ולדעתי אינה לא מצוה ולא חובה אלא רשות וכו'. ומע"כ האריך בזה אי הא חשיב רשות או מצוה. ואני תמה מאד מאד איך עבר כ"כ בנחיצה מופלגת על אגרתי כי אלו שם עינו עליו בהשקפה מועטת באין ספק לא טעה כזה בשכלו הזך. כי לא לזה כונתי כלל לדמות הא דגט לענין מצות לאו להנות וכו' ולא הוצאתי מדברי הר"ן דסוכה רק תמצית סברתו דלא מיקרי הנאה אא"כ נהנה מעיקר הדבר ומגוף העצם אבל היכא שאינו רק מסבב איזה הנאה זה אינו בכלל הנאה. ועי"ז תירץ הר"ן שם גבי מעיין דלא נקרא מתהני במה שנטהר לגבי טהרות. וסברא זו הייתי אומר גם בנידון של התוס' דגיטין דאף שנהנה במה שהאשה נתרת לעלמא ע"י הגט מ"מ אינו נקרא נהנה. אבל לא רציתי כלל לומר דגם נתינת הגט הוי מצוה. ועיין נא במכתבי הקודם ויראה שכך הוא דברי הראשונים. ומעתה אין מקום לכל האריכות שלו:

ומ"ש אח"ז על קושיית הגאון בעל הפלאה ר"פ המדיר שהקשה גבי כהן נמי יגרש על תנאי. וכתב ע"ז מע"כ עיקר הקושיא לא ידענא דמה יהי' הפעולה בזה הא אינה רשאי להנשא וכו'. הנה יעיין נא ג"כ בגוף ס' הפלאה ר"פ המדיר על פרש"י ד"ה ובכהן ויראה כי קושייתו נכונה ואני הבאתיה בקיצור שאין דרכי למלאות דברי בהעתקת דברי זולתי באורך אם לא לצורך:

תו כתב על דברי שהקשיתי למה המטיל מום בקדשים לא יהי' נחשב באמת כעובד עבודה כיון שניתר לו עי"ז. ותירצתי עפמ"ש הר"ן בסוכה דזה לא מיקרי הנאה מה שיצמח לו אח"כ. וע"ז כתב מע"כ דנראה מדברי דעכ"פ נקיטנא פלגא מיהת דעבודה בעינן דניחא לי'. ותמה הלא מחגיגה (דף ט"ז) ומפסחים (דף ס"ו ודף פ"ט) וגם מסוף זבחים משמע דאי הסמיכה היא שלא לצורך אסורה משום עבודה. ואע"ג דהוא אינו מכוון רק לשם מצוה ומצוה לאו להנות נתנה. ומתוך כך רצה מע"ל להוכיח דלא נאסר רק משאוי ואפי' דלא ניחא לי' דליתהני. אבל הנאה בעלמא מותר עכת"ד. הנה לדבריו איך יפרנס הך דינא דהרמב"ם פ"ק מה' מעילה דאין מרביעין בבכור ובפסולי המוקדשין. הא המרביע לאו משא נושא וע"כ משום דבעה"ב מתהני נגעו בו. איברא דהמשנה למלך שם סוף הדיבור מסיק דבאמת הכי הוא דאינו אסור אא"כ בהמת פסולי המוקדשין היא נרבעת. אבל אני תמה על דבריו הניחא פסולי המוקדשין משכחת לה בקרבן נקבה אבל בכור מאי איכא למימר. ולכן הדרנא למילתאי דלא מצריכין כלל משאוי רק דהיכא דבגוף המעשה יכול להנות אף דבאמת אינו נהנה כמו בסמיכה שלא לצורך אעפ"י שלא מתכוון לעבודה מ"מ אי מתכוון יכול להנות מגוף סמיכה זו שפיר מיקרי עבודה דלגבי הבהמה אין נפ"מ אי הבעה"ב מתכוון להנאה או לא. אבל במקום שלא נהנה לעולם מגוף העשי' כמו הטלת מום איננו לעולם בכלל עבודה. וכמו כן אין כאן שום נפ"מ בין אי ניחא לי' דליתהני או לא דבין כך ובין כך לא מיקרי הנאה מהאי מום רק היא גורמת הנאה ומותר בכל ענין אי לאו משום איסור הטלת מום גופי':

וסיום דבריו בנידון סברת הרשב"ם דב"ב הוא ענין גדול ויש לכתבו לארכו ולרחבו. והני דוכתי מדברי הש"ס דמרמז מע"כ עלייהו הן המה שגורים בין האחרונים דעסקי בהאי ענינא. יש אשר יאמר ראה זה חדש הוא וגו':

סימן כו בישע אלקים ז"ך תשרי תקצ"ד לפ"ק לבוב. לכבוד האי גברא מר קשישא. משמיא קא זכיא לי' במדה גדושה. וכמלא שביעה זכה משלחן גבוה. בישרא דתורא. בגמרא וסברא. ה"ה הרב הגדול המובהק עובר ארחות ים התלמוד. קש"ת מוה' זוסמן נ"י מורה צדק לעדת ישורון בק"ק מינסק יע"א:

בשבוע העבר הגיע אלינו זיו מכתבו וראיתי דברי קדשו אשר העתיק לי מר נ"י מחידושיו ריש ברכות והוטבו בעיני דרך פלפול הלזה שהוא מיני' ובי' ונחית לעומקא דהילכתא. אולם מארי יקירי! כשם שיש מינים ממינים שונים לכל דבר תחת השמים ויתרון מיוחד לכל אחד ואחד כך ימצא גם בענין המסחר המובחר הזה אשר אנחנו נושאים ונותנים בו. והוא המשא ומתן בד"ת ודרכי חידושיו