זכר ישעיהו חלק ב קלב

דהכא מיירי אפילו עומד בחצר הלוקח ואפ"ה לא הוי רק כמתנה כיון דלא אמרינן זיל שלים אין זו מכירה. וכך לי עקוץ תאינה מתאינתי כמו עקוץ תאינה מתאינתך. ויעויי"ש במהרש"א בפשט דבריהם. ולבסוף הקשה לוקמי הש"ס להא מתניתא דפטור כגון דקאי בחצר הלוקח ובאומר לו עקוץ תאינה מתאינתך ותקנה לי חצירי גניבותיך בכך וכך דמים שאתן לך וזהו מכירה ממש ואמאי דחיק לאוקמי באומר לו זרוק וכו'. ונלענ"ד ליישב עפ"י מה שמבואר ברשב"ם דב"ב פ' המוכר (דף פ"ה ע"א בסוגיא דמדד ולא משך בד"ה המופקדין. ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את מקומו לצורך פירותיו. ועיין ע"ז בחו"מ רס"י קפ"ט שהוציא מכאן דמי שיש לו פקדון ביד חבירו ורוצה להקנות להנפקד אז לא קנה לי' רשותו הואיל דלאו רשותי' הוא שהרי הקנה אותו אל המפקיד יעויי"ש. והשתא האיך מצי הש"ס לאוקמי דהפקדון היה בחצר הלוקח ובאומר לו עקוץ תאינה מתאינתך ותקנה לי חצירי בעד כך וכך דמים. הא בכה"ג לא קניא לי' חצירו כיון דהגניבה היא אצלו מעיקרא בתורת פקדון הוי מקום הפקדון ברשות הגנב. ואי משום שיעשה בו אח"כ משיכה. הרי אז לא יבוא איסור מכירה ומיתה כאחד. ואנן בחדא מחתא בעינן. ולכן על כרחך הוצרך הגמרא לומר דמיירי באומר לו זרוק הגניבה וכו' ושפיר קניא חצירו בכה"ג כיון שלא היתה מקודם אצלו ולא הקנה את מקומה כנ"ל. ויש עוד להרחיב הדיבור ליישב גם הס"ד דהש"ס דהיכי היה אפשר שיקנה לו חצירו כיון שהוא אצלו בתורת פקדון. וכן יישבתי קושיי' הקצה"ח שה בחו"מ מה שהקשה על הרשב"ם הנ"ל. אבל אין כעת להאריך ויבוא אי"ה בפעם אחרת. ועתה יהי שלום באהלו. ולכל אשר לו. כאשר תברכנו נפש מכבדו ומוקירו הק' והצעיר בחכמה ובשנים:

זכריה ישעיה בהרב מו"ה מרדכי צבי הכהן יאלעש נ"י. הכו"ח פה לבוב בשמיני לחודש השלישי תקצ"ג לפ"ק. סימן כד בישע אלהים שלום לידיד ה' וידיד נפשי הרב המופלג הגדול. בקי בחדרי תורה. ארי שבחבורה. כבוד שמו המפואר מו"ה יהושע אייזיק נ"י מ"מ דה"ק שם:

אמש בצהרים הגיע לנו מכתבו הנעים וראיתי המכתב שייחד שם אלי. ואבוא על ראשון ראשון. מה שכתב בראשית דבריו ועיי' רא"ש ב"מ פ' א"נ (דף ס"ה) בענין האי מאן דמסיק זוזי דרביתא. ובגיטין (דף לן תוס' ד"ה כתובת קעקע וראייתם מהא דכתבו על איסורי הנאה אע"ג דמתהני מזה וכו' והבן ואין רצוני להאריך בזה עכ"ל. ולא ידענא מאי קאתא מע"כ להראות לי דבר חדש בהך רא"ש דב"מ הלא אנן קמסיקנא בי' בהך סי' ר"ח שמקורו הוא הרא"ש. ודברי התוס' דגיטין אינו שייך לדברי. אך מה שיש למע"ל להאריך בו אין אדם יודע מה שבלב חבירו. ואולי כונתו להקשות הלא קא מתהני מאיסורי הנאה ולא יהיה גט משום כל מילתא וכו'. הלא ז"א עפמ"ש התוס' בתמורה שם ריש הסוגיא לעניין אונס שגירש דמ"מ הוי גט דאיתקש למיתה וה"נ הכא. וצריכין אנו להבין במה שסיימו התוס' ואע"ג דאסור לכתוב דהא קמתהני מאיסורי הנאה. ולכאורה פי' דבריהם דקמתהני במה שהאשה ניתרת עי"ז לעלמא. והרי זה לא מיקרי הנאה ומותר אפי' לכתחלה כאשר יבואר מהא דאמרינן בפ' ראוהו ב"ד המודר הנאה ממעיין טובל בו בימות הגשמים דלא מיתהני מטבילה. וקשה הא מ"מ נהנה במה שנטהר עי"ז לאכול טהרות ולכמה דברים. ומתרץ הר"ן פ' לולב הגזול גבי לולב של אשירה דזה לא הוי הנאה כיון דלא מיתהני מגופו של איסור רק האיסור גורם אליו הנאה וכדאמרינן בסנדל של ע"ז אם חלצה כשירה דמצות לאו להנות נתנו ואע"ג דמרווחא טובא עי"ז דמותרת לעלמא אפ"ה כיון דלא מתהני מגופו של איסור לית לן בה. משא"כ אי אית לן מצות להנות נתנו הרי נהנה מגוף עשיית המצוה הנעשית על ידי האיסור ולפיכך נהנה מעצם האיסור ומבלי תקות הנאה חוצה לו עכת"ד הר"ן. וסברתו מוכרחת מאד על פי קושייתו [ועפ"י סברתו תירץ אבי מורי נ"י בחידושיו קושיית התוס' בשבועות (דף מ"ד) שהקשו לרב יוסף דהוי כשומר שכר משום דלא בעי למיתב וכו' ליהוי מטעם זה כל מצוה ומצוה נתון להנות דהא מיפטר ליתן ריפתא לעניא בשעה שמקיימה. אולם לסברת הר"ן הלזו ניחא ודו"ק]. וא"כ ה"נ בגט הוי דוגמא דמעיין ודחליצה ומותר אפי' לכתחלה לכותבו על איסורי הנאה כמו במעיין דמותר לכתחלה. ואולי כונת התוס' הוא דמתהני מגוף הכתיבה. וכן משמע קצת מלשונם וכעין שכתבו התוס' בר"ה (דף כ"ו) ד"ה חוטא גבי שופר דמתנאה בקול השופר:

והך מילתא דכתבו גט על איסורי הנאה הואיל דאתא לידן אימא בה מילתא חדתא בשם אבי מורי נ"י אשר חידש בילדותו בעודנו אהב לטייל גם בדרך הפלפול כהני צורבא מדרבנן. בריש פרק המדיר תנינן המדיר את אשתו יתר משלשים יום יוציא ויתן כתובה ובכהן עד שלשה חדשים יוציא וכו' והקשה הגאון בעל הפלאה למ"ד בגיטין (דף כ') כתבו גט על איסורי הנאה פסול דבעינן ונתן היכא יכול להוציאה בגט הא כיון דהדירה בהנאה הוי גם גוף הגט עליה באיסור הנאה ולאו מידי יהיב לה. ותו הקשה גם בכהן יוציא אם נדר על שלשים יום כמו ישראל ואי משום שלא יוכל להחזירה יגרשנה על תנאי אם יתחרט תוך ג' חדשים על נדרו יבטל הגט. ומתרץ אבי מורי נ"י תרווייהו בחדא מחתא. דבמס' גיטין שם איתא שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר. אמר רב אשי אף אנן נמי תנינן על העלה של זית כשר ומדחה דילמא שאני עלה של זית דחזי לאיצטרופי. ופרש"י דחזי לאיצטרופי עם עלין הרבה לשכוב עליהן וכו'. מבואר מזה דאע"ג דהשתא לא שוה מידי מ"מ כיון שאפשר לבוא לידי ממון על ידי צירוף שפיר חשיב ממון. ולפ"ז מתורצת קושיא ראשונה. דהכא לא מיקרי איסורי הנאה כשיוציאנה סתם כיון שאפשר שישאל על נדרו ויבוא האי גט לידי ממון ולא הוי דומיא דשאר איסורי הנאה שהם יאסרו לעולם. משא"כ הכא ניתר ע"י שאלה ודומה ממש לעלה של זית דלא מיקרי איסור הנאה כיון שיש לו דמים ע"י צירוף וה"נ ע"י שאלה יהיה הגט מותר על האשה. ובזה ניחא נמי גם הקושי' השניה דהא כשיגרש על תנאי אם לא יתחרט על הנדר יהא גט ואם יתחרט לא יהא גט נמצא שעיקר הגט לא יחול רק באופן שלא יתחרט מהנדר. וא"כ שוב לא הוי גט מטעם דהוי איסור הנאה דהדרא קושיא ראשונה לדוכתא. וכאן ליכא לתרץ כמו שתירצתי מקודם דלא מיקרי איסורי הנאה כיון דאפשר בשאלה דהא אם ישאל על הנדר הרי יבטל הגט מכל וכל מטעם התנאי. וכל עצם הגט לא יתקיים רק כשלא יתחרט. ובאופן זה ר"ל כשלא יתחרט הרי הוא כאיסור הנאה ממש ודו"ק:

ואשוב לדברי במה שכתבתי במכתבי הקודם כי יש לי להוסיף מה שנ"ל כעת. שם הקשיתי בהא דרבא איגנב לי' דיכרא במחתרתא דאותו שבא במחתרת לא ליקני מטעם כל מילתא וכו' שהרי התורה אסרתה לגזול רק אם עבר וגזל בעת שהיה במחתרת אינו מחויב להחזיר. ואמרתי ליישב בפשיטות דגם כאן אית לן קרא דכדי רשעתו. ומע"כ הוסיף בזה וכתב דהא אינו צריך לפנים. הנה עתה ראיתי שהוא צריך אפי' לפני ולפנים דלדברי הר"ן בחי' סנהדרין שלו הכא לאו משום קלב"מ נגע בי' רק מטעם אחר קא אתינא עלה. וזה לשונו שם אחר שהביא קושיי' התוס' ד"ה לא קבלינהו. ותירץ ה"ר דוד דלא דמי דהתם גבי אתנן צריך האדם לעמוד