זכר ישעיהו חלק ב קלא

להג הרבה וגו'. ככה לא טוב לאדם שיהיה לעולם מהדרי שמעתתא וליספי כתורא ולא יחדד תונאי דלבי' בסברא וחידודא. ולכן כאשר מעודי שמעתי רבים המתלוננים על לומדי מדינתו (ולא יביטו דברי לנוכח חלילה. כי כבד אכבדנו כפי מעלותיו המעולות. ובר מיני' דהאי גברא רבא ודכוותי') כי המה כאוכלי תפל בלי מלח ולא יתנו עץ הדעת והתבונה להמתיק את לימודם ויהי לשמחת נפש. ואני לא ידעתי מה אשיב להם דבר כמעט נעניתי להם ראשי. לולי זה כשני ירחים אשר היה אתנו הרב מוה' ישראל מיכל נ"י מקהלתכם ודברתי עמו כל ימי היותו פה ומצאתיו כמה רב חילי' בדרך הסברא. עד שדברתי אתו נשא על שפתיו לשבח אחוזת מרעהו ועמהם מכ"ת כי כלם המה כלילי יופי מעולפים ספירים בפלפולם הנחמד אז הראיתי לדעת כי גם שם צוה ה' את הברכה ויאר אליהם באור תורה. אכן לא בעבור זאת יחשוב עלינו כי אלמן ישראל השוכן בארץ פולין וינהגו במחשך כל לימודם. ואם ימצאו בתוכנו שועלים קטנים מחבלים את עצמם הם התלמידים שלא שמשו כל צרכן (כדפרש"י בברכות (מ"ז ע"ב) ד"ה לא) ומבקשים גדולה כאחד הגדולים. הלא גם אצליכם ראיתי איזה כמוהם שאינם רואים סימן יפה כמונו כמוהם. מקרה אחד לכל הארצות ומדוע איפא יאמר הבדל הבדילנו ד' משאר אחינו להורות לנו המסילה הסלולה בלימוד חוקותיו ותורותיו. המעט סקל לפנינו את הדרך מרן אבי זקני הפני יהושע או הגאון בעל נ"ב ואחרון חביב הגאון הקצות החושן. ויש אתנו רבים ההולכים אחריהם רק המה אוהבים ג"כ לפעמים לבוא בארוכה באורח פלפול. ואני מתמה מה זה יתן קולו עלינו הלא גם בתוככם ימצאון אנשים הרוצים להתענג בחכמת הפלפול. ואף במה שכבר פסלתו מדינה שלנו ואינו נהוג כלל. וכי כך נברר שמעתתא אליבא דהילכתא ובדרך האמת אם נוכיח דע"כ הרשב"א סבר אין מחזיקין מאיסור לאיסור מדהקשה על הרמב"ם דאמר ספיקא מותר מן התורה מהך דרישא של עולה ומתרץ הטורי אבן (בקונטרס אבני מלואים לחגיגה. יעויי"ש שהתירוץ הוא נחמד וישר) קושיתו. אך תירוצו לא אתיא שפיר רק אם נפסוק מחזיקין מאיסור לאיסור. ומעתה אי איתא דהרשב"א סבר מחזיקין מאיסור לאיסור אמאי הקשה על הרמב"ם היה לו. לתרץ קושיתו כתירוץ הטורי אבן והאלקים שראיתי הוכחה זו כתובה על ספר מרב גדול א' דשם המפורסם בחיבוריו לבעל הוראה מופלג ונדפסו כמה פעמים. הוא הדבר אשר דברתי כי אין רב יתרון אלו לעומת אלו. ברוך בורא נפשות רבות וחסרונן. לבד ארץ הקדושה מצד תכונתה תוציא רב תבונות ליושבי' כעדות חז"ל אוירא דא"י מחכים. ואם אולי בזאת יתהלל על טוב ארצו יען על ברכיה רפאים יולדו הלא המה רבותינו הגאונים בעל שאגת אריה והגר"א ומהר"ז מוילנא. הלא גם בארץ תוגרמא שלח ד' רועים מאירים ככוכבי שמים המה המשנה למלך והבני יעקב והמחנה אפרים והבכ"ר דוד ובעל שער המלך. וכעת אין אנו יודעים מאומה מלומדי ארץ ההיא. תתפאר נא מצרים כי שמה יולד משה רועה אבן ישראל ואהרן אלעזר ופנחס הצדיקים. והנני מדבר עד הנה רק למען חקור על הענין לא למען הוכח אותו על דבריו. כי לא טוב הדור הזה מדורן של חכמי התלמוד אשר גם אם היה ריב אל בני א"י עם בני בבל עד שקראו הראשונים על האחרונים:

יתבי בארעא דחשוכא אמרי מילי דחשוכא. ודרשו (בסנהדרין פרק ג') במחשכים הושיבני זה בבל. ואמרו לא בבליים היו אלא וכו' אלא מפני ששונאים את הבבלים וכו' ור"ז צם כמה תעניתים דלישכח ש"ס בבלי. ובפרטות על נהרדעאי אמרו מעיילי פילא בקופא דמחטא כמו שרגילין היום לגנות את המפלפלים. ועכ"ז הן המה היו באר מים חיים לעם ד' ומהם שתו כל עדרי צאן ישראל. עד שלבסוף נמנו וגמרו דניזיל בפסק הלכה רק בתר תלמודא דבבלאי. כה יתן ה' להשיב דור חכם ונבון גם בעת הזאת ותמלא הארץ דעה וגאלם מיד תהפוכות ועמל רוח א"ס:

ועתה יהי שלום בחילו. ולכל אשר לו. וד' ירצה פעלו. לחזקהו ולאמצהו בשכלו. וישם ממעל שבילו. כחפץ דורש שלומו. וכל הנלוה עמו:

הק' והצעיר בחכמה ובשנים. זכריה ישעיה בהרב מוה' מרדכי צבי הכהן יאללעש:

הכו"ח פה לבוב בראשון בעשרים וששה יום לחודש שנת תקצ"ג:

סימן כג בכל דרכיך דעהו. לכבוד חרב הנדול כמהו' יהושע אייזיק נ"י. מאת ידידו אשר אהבו שלום וכל טוב סלה:

ערב חג העצרת הזה הגיעני מכתב יקרתו על הדברים אשר השיבותי לו זה ירח ימים. והנאני במכתב אצבעותיו. והנה מאי דקשיא ליה בהא דרבא בב"ק (דף ע') דאית ליה אתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו. אלמא דהמכירה הוי מכירה אפי' אם עבד איסורא. הא לק"מ מחמת אותה סברת הרשד"ם שהבאתי דהא דאמרינן דלא מהני היינו רק היכא שיתוקן האיסור. אבל אם אי אפשר לתקן שוב עומדת המעשה בתוקפה. ולכן אתי שפיר בנ"ד כיון שעיקר האיסור הוא מה שבא על אמו וזה אי אפשר לתקן אף אם לא תקנה היא האתנן. וכיון שכן שוב נתקיימה המכירה. ורק מטעם קלב"מ איתרע לה:

ומה שרצה מעכ"ת לחדש חילוק חדש בהאי עניינא ואמר לתרץ קושיית התוס' ד"ה והשתא. הנה דבריו נכללין במה שכתבו הסמ"ע והט"ז והש"ך בסי' ר"ח יעויי"ש ובקצה"ח שם דבר יקר בתוס' הנ"ל ושמח לבו:

ומה שרצה כ"ת לתרץ ע"פ הרשד"ם קושיי' התוס' גבי צורם אוזן בכור. כמדומני שהרשד"ם בעצמו או מהר"י טייצק בשו"ת שלו קמתרץ הכי ואינם כעת ת"י לעיין ואמנם לענ"ד דאכתי קשה קושיי' התוס' דהא הכא מה שהוא מתיר את הבכור כשצורם אזנו ליהוי כעבד בי' עבודה דאסור מדאורייתא ומילקי נמי לקי. ומה לי אם עבד בו עבודת מלאכתו ונהנה בו או צורם את אזנו ומתהני עי"ז. והרי אף להרביע אותו אסור יעויי' ברמב"ם פ"ב מה' מעילה ובמשנה למלך שם שהראה מקורו מפ"ב דמ"ק (ואף שכתב שם המ"ל דזה אינו רק מדרבנן היינו מטעמא שכתב שם הואיל שהוא עצמו אינו עובד בו אבל הכא הרי הוא עצמו צורם אזנו) ולכן הכא אי נימא שהבכור מותר. הא איכא איסור רבתא שעבד בו עבודה מלבד האיסור שעשה מום בקדשים. אבל אם לא יועיל במעשיו לא ישאר רק האיסור השני. והאי איסור דעבודה ליכא דהא לא מיתהני כלל ולא ניחא ליה. והוי דומיא דאמרינן בפ' אילו מציאות גבי פרה אדומה. וא"כ הדק"ל למה לי מטעם קנס ת"ל מטעם כל מילתא וכו'. והכא שפיר נתקן עפי"ז האי איסור דעבודה בקדשים. ועל כרחך הוצרכו לתרץ דהוי עכ"פ כאילו נפל בו מום ממילא פי' דמהאי טעמא, דכל מילתא וכו' לא מהני ליכא לאורעי רק מחשבתו בעשייתו והוי כאילו נעשה מאליו. ולכן הכא דגם בלא מחשבתו הותר הבכור על כן לא נוכל למיסר הבכור רק מטעם קנסא. ויש להאריך קצת כאן רק כי במקומינו ענין זה דכל מילתא דא"ר וכו' הוא כשדה שהחזיקו בה רבים זקנים עם נערים. אמנם אעפ"כ כי היכי דלא ליפטר בלא כלום אמינא בסוגיא דהתם בב"ק פרפרת חדא קרוב לדרך האמת:

ב"ק (דף ע' ע"ב) מוקי הש"ס להא דהמוכר בשבת פטור באומר לו עקוץ תאינה מתאינתי ותקנה לי גניבותיך ומקשה הא כיון דכי קתבע לי' קמן בדינא וכו' הדר מוקי לי באומר זרוק גניבותיך לחצירי וכו'. ומסקי התוס' מתוך פלפולם