זכר ישעיהו חלק ב קכט

זכות זה. ואף אם יומעט שוויה. הנה אדרבה לפי קושיתו יוכל לתנא לשנות רבוי תשלומין בעדים זוממין אך באופן זה כי כל מה שיגרע מחיר זכותה הנה יצטרכו לשלם יותר לבעל וכדמסקינן במכות (דף ג') שמין באשה ובכתובתה. אבל און לזה הנה מצאתי שבמחכת"ה נעלם ממנו לפי שעה דברי התוס' דכתובות (דף ל"ט ע"ב) ד"ה טעמא דתקינו רבנן כתובה שלא תהא קלה וכו' מהא דאשה שחבלה בבעלה תזבון כתובתה ע"מ שתתאלמן אבל אם יגרשנה יהא לה כתובה יעו"ש. הנה נראה מזה אשר גם באופן הלז יש לה טובת הנאה:

ב סברתך היקרה מה שיצאת לידון בדבר החדש ולומר יען כי אנו למדים דינא מוציא שם רע מאונס הנה גם בזה נשוה אותם יחד אשר במוציא ש"ר תצא כסף קנסה בכתובתה כמו באונס ויצמח לנו מזה תירוץ יקר אף נעים על קושיית האו"ת הנ"ל. אבל סלח נא לי אבי מאורי אם אומר אליך כי הדבר החדש הזה הוא חוכך בגרוני. כי בשלמא גבי אונס לא נתחייב לה כתובה מעולם כי לא לקחה לו לאשה וע"כ עתה כאשר התורה קנסה אותו וגזרה אומר ולו תהיה לאשה אחרי אשר בא עליה באונס הנה נוכל לומר שפיר תצא קנסה בכתובתה. אבל לא כן במוציא ש"ר שכבר נתחייב לה כתובה דאורייתא בעת נשואיה ועתה למה יגרע נחלתה מחמת קנסה. ומצאתי ראיה נכונה לדברי מתוס' הנ"ל שכתבו גבי אונס אע"ג דבתולה יש לה כתובה מן התורה זו בעולה היא ויעויין שם אח"ז שנראה מדבריהם אשר אף אצל אונס הי' מחויב לתת לה כתובה אי לאו שכבר נבעלה. ומכ"ש גבי מוציא ש"ר שהוזמו עדיו ונמצא כי אשה בבתוליה לקח שחייב לתת לה כתובה הראויה לה מן התורה כאמור. ועתה הנה קושיית האו"ת חזרה לאיתנה. אבל לדעתי העניה הנני נבוך בעיקר קושיתו ואין לה דמיון כלל להא דמכות שהעידו עליו שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה וע"כ רצו לחייבו לתת לה כתובה מיד יען כי בין היום למחר סופו ליתן לה כתובה לכן לא נוכל להענישם רק שישלמו לו את סך הכתובה בנכיון טובת ההנאה שלה. כי כל מעיין יראה שהעדים לא יתחייבו שם לשלם לבעל רק מה שרצו בעדותם לגרע זכותו ממה שיש לו עתה בכתובת אשתו וע"כ אם אמרו פלוני גירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה אעפ"י שבין היום למחר סופו ליתן לה כתובה רק כיון שהם חייבוהו בעדותם לתת כתובתה מיד הלא הפסידו לו בזה את זכות ספקו שיש לו בעת הזאת למכור בכתובת אשתו כמו שפירשו שם רש"י ותוס'. ולפיכך מחוייבים להשיב לו ההפסד הזה וכדמסקינן שם שמין באשה ובכתובתה. אבל לא כן בנידון דידן הנה לא הפסידו לו בעדותם לעת הזאת מאומה ואדרבה החזירו לו זכותו ליושנו ויוכל למכור ספקו בטובת הנאה מה שלא הי' לו אם נפטר מלשלם כתובת אשתו. וע"כ איזה דמות תערכו אל הטובת הנאה הלזו. יבואו שני עדים ויאמרו פלוני גירש את אשתו ונתן לה כתובתה ואח"כ יבואו שני עדים ויזימום ולפ"ז לא גרש את אשתו וממילא לא נתן לה כתובתה. ואח"ז תבוא כת שלישית ויזימו לכת שני' הכי נחייב בכגוונא דא את הכת השניה שישלמו טובת הנאה לבעל אתמהה:

סימן כב ארבע תשובות האלו סי' כא כב כג כד הבאות זו אחר זו המה להגאון המפורסם מוה' יהושע אייזיק ז"ל בעל עמק יהושע. אשר כתב לו הגאון המחבר ז"ל מלבוב עיר מולדתו בשנת תקצ"ג בבחרותו כאשר נשתדך אז עם בת הגביר ר' יעקב הלוי הורוויץ מפה מינסק. ושלח ע"י המורשה מצד הגביר הנ"ל הוא הגאון ר' ישראל מיכל ז"ל ישורון מפ"ק קונטרס בחידושי תורה [הוא המוצא שמה על הרמב"ם הל' חובל ומזיק) והגאון בעל עמק יהושע היה בעת ההיא מ"מ בבהמ"ד דח"ק בפה מינסק והשיב להמחבר על הקונטרס הנ"ל. והיו חליפות מכתבים ביניהם וזה אשר השיב לו הגאון המחבר ז"ל:

בכל דרכיך דעהו. בעזר האל מוצאי שרק ליל יום א' לסדר תו"מ ירד למב"י תקצ"ג:

לגבר לא אדע מילי יהלכו. שלומי ישאו אליו ואותו יברכו. הוא ניהו הרב דמופלג גדול בתורה. ארי שבחבורה. תני ומתני דלית לי' שיעורא. חריף ושנון בפלפול ובסברא. הלא בשמו הקדוש יקרא. מוהר"ר יהושע אייזיק מ"מ דח"ק בק"ק מינסק. נרו יזרח. עד בלי ירח. א"ס:

שלשום בא אלינו מכתב מכ"ת ושם ראיתיו מתהלך בקן קולמסו להעיר בדברים אחדים באותו קונטרס מד"ת שלי שנתתי ביד אוהבי הרב ר' ישראל מיכל ני'. ויהי לי לששון על אשר ראה לתת לב לעיין במה שחדשתי ת"ל. כי אך בזה ימצא המחדש את משכורתו אם יתאוו אנשים שלמים לקחת אמריו ולחקור בהם. ואולם תשובה על דבריו ועל השגותיו יבואר ממה שאציע פה לפניו:

הנה מה שכתבתי בהך עובדא דדוד בב"ק (דף ס' ע"ב) דמיירי שהבעל גדיש היה מוחה וקרוב לשפיכת דמים. והיתה שאלתו על גוף הענין אי מותר לגזול ולהציל עצמו. ולכאורה יש להקשות על דברי מן סיום דברי הש"ס דב"ק דאיתא התם בשלמא למ"ד למיקלי היינו דכתיב ויצילה אלא למ"ד לאחלופה מאי ויצילה וכו'. והנה זה לא שייך רק אם נפרש ששאל אי צריך להחזיר ולכן כאשר השיבו לו מותר אתה ואינך צריך להחזיר הוי שפיר ויצילה. אבל לדידי דאמינא ששאל להם ממש אי מותר להציל לכתחלה א"ע והם לא השיבוהו רק שמותר להציל לכתחלה ולא בענין התשלומין. אכתי קשה אף למ"ד למיקלי מה ויצילה. אכן באמת גם לפירושי ניחא כי אחר שהותר לו וכתשובת הסנהדרין משום דמלך פורץ לעשות לו וכו' אז אף מלשלם נפטר וכדעת התוס' לשיטתם שהסנהדרין סברי הכי ונהפוך הוא דיש סברא לומר דיותר מותר אם לא ישלם אח"כ. יעויין תוס' סנהדרין (דף כ' ע"ב) שכתבו על קושיתם מכרם נבות דבחנם היה יכול ליקח אם רוצה. (איברא כי דבריהם צריכין ביאור. דהרי באמת הסנהדרין היו מדמין הך דלאחלופי גבי דוד להא דהמלך פורץ לעשות לו כו'. וא"כ קשיא כרם נבות ואין להאריך). ואולם לדינא אינו מוכרח עדיין מתלמודא דידן אי מותר כשזה מוחה וקרוב לבוא לידי שפיכת דמים. והא דרודף אחר רודף ששיבר את הכלים וכו' (עיין סנהדרין ע"ג וע"ד) אפשר דמיירי דליתא לבעלים כאן והא דמחויב למיגר ולהציל נפש חבירו אפשר דמ"מ אין להנרדף לעשות כאדם העושה בשלו עד שיהרוג לבעלים אם לא יניחו:

ומה שכתב מעכ"ת דאף שלא בפניו עביד אינש דינא לנפשי' ומציל עצמו בממון חבירו. יעויין בשיטה מקובצת פ' הגוזל ומאכיל שם שיטת הראב"ד באריכות ותקשה אמאי אסרו לדוד להציל א"ע הא אמרינן בקידושין (דף ח') דחייב לאצולה. ותירץ דשלא בפניו אסור כי הממון לא נתחייב ונשתעבד לו שלא בפני הבעלים. ובאמת אנכי נתתי טעם לשבח להסביר דעת הראב"ד והכי מסתבר (אם נחזיק כדעת הראב"ד דלעולם אסור להציל א"ע לכתחלה בממון חבירו ורק כשהבעלים כאן קיימי בלאו דלא תעמוד עד שיצילוהו ולכן הוא מותר להציל א"ע וכו') דלא שייך עביד אינש דינא וכו' רק היכא שחבירו כבר נתחייב לו אבל הכא עיקר החיוב מתחיל רק משעה