זכר ישעיהו חלק ב קכא

חלק ונחלה עמך יצא זה שיש ללוי חלק ונחלה עמך והשתא נהי דהפקר לעניים אינו הפקר ויכול בעה"ב לחזור בו אבל עכ"פ הכא דלא מצי מיהדר בי' דחכמים הטילו עליו שיהי' כל הנוגע בארץ לעניים והרי יד הכל שוין בו ופטור ליתן ללוי. זהו תורף קושיתו ולק"מ דקרא דאין לו חלק ונחלה עמך לא קאי אלא אם יש לו חלק ונחלה עפ"י ה' כמו דנחלת א"י היא עפ"י ה' וללוי אין בו חלק ונחלה ונוטל מעשר ודייקי' הא כל שיש לו חלק ונחלה עפ"י ה' היינו בשביעית ובלקט שכחה ופאה אין לו מעשר. אבל כשיש לו חלק ונחלה ע"י אדם המפקיר שלו לא מימעט מהאי קרא. אך לב"ש מפאה ולב"ה מדומיא דשמיטה וכל שאינו דומה לשמיטה לב"ה אפי' יש לו ללוי חלק ונחלה כגון גדיש שלא לוקט תחתיו הי' לו להתחייב במעשר לב"ה לולי דמסיק הפקר ב"ד הפקר וה"ל כחלק ונחלה מאת הי"ת. וכל זה פשוט מאד. ולשון הר"ש רפ"ט דשביעית מגומגם קצת דמתחיל מובא הלוי ומסיים דיליף משביעית אלא הוא הדבר אשר דברנו דאפי' יש לו חלק ונחלה לא אימעט לולי ילפותא משביעית כנ"ל:

מ"ש בפי' המשנה דמסכת שביעית נכון ופשוט:

מ"ש בתוס' ברכות (נ"ב ע"ב) כבר כתב הגאון יד דוד זצ"ל אבל חלילה לזה הגאון לא הרבה לדבר גבוה ולהוציא עתק מפיו ח"ו על מגיהי הש"ס נוחי נפש לומר עליהם ידים מסואב' ח"ו רחמנא ליצלן. ויש מהם גאונים כגון מגיהי ש"ס דפוס פפד"מ הגאון מ' שמואל ר' חיים ישעי' עם מח"ה מהרשש"ך זצ"ל שהיו ידיהם מוזהבות ולא מסואבות. ועיין מרדכי שלהי מס' יומא על מ"ש מרע"ה תרבות אנשים חטאים. וה' הטוב יכפר בעד:

והנה שם בתוס' הקשו ליחשב נמי תיכף לנט"י סעודה ותי' הואיל ושנוי' במשנה לא קחשיב. ומקשים הא תיכף לסמיכה שחיטה נמי נשנית בזבחים. ונהירנא כד הוינא טליא כבר תמני סרי אמר לי ידידי ורעי שהוא עתה הגאון מו"ה אברהם אב"ד דמדינת ווירצבורג דקושיי' תוס' י"ל בלא"ה ולומר הואיל ולפעמים לא בעי' תיכף לנט"י סעודה כגון נוטל ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום א"כ לא קחשיב להו בהדי אינך. ולפ"ז יש להגיה בתוס' ובמקום שכתבו שנוי' במשנה צ"ל שרי' במתנה לא קחשיב. אלו דבריו אז ודפח"ח:

במעלות שכתב הרמב"ם בהקדמה לזרעים. רב רבי רבן שמו ציין מעלתו תוספתא סוף עדיות גם בס' ערכי הכנוים בערך רב כתב דסדור בפי כל גדול מרב רבי וגדול מרבי רבן ומרבן שמו. ובתוס' סוף עדיות מי שיש לו תלמידים קורין רבי נשתכחו קורין רבן נשתכחו אלו ואלו קורים בשמו ע"ש. ולפע"ד תוספתא מילתא אחריתא היא ולא מיירי ממעלות אלא דינא קאמר התלמידים לא יקראו רבם בשמו כלל אלא סתם רבי אפי' בינם לבין עצמם. וכשנשתכחו התלמידים ונמצאו תלמידי תלמידים קורין אותו רבן או רבינו בסתם. ומזה כתב הרמב"ן על הרי"ף רבינו הגדול והריטב"א על הרמב"ן רבינו הגדול שהיה רבו של הרא"ה שהיה רבו של הריטב"א. נשתכחו אלו ואלו ובא דור שלישי לא יקראו עוד רבן סתם אלא שמו עם כנויו רב פלוני או רבי פלוני או רבן פלוני. ואמנם הרמב"ם מנה סדר מעלת הכנויים בצירוף שמו. ואינו ענין לתוספתא. וזה נ"ל ברור בעזה"י:

פ"ב דכלאים במשנה ז' מייתי הר"ש ירושלמי דר' שמעון ס"ל מתוך שאינו אוסר של חבירו אינו אוסר של עצמו. כתב מעלתו צ"ע מחולין סוגיא דרבוצה דאית ליה שותפות בגוה. כבר יישב זה הרא"ה בבד"ה בית א' סוף שער א' דכלאים שאני דלא נאסר אלא בניחא לי' וס"ל להאי תנא ניחא להו לכלהו בעלים בעינן. פי' כיון דלא ניחא לחבירו לא מיתסר כלל אפי' דידי':

בר"ש ספ"ט דשביעית דר"א מתלמידי שמאי ציין תוס' נדה (ז' ע"ב) והם מוקדמים פ' ר"א דמי' (ק"ל ע"ב) ד"ה דר"א. והטעם משום דר"א לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם א"כ כל דבריו דברי ב"ש הם שהיו תלמידי שמאי רבותיו. כן מצאתי ושכחתי מקומו:

פרק אנדרוגינוס שלהי בכורים יעויין בתשו' מנחם עזריה ז"ל. ושארי ציוניו והגהותיו יפה אף נעים. מי יתן ויוחקו למשמרת לצאצאי צאצאים. ולהיותי כעת בעו"ה אינני ממשפחת הבריאים. ע"כ לא אוכל לטייל עוד בשעשועים. ויברכהו תמים דעים. כנפשו היפה ונפש א"נ משה"ק סופר מכפר"ט:

סימן טו תשובת המחבר ז"ל להגאבד"ק פרעשבורג. בכל דרכיך דעהו. היום יום ג' פ' פקודי שנת תקצ"א לפ"ק מה לבוב:

שלום ומנוחה. חיים ורוחה. מאלהי המערכה. לרועה עם הנדחה. ה"ה הרב הגאון המובהק האמיתי המפורסם. רוח אפינו. גאון עוזנו. עטרת תפארתנו. מבאר מים חיים לנו דלה דלה. רבן של כל בני הגולה. כקש"ת מוהר"ר משה סופר אבד"ק פרעשבורג יע"א. יאריך ימים בנעימה. ויפיץ תורה קדמה:

הגיעני תשובתו הנכבדה. כפז אודם פטדה. מול עיני האירה הודה. על אדני אמת הוצק יסודה. בה מצאתי פרוקים לדברי בליבונא וחידודא. וכאשר עברתי בתוכה וארא והנה בידה. דברי תוכחת על כי דברתי באנשי מדה העומדי' על התורה והתעודה. לא אשקוט עדי אתנצל לפני אדוני וצדקתי לפניו אגידה. תשכון לעפר נפשי ולמרמס יהיה כבודה. אם כונתי חלילה לדבר באנשים אשר הנני כנגדם כנקודה. אשר ידיהם גלילי זהב על התורה ועל העבודה. ובמלאכת ההגה הפליאו לעשות להאיר עיני העדה. מעולם לא הרגלתי נפשי בכך ולא זה הוא לימודה. להיות רובה קסת ח"ו לחכם דתלמודא:

וחלילה לי לתלות השגיאות בחכם רב מדע. לתלות בוקי סריקי באשלי רברבי ונאמר כי הוא מרא דעובדא. מי יודע איזה שלא מבני עליה יהיב ידא. לתקן לפי דעתו בדברי תוס' הדא (יעויין בבנין בית הבחירה סוף ספר לחם שמים פ"א ופ"ב) ואם ח"ו בלא זדה. ידי בגדה. ודברים אלו הדה. לנוי ועדא. הני גאונים מביני חידה. ומחשבה מצטרף למעשה ועבודה. ונפן ונדבר קצת בד"ת:

א מה שכתב אדוני בשם רעו הגאון מהר"א אב"ד דמדינת ווירצבורג. במה שמשבש לשון התוס' הוא דבר אמיתי ומתקבל. אך מה נענה ביום שידובר דגם בתיכף לגאולה תפלה מותר בשבתות וא"כ למה קחשיב ליה ויש לחלק בדוחק. והצ"ק במנחות והצל"ח טרחו ג"כ לפרש דברי התוס' ולכולם דחוק הוא והעיקר כדברי רעו:

ב מה שכתב רום גאונו שמצא במקום אחד דמש"ה נקרא ר"א שמותי דלא אמר מעולם דבר שלא שמע מפי רבו וא"כ מסתמא כל מה שאמר הוא מדברי ב"ש. ברם שהוא טעם נכון אך יש להקשות הא היה גם תלמיד ריב"ז שהיה מתלמידי ב"ה. ואולי היה ידוע אצלם שלא אמר שום הלכה ששמע מריב"ז רק מב"ש. וכן משמע מדברי הירושלמי דביצה שהביאו התוס' שם (דף ל"ד) ד"ה ואומר. וכן נאמר הטעם שלא נמצא בשום מקום על רבי אליעזר שיאמר איזה הלכה