זכר ישעיהו חלק ב קכ

הפקר דאל"כ אמאי מיפטרי העניים ממעשר הא לא של לקט הוא וגם הפקר אינו דהא לא מיפקר רק לעניים. ואמר ר' יוסי דאף לב"ה פטור ממעשר מטעם דהפקר ב"ד הפקר (ובשקלים נפל כאן טעות ובמקום קנס צ"ל הפקר ב"ד הפקר) דכתיב וכו' ומניין שהוא פטור ממעשר וכו' שמע לה מן הדא וכו' ע"כ דברי הירושלמי. והנה הדברים הללו תמוהים בעיני מאד. מאי קאמר אתיא כב"ש הא לא דמיא נידון דידן לב"ש. דבשלמא התם אי הפקיר רק לעניים כיון דלא הוי הפקר כלל ואפילו אם יזכה העני לא קנה (כמ"ש הר"ש רפ"ו) ויכול לחזור שפיר חייב העני במעשר אף כשלא חזר הבעה"ב אח"כ דהוה כאילו יהבי' ניהלי' במתנה כיון דתליא בדעת הבעה"ב:

אבל הכא נהי דלא הוי הפקר גמור מ"מ ליפטר העני כשזכה בה דשפיר קרינן יצא זה שידך וידו שווין דגם הלוי אם היה עני יכול לזכות בזה ולא צריך רצון בעה"ב כלל והלא מטעם זה פטור הלקט גופי' ממעשר. איברא דתחלת דברי הירושלמי יש לפרש בדוחק דהכי מקשה האם יש כח ביד החכמים להפקיע ע"י קנסם מעשרות שהוא דאורייתא לזה מתרץ דמטעם דהפקר ב"ד הפקר נגעו בי' שהוא נלמד מקרא ואותו הפקר הוא מדאורייתא. אך עדין סיום הדברים מופרכים דשאל אהפקר ב"ד גופי' הנ"ל שהוא פטור ממעשר וסופו מוכיח על תחילתו דלאו הכי מתפרשא. ובזה תקשה גם אדברי הלחם שמים שהבאתי דהא אף אי הי' הטעם משום ספק גזל הי' נמי פטורין העניים ממעשר דמ"מ קרינן ידך וידו שווים:

ג הרמב"ם סוף מס' שביעית פי' הא דהמוקדמין פסולין וז"ל כגון שלוה ראובן משמעון ממון וכתב לו שטר אח"כ החזיר ראובן לשמעון ממונו וכתב לו שמעון מחילה וכו' נאמר שהשטר נמחל שעבודא ונעשה חספא בעלמא. ואח"כ אם לוה שוב ראובן משמעון על אותו שטר נאמר שהשטר ההוא מוקדם ע"כ. ותמיהני מאד על רבינו איך ארכבן אתרי רכשי ותפס שני טעמים לא ראי זה כראי זה. דהא מטעם דנמחל שעבודו פסול אף באותו יום דליכא חשש דלקומות ומטעם דמוקדם פסול אף בלא נמחל שעבודו כדמסיק הש"ס בב"מ. ואין ליישב דמיירי היכא שהקנה לו וכדעת המרדכי דמטעם דנמחל שעבודו אין לפוסלו רק מטעם מוקדם. דאכתי קשה מי דחקו לפרש כן ולמה לא פירש בפשיטות דברי הש"ס כשארי מפרשים. וי"ל דכוון ליישב תמיהת הר"ש והתוס' בב"מ (דע"ב) דמקשה הא העדים הוו פסולין לזה תפס דוגמא זו דבשעת חתימת העדים הוה אותו זמן באמת רק ההלואה השני' הי' בזמן מאוחר. וצ"ע דלא ה"ל לסתום כוונתו כ"כ:

כ"ז כתבתי לפום הנחיצה ולבעבור לא אטריחהו יותר. והנני נפטר מאתו בברכת כהנים ואל תהי' ברכת הדיוט וכו' ה' ירפאהו ויאמצהו ויחזק גופו כנפשו. וישלח מזורו בקרוב. להחיות עם רב. דברי הק' והצעיר בחכמה ובשנים. עני וכהן חד שיעורא. מאי עניות עניות דתורה:

זכריה ישעיה בן אאמ"ו הרב הגדול מוה' מרדכי צבי הכהן יאללעש נ"י מלבוב:

סימן יד תשובת הגאבד"ק פרלשבורג הלא היא כתובה על ספר חתם סופר חלק ח"מ סי' ר"ה:

שיל"ת פרעשבורג נגהי ליום ב' יו"ד שבט תקצ"א לפ"ק. שלום וכ"ט לה"ה האברך דרב המופלג הבקי וחרוץ ושנון. גברא רבא דחוי לכהנא רבא. כש"ת מו"ה זכריה ישעי' כ"ץ נ"י:

יקרתו מעולפת ספירים הגיעני ונתעורר על דברי הגאון בס' לחם שמים ספ"ד דפאה שהקשה למה לי קרא דספק לקט לקט תיפוק לי' ספק גזל גזל כיון שהעניים בודאי יש להם ביד בעה"ב ולא ידעי' כמה א"כ ה"ל ס' גזל ובודאי צריך ליתן לעניים. ותירץ הגאון דנפ"מ אי משום לקט פטור ממעשר ואי ספק חייב במעשר. הקשה מעלתו מה יענה לשיטת הסוברים דלקוח קודם מרוח פטור מן המעשר א"כ אפי' אי נותן להם משום ס' גזל נמי הוה ס' לקט ספק לקוח וממ"נ פטור. ועוד ספק מעשר פטור כמו דמאי דפטור לעשר משום מוציא מחבירו ע"ה ודוחק לומר משום תרומה קאמר אלו דברי מעלתו:

הנה בעמדו על דברי הגאון הנ"ל שביק רברבי ושקיל זוטרי. כי קושייתו על תירוץ הגאון ז"ל דמ"ש דומיא דדמאי י"ל עכ"פ מחויב להפריש אלא שאינו צריך ליתן ללוי משום מוציא מחבירו ע"ה אבל טבל הוא עכ"פ עד שיפריש ועיין פרש"י יומא (ט' ע"א) ד"ה הממע"ה. וק' ראשונה על הר"ש דס"ל לקוח קודם מרוח נמי פטור י"ל מ"מ נ"מ אי בעה"ב מפייס לעניים בפריטי ומחזיק התבואה שבחורי נמלים לעצמו דהוה ס' לקט שלקח מעניים או ספק תבואת עצמו וחייב. אבל השתא דאיכא קרא ס' לקט לקט ה"ל ודאי לקט אפי' לקחו בעה"ב מעניים פטור ממעשר. ועוד משכחת כי ליכא עניים. עיין חולין (קל"ד ע"ב) ע"ש. ועוד עכ"פ עבירה ביד בעה"ב כי עביד טצדקי למיפטר ממעשר וראוי לעשר טרם שימכור אעפ"י שהיה פטור מדינא כיון שמרח ע"מ למכור:

אך תחלת דברי הגאון תמוהים מאד במה שהוכיח ספק גזל גזל מימי לא שמעתי זה אפי' בממון שיש לו תובעין ואומר התובע א"י אם נתחייבת לי יותר ממנה א'. והנתבע ג"כ אומר א"י אם נתחייבתי לך יותר ממנה א' מי שמע כזאת לחייבו מספק ליתן יותר ממנה א'. ומכ"ש הכא בממון שאיך לו תובעין שהעניים והבעה"ב אומרים אין אנו יודעים אם יש לעניים יותר ממה שיש בעליוני של חורי הנמלים מי יכול לחייבו יותר לולי ספק לקט לקט מקרא צדק משלך ותן לו. ודברי הגאון תמוהים ולא שייך הכא מודה במקצת מפני שא"י לשבע משלם דהא אין תובע בכרי. ויעיין מ"ש תוס' ב"מ (ל"ז ע"א) ד"ה גזלנים:

ובאמת אי צדקו דברי הרב יכול לכוון בכוונת רש"י חולין (קל"ד ע"א) ד"ה אל תקניטני דהא דקתני שספק לקט לקט יחידאה היא ע"ש שהוא לכאורה כעין שפת יתר ברש"י. אלא משום דקשה לי' מאי פריך בשלמא בס' נתגייר דמתני' הממע"ה אבל הכא שודאי יש לעניים אצלו ה"ל ספק גזל לפי הנחת הגאון הנ"ל דהיכי דיש בודאי אצלו צריך לשלם גם הספק וא"כ לא רמי מידי מתני' אהדדי ע"כ ס"ל לרש"י דהדין ודאי דין אמת אך הקושי' מלשון המתני' שס' לקט לקט ולא משום ס' גזל ועל זה משני הך לשון ס' לקט יחידאה אבל לרבנן נמי הדין אמת אך לא משום ס' לקט אלא משום ס' גזל. כן הי' אפשר לומר אלו הי' מוח בראש לסבול דינו והנחתו של בעל לח"ש הנ"ל. ויעיין יבמות (ל"ח ע"א) תוס' ד"ה הוי יבם וכו' וק"ל:

ואודיעהו כי הקשה לי הרב המאה"ג מו"ה בצלאל ר"ב ז"ל מפראג מיבמות (צ"ט) כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה כו' ואין מוציאין שלהם מידיהם וכו' ואמאי נימא צדק משלך ותן לו. והשבתי לו דמצוה זו מוטל על מי שודאי חייב במתנות ההמה ויש בהם שום ס' צוה הקב"ה צדק משלך ותן לו עוד. אבל מי שאינו מחוייב במתנות ההמה לא הוטל עליו צדק משלך. והכא הספק בחיובו של עצמו אם חייב זה במתנות וה"ה במצות צדק משלך ותן לו או לא ומספק לא נחייבנו:

ותו הוקשה למעלתו ירושלמי רפ"ה דפאה. דגדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגע לארץ לעניים דלא אתי כב"ה דס"ל הפקר לעניים אינו הפקר א"כ הכא חייב במעשר. והקשה מעלתו הא עכ"פ יד לוי ועני שוה בו ופטור מקרא אין לו