זכר ישעיהו חלק ב קיג

דשייך הכא טפי מההיא דהרואה דהיה העזת פניו במקום מוצנע ואינו ענין לכאן. ואי משום קושיתו איך העיז בן עזאי ברבו לכאורה לפי סידור הש"ס היה מעשה דבן עזאי עם ר"ע אחר מעשה דר"ע עם ר' יהושע ואעפ"י שכבר שמע הלכה זו מפי ר"ע מ"מ נכנס אחריו לבה"כ ללמוד הלכה למעשה וא"כ לק"מ דבתר דשמע שאמר ר"ע תורה היא וללמוד אני צריך נכנס גם הוא אחר רבו:

ואם אולי לא ניחא ליה לומר דעובדא דבן עזאי היה מאוחר אלא מוקדם היה והעיז פניו. י"ל שהיה תלמיד חבר לר"ע כמבואר בב"ב (דף קנ"ח ע"ב) ובירושלמי דשקלים והוה ס"ד דאיהו רשאי להעיז. ולא תלמיד גמור כר"ע לר' יהושע:

אבל הראשון נ"ל עיקר. ואחתום בכל חותמי ברכות השנים דשנים ורעננים עם הצדיקים לחיי עולם אורך ימים ושנות חיים ושלום כנפשו ונפש הד"ש משה"ק סופר מפ"פ דמיין:

מה שהשיב המחבר עוד להגאון אבד"ק פרעשבורג:

בכל דרכיך דעהו:

ב"ה יום ב' יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם תקצ"א לפ"ק פה לבוב. אריכת ימים וחתימה טובה. לחיים ולשלום ולשובע. לראש צדיק תבוא. מעוטר בחסידות וענוה. ה"ה הרב הגאון המובהק מדייק בשמעתתא כרחבא. דבריו כאש להבה. רשכבה"ג מרנא ורבנא מוה' משה סופר אב"ד ור"מ דק"ק פרעשבורג:

ה' צורי וגואלי. ירפאהו מכל חלי:

בשבוע העברה קבלתי מכתבו הנעים. והיו שמחה ועצב משתמשין בי בערבוביא. כי בשרני אדוני בשורה לא טובה שאיננו ובני ביתו בקו הבריאה. אולם חיתה נפשי בקראי הבטחתו שלא יפנה לקול מלחשים ואף אם ישטופו מים הזדונים וישפכו מי מריבה לא יכבו אהבתו ועדיין חביבותי' גביה. ואם שח"ו לא חשבתי שיקבל לה"ר. בכל זאת יראתי פן לא ידע דלישנא בישא הוא דין. כי יש מבני עירי אנשים מפורסמים לתפארת אשר גם הם מוכשרים לקבל טומאה ולהתגאל נפשם בלישנא אליתאי ולפי השמועה ראוי לחוש לדבריהם. ובפרט שלא השיב לי על מכתבי מיום ה' אמור תק"ץ. ולכן אל יחר באפו אם חששתי לזה. ונשוב לדבר בד"ת:

מ"ש על שאילתי מהא דבן עזאי ור"ע דאף דשמעה מר"ע מ"מ היה רוצה ללמוד הלכה למעשה. לא הבנתי דבריו דמה לי בין שמיעה לראיה ודי לו אם שמע ממנו ולמה היה לו להעיז. ואין לומר כמ"ש התוס'. בפסחים (דף נ"א ע"ב) ד"ה אני דשאני התם דאותו האיש ע"ה היה. ועוד דהתם מידי הוא טעמא אלא משום שחבריו חולקין על ר"ש אבל הכא לית מאן דפליג על דברים אלו רק בהא דנפנה בין צפון לדרום פליג אר"י דביהודה מיירי כמ"ש שם רש"י ואף הת"ק מודה ולא פסקינן כר"י מחביריו. יעויין בה"ג ה"ק דבני מערבא ותוס' (עירובין פ"ג) ד"ה שבעת (ומשמע התם דכן הוי גרסי בעירובין דף מ"ו ע"ב) ועוד דר"ע היה רבו כדאיתא (בפסחים דף י"ק) וכ"ש דלא פסקינן כר"י נגדו. וגם מאי. דקאמר מר דעובדא דר"ע היה אחר ב"ע לא מסתבר כלל דבעוד שהיה לומד ר"ע אצל ר' יהושע היה לו תלמיד ב"ע (למ"ד בירושלמי מעיקרא תלמיד). וגם מירושלמי דהרואה לא משמע כן (ויעו"ש דליתא כלל דב"ע היה שואל לר"ע ור"י לר"ע) ואולי כונתו דר"ע לא סיפר לב"ע רק אחר שעשה כן לו ובאמת עובדא דידיה קודם:

והואיל דקיימינן בענין בן עזאי אשאל לו מה שהרגשתי בהגהות לש"ס בהא דכתב הרמב"ם בפי' המשנה סוף סוטה דבן עזאי לא נשא אשה מעולם כדאיתא (במ"ר ב"ר פל"ד) ותמיהני למה לא הביא גמרא מפורשת (דיבמות דף ס"ג ע"ב):

ובעודני עומד לפני רום כבודו אמינא מה שהוספתי על דברי שכתבתי לו. מה שהקשיתי במכתבי השני על מפרש הפיוט ליום א' דשבועות והרי"ו מצאתי בש"י דקאמר דגמרא דתמיד בזמן הגאונים נסדרה וכן כתב בעל המפרש לפיוט דשבועות למוסף דיום ב' ושפיר הם ל"ו מסכתות:

ומ"ש בציון ה' דמי שאסר על עצמו בקונם בשר דיכול לאכול כה"ג קרבן פסח יש להוסיף ברם דמרש"י (פסחים דף צ"א) משמע דלא מחייב איש לאכול כזית מקרבן פסח ואפי' הן מאה היינו שכלן יחד יאכלו כזית. מ"מ הרמב"ם בה' ק"פ לא ס"ל הכי אלא דכל אחד מחויב לאכול כזית וכ"כ הרע"ב. וראיתי להמ"א סי' תפ"ה וא"ש שם דבקונם אכילת מצה אסור ולא מצאו גונא לקיים שניהם. ואולי הוא נדחה במאי דסיימתי שם. ואח"ז מצאתי במ"א ריש סי' תע"ה סק"ד דכתב דדי שיבלע כזית מצה בבת אחת וכתב שם בעל מחצית השקל דמשמע מדבריו דלענין מצוה צריך לבלוע כל הכזית בב"א ולא מהני אפי' כדי אכילת פרס ודייק כן מרש"י דחולין. ולפ"ז שוב ליכא שום גוונא. דבגוונא שכתבתי שוב אינו יוצא ידי אכילת מצה. ועי"ז דחיתי מה שמתרץ העולם קושיית הגאון בפליתי על הירושלמי דחדש דפריך ליתי עשה דמצה ולידחי ל"ת דחדש. והקשה דהא אמרינן דבימי אבלו של משה נשתכחו לשיעורין ובכ"מ אזלינן לחומרא. וא"כ היכא ה"ל למיעבד יאכלו כזית גדול דילמא בכזית קטן יוצאין והמותר הוא אסור משום חדש (למ"ד דחצי שיעור אסור מה"ת). יאכלו כזית קטן דילמא צריכין כזית גדול ונמצא דאוכלין זה שלא במקום מצוה. ומתרצין דטעמא דח"ש אסור הוא משום דחזי לאיצטרופי והכא אם יצטרף הכזית קטן לכזית גדול שוב יהיה במקום מצוה. ולפמ"ש זה ליתא דאם יצטרף אח"כ יעברו על איסור חדש דלענין האיסור מצטרף בכדי אכילת פרס והעשה לא יקיימו. אולם לפי מה שהעליתי שם ציון ד' דפירושא דחזי לאיצטרופי הוא דבשעת האכילה היה החצי שיעור חלק מהאיסור ניחא גם הכא. גם י"ל דכיון דמצטרף לענין האיסור מצטרף לקיום העשה. וכמו דאמרינן בשבת (דף צ"א סוף ע"א) וע"ד מ"ש והנני נפטר מאדוני בברכת כהנים ואל תהי ברכת הדיוט קלה. ד' יחייהו ויאמצהו ויחזק גופו כנפשו וכב"ב. ויהיה משה רועה עדרו לאורך ימים אמן:

דברי הק' והצעיר בחכמה ובשנים. זכריה ישעיה בן לאאמו"ר הרב הגדול חכם כולל מוה' מרדכי צבי הכהן יאללעש נ"י מלבוב:

סימן יא להגאון בעל חמדת שלמה זצ"ל:

את שמעו שמעתי לגאון ולתהלה בקרב הארץ. וכאשר יצא לאור חמדת שלמה. וכל פרי מגדים. חמדתי אף אני ולקחתי מעץ הדעת ויהי מתוק לחכי. כי ראיתי אשר זה האיש השאיר לנו ה' מיתר הרפאים שהיו עמלים לאמתה של תורה. ובהיות כי מצאתי באיזה מקומות בדברי קדשו אשר יש לענות בם. אמרתי בל אמנע הטוב מבעליו. ואציע הדברים לפני הדרת גאונו אולי יביאני המלך חדריו ואבין לאשורו. או אולי יתגלגל זכות על ידי ויאמר אלי כי צדקתי. וישים נא עינו הזכה על דברי אלה. ואקוה אשר יראה כי מישרים אדבר כחפץ לבו: