זכר ישעיהו חלק ב קיב

מימים העתידים לבוא וכו'. ולפי דעתי קלה נעה וחסירה לא מיקרי זאת פרוש. דהכי הוא סברת המ"א דאנן חשבינן כל השבעה ימים כאילו הם חפצים גשמיים לפנינו ואף שעדיין לא נולדו מ"מ כיון שבודאי יבואו (ואף כשיבואו לא יבואו בב"א רק בזא"ז וגם מציאות יום זה יחייב העדר יום זה) הרי הם כאילו מונחים לפנינו ואין ליום הנולד שום יתרון ומעלה על הימים הנותרים. ולפ"ז איך שייך למימר דיום הנולד הוא כפרוש דבמאי הוא פרוש רק בזמן והא אמרינן דהזמן לא מעלה ולא מוריד וחשבינן הנולד והראוי לילד בשוה ובביאתו לעולם עדיין לא פירש בזה משאר הימים:

ג עוד סיים רום כבוד אדוני ואע"ג דהוה פריש לפנינו ס"ל דמדאורייתא אפילו פרוש לפנינו שריא וכו' ע"כ. והנה לדבריו יש כאן ראי' לדברי הר"ן והוא נגד רוב פוסקים. אך לא נראה דלא שייך למימר כאן דזה מיקרי פרוש לפנינו. דהיכא אמרינן דפרוש לפנינו הוא כקבוע דאורייתא רק דמקודם שנתפרש הוי האיסור בקביעות כגון תשע חנויות. דנתפרש לפנינו חתיכה בשר דעד שלא נתפרש הי' איסור בעולם. אבל היכא דעיקר האיסור נולד משעת הפרישה לא מיקרי פ"ל דממאי נתפרש דהרי לא הי' שום איסור במציאות. ולפ"ז איך שייך לומר בנידון דידן דפרישת היום הוא פ"ל דהא עד של נתפרש עדיין לא הי' כלל איסור במציאות רק היה בכח הזמן להוליד היום. ועל ידי סברא זו יישב אאמ"ו נ"י קושיית העולם (אח"כ מצאתי קושיא זו בס' מחצית השקל סי' רח"צ ס"ק י"ג) על המהרי"ק שורש קע"ה ומרדכי פ"ק דחולין ורוקח סי' תס"ז דקאמרי דמש"ה אזלינן בסנהדרין בתר רובא משום דהדבור הוא פרוש אף שהם קבועים. ומקשים הא הוה פרוש לפנינו. וע"ז תירץ דעד שלא נתפרש עדיין לא נודע לנו דעת כל אחד ואחד רק אחר שאמרו דעתם ואז שוב הוה פרוש. (אמת דתירוצם דחוק מאד. והנראה לי לומר בדרך פשוט דלק"מ דלא דמי מיעוט דסנהדרין למיעוט דעלמא כמ"ש התוס' בב"ק (דף כ"ז ע"ב) ד"ה קמ"ל. ואולי כוון לזה המרדכי בתירוצו הראשון וע"ד מה שפירש דברי התוס' הנ"ל התומים בקונטרס ת"כ סי' קכ"ד). גם דחה עי"ז דברי מורו זצ"ל במ"ש הש"ש ר"ש ד' שתירץ שם קושיי' התוס' דב"ב לענין רוב וקרוב דכיון דהאשה צריכה פרישה הוי כנולד הספק במקום הקביעות והוי כמחצה על מחצה ואף שנתפרש אח"כ הוי כפרוש לפנינו ויעוי"ש באורך. ולפי סברא זו ז"א דהא פסקינן דאין האשה מטמאה רק בבית החצון וכ"ז שהדם במקור טהורה אף שהרגישה וא"כ כל זמן שלא נתפרש עדיין לא היתה טומאה בעולם כלל. כל זאת שמעתי כבר מאאמ"ו נ"י. וכעת מצאתי שתירוצו של הש"ש ודחיות אאמ"ו נ"י כיון הגאון מהר"ז מדעתו בשו"ת בית אפרים ח' אה"ע סי' י"א:

עוד ראיתי במ"א סי' רצ"ח ס"ק י"ג דקאמר דמש"ה לא חשבינן נר ובשמים כקבוע דגבי נר השלהבת הוא פריש וגבי בשמים הריח הוא פריש והקשה שם התו"ש הא הוי פרוש לפנינו ותירץ כיון דמתחלה כאשר ראה השלהבת לא ראה פרישת האור מהנר ולכן כבר איתחזק הנר בשל כנעני ושוב לא נפקינן לי' מחזקתו ותירץ עי"ז סתירת הירושלמי עם הבבלי יעוי"ש. והנה תירוצו לא נראה לי דהא השיטה מקובצת כתב בפ"ק דב"מ דאע"ג דהתורה התירה רובא מ"מ מידי ספיקא לא נפקא (ויעוין ברש"י כתובות (דף ט"ו) ד"ה אלא מט' צפרדעי' דלא ס"ל הכי). רק דספק כזה התירה. וא"כ נהי דהשלהבת הראשון מועיל לגבי' דידי' דנחזיקני' בשל כנעני משום רובא אבל מ"מ אינו מועיל להשלהבת דנתפרש אח"כ לפנינו שגם עליו נאמר דמרובא קאתי. ודוגמא לזה כתב הגאון בפליתי לענין שאלה הנודעה. אולם ע"פ מ"ש לק"מ דאף הכא עד שלא נתפרש השלהבת לא הי' במציאות כלל שום איסור דנאמר עליו דהוא פריש לפנינו:

ונחזור לענינינו והנה כאן אחז החבל בתרין ראשין דע"כ מדקאמר דהיום שנולד הוא פריש ס"ל דבעוד שהוא בכח הזמן לא מיחשב כנולד וא"כ שוב לא שייך למימר בי' פרוש לפנינו. ולפמ"ש באות ב' דהראוי לילד כנולד דמי דמעכשיו שוב דמי לשאר פרוש לפנינו שוב לא שייך למימר בי' כלל פרוש כשהוא לפנינו. ומה שכתב אדוני דס"ל להירושלמי כהר"ן דפרוש לפנינו הוא קבוע דרבנן יעויין בתו"ש שם במה שתירץ הירושלמי דמשמע מיני' דסבר דס"ל להירושלמי דפרוש לפנינו הוא רק בנר דאורייתא דאל"כ איך מותר לברך הא מדאורייתא הוא של כנעני:

ובעז"ה יש לי עוד להשיב לאדוני אך לבעבור בל אהיה עליו למעמסה אקצר. ולפי הנחיצה אשאל לאדוני שלשה דברים הלכה אשר הם נפלאים מאד לפי קוצר שכלי וישמע נא:

א כתבו התוס' בפסחים (דף ה) ד"ה. וכתיב אע"ג דכשישרף ויעשה גחלים הכל מותר וכו' וסיימו דבריהם ומאן דשרי שרי מלהנות ע"כ. והנה זה משולל הבנה מאד וכבר שאלתי זאת להרבה מופלגי תורה ואין אחד מהם פותר כראוי. וחשבתי להגיה במקום מלהנות מלה'. אולם ראיתי בביצה איפכא דמאן דשרי נונ"ד לא למד מלה'. ואמר לי חכם אחד שכן מצא במסכת ישנה וצע"ג:

ב כתב הט"ז ס"ס תל"ד וז"ל ועכ"פ האשה אין לעשות שליח לבטל החמץ כי אצלה גבי הפרה ממעטת התורה שאין שלוחה כמותה משום דכתיב אישה יקימנו ע"כ. והנה בודאי כיון להא דנדרים (דף ע"ב) ודבריו אינם מובנים לי דהרי התם הוא עושה שליח. ועוד מאי דמי הכא להתם דרבי קרא וצע"ג:

ג הקשו התוס' (בשבת דף כ"ז) ד"ה שכן וא"ת הכא משמע דעדשה הוי פחות מגריס וכו' ע"כ. וזה תמוה מאי ה"ל להקשות מהכא ומכח דיוק הא משנה מפורשת היא בנגעים פ"ו מ"א מקום הגריס הוא תשע עדשות וכו'. וצ"ע. דעתו הרחבה יודיעני. וארחות חיים יאלפני. ובתשובתו הרמתה ישמחני. ואולי אנשי בלי שם פרץ בם אש הקנאה ותבער בקצה המחנה מן המוקצין שבהם והבאישו את ריחי בעיני אדוני אל יפנה להם כי כן דרכם כסל למו כאשר יראו לאחד מלומדי התורה יגביה מעט עוף יתחזקו בכל עוז ותעצומות להשפיל כבודו והדרו:

דברי הק' והצעיר בחכמה ובשנים מחבק ברעיוניו כפות רגלי אדוני. זכריה ישעיה בן אמציה מלבוב. סימן י מה שהשיב לו הגאון מופה"ד מו"ה משה סופר זצ"ל על המכתב הקודם. שיל"ת פ"ב נגהי ליל ד' ב' אלול תק"צ לפ"ק. תחל שנה וברכותיה לה"ה הרב האברך המופלג חריף ושנון ובקי בחדרי תורה כמהו' ישעיה כ"ץ נ"י. בבואי ממרחק לביתי מצאתי שאהבה נפשי מגלתו יקרת פנת יסוד מוסד מעולפת ספירים בד"ת. ולהיותי מוטרד מכל צד וגם אין מזגי שוה. ובני ביתי בעו"ה לא מצאתים במזג הראוי. וגם לע"ע פה האסף שרי מלוכה לחדש במלוכה כמפורסם. ע"כ לא היה ראוי להשיב כלל. אך כתב ביקרתו כי חשב אולי נרגן א' הלשין עליו אלי. חלילה לא תהיה כזאת בישראל ואל ינקוט בלבו דבר ואינני מקבל לה"ר ח"ו על ת"ח בר אבהן ובר אוריין תליתאי:

מ"ש בראשית דבריו העזתי פני כו' והביא ש"ס פ' הרואה. הי' לו להביא גמ' (דב"ב דף קל"א ע"א)