זכר ישעיהו חלק ב קט

כש"ס דילן וא"כ משמע בש"ס דילן באמת דמדרבנן בעלמא אסרו ולא מטעם קבוע דאורייתא. והנה בק"ע הקשה הא מבואר בתוס' גיטין (דף ס"ד ע"א) דמשום קנסא נאסר בכל הנשים משום דקידש ע"י שליח סתם ולא פירש לו איזה אשה יקדש לו והכא לא שייך למיקנסי'. ולפע"ד התוס' לא כ"כ אלא לפי גירסת ש"ס דהתם האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח והתם שייך למיקנסי'. ובחי' גיטין מבואר דגם זה מחזי כחוכא וטלולא שיהי' הוא אסור והנשים מותרות אלא שבה"ג ריש ה' קידושין ביאר שעשו אותה תקנה כאומר לאשה קידשתיך שאסור בקרובותיה וה"נ כיון ששלח וקידש סתם ה"ל כאלו אמר לכל אשה קידשתיך מספק והיא אומרת לא קדשתני ומותרת בכולי עלמא. ומ"מ קנסא הוה. והירושלמי מיירי להדיא בקידש הוא בעצמו ואירע לו מקרה שמתה טרם שנכרו לו בני משפחתה וזה ודאי אינו ראוי' לקונסו ואפ"ה אסור בכל הנשים מדרבנן שפיר פריך ה"נ ה"ל למיקנסי'. וא"כ ש"ס דילן דלא ס"ל לאסור אלא במקדש ע"י שליח משום קנס. א"כ ה"נ בשבת ליכא למיסרי' מדרבנן וע"כ מדאוריי' נאסר יותר מכדי פרנסתו וע"כ משום קבוע. ובגליון מג"א שלי כתבתי וז"ל שמעתי מקשים לרמב"ם בטי"ד סי' קפ"ג דימי אשה לעולם ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה וכן לעולם א"כ איך שייך פתח בטועה דניזל בתר רוב ימים והמה ימי זיבה והתם לא שייך קבוע כיון שלא ניכר במקומו. ועיין טה"ק זבחים (דף ע"ג ע"א). ולפע"ד ק"מ אדרבא איפכא קשיא ניזל בתר רוב דמים שהמה מימי נדה דבימי זיבה מסולקת מדמים דמש"ה דיה שעתה. וע"כ משום דאיכא מתנגד רוב ימים והיינו ספיקא אי ניזל בתר רוב ימים או בתר רוב דמים וק"ל. ע"כ שם בחידושי. ומשם יראה דאין הג' תמוה. וגם מה שתמה על ק"ע אינו אלא דקדוק לשון אבל הי' לו לתמוה תמיה אחר כמ"ש לעיל. וכל מן דין ובר מן דין יתענג על רוב שלום ויגל כבוד תורתו כנפשו ונפש א"נ משה"ק הנ"ל:

סימן ח תשובת המחבר להגאון דפרעשבורג ז"ל בכל דרכיך דעהו. ב"ה היום ה' לסדר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים שנת תק"צ לפ"ק פה ק"ק לבוב הבירה יע"א:

היושב בחוג שמים. יוסיף אומץ וחיים. ויפיץ תורתו כמים. לה"ה הרב הגאון המובהק האמיתי המפורסם משיב דברים נכוחים. זך ונקי. חריף ובקי. עניו וחסיד. ממנו פינה ויתד בור סיד. רגלו רגל ישרה על גמרא וסברא. כנר לישראל מורה. כיכין משען לתורה. וכפטיש יפוצץ אורה. כבוד קדושת שם תפארתו מוהר"ר משה ספרא נ"י יופיע נהרה. כשמש תורתו הברורה. בק"ק פרעשבורג. המעטירה יע"א. הדר בנהורא ישמרהו מכל, רע. מזעם ועברה. וישק לשה פזורה. מבאר משה כרה. במשענת שכלו הטהורה:

זיו תשובתו היקרה. מול פני האירה. כאבן דרה. וכחמה ברה. ואני צריך לאורה. ולהגדיל תורה ולהאדירה. אך לעתים תמצא ברצפת בהט ושש. אבני אלגביש. וככה מצאתי בין דבריו המזהירים. מאמרים אטומים ומופרכים. וכבר אמרו חז"ל והמכשלה הזאת תחת ידיך וכו' אלא אם כן וכו'. ועתה ישמע נא כבוד תורתו הרמה. ואנכי אדברה באימה. כדחזי למיקם קמי'. ובעזר השם פה לאדם ואלם. בל אשוב נכלם:

א כתב לי מר דמרשב"ם דב"ב (דף קנ"ז) משמע ג"כ דרה"ג סבר דששים מס' יש. והנה לא נראה שלמד מסכת קטנה בחצי שנה כמו הג' בבות. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דמה דקאמרי הגאונים ששים ושלשים לאו דוקא. כי מצינו שהקדמונים ז"ל אמרו בכמה מקומות רש"י שבת דף ס"ו) ד"ה גושפנקי (ודף צ') ד"ה ששים. וסנהדרין (דף ז) ד"ה שיתין ותוס' מ"ק (דף כ"ח) וב"ק (דף צ"ב) וב"מ (דף ק"ז) ד"ה שיתין דששים לאו דוקא. וגם שלשים לאו דוק יעוין בחולין (דף צ"ח) וברש"י שם. ואילמלא ראיתי שהקדמונים אמרו על הרבה מאמרים בש"ס שהם לאו דוקא. לא אמרתי זאת. יעוין ברשב"ם דפסחים (דף קי"ח) ד"ה שלש מאות דכל שלש מאות שבש"ס לאו דוקא וברש"י סנהדרין (דף ק"ב) ובערוך ערך עשר דעשרים וארבעה לאו דוקא וברש"י שבת (דף קי"ט) ד"ה תליסר ורש"י יבמות (דף ע"ט) ד"ה תריסר. ורש"י חולין (דף צ"ה) ד"ה תריסר ותוס' ברכות (דף כ') ד"ה תליסר שי"ב וי"ג לאו דוקא. וע"פ הקדמונים הנ"ל תרצתי הרבה מאמרים סותרין בש"ס ואכ"מ ואגב אומר מה שהגהתי ברשב"ם הנ"ל דאי' שם שהי' חי ס' שנה וזה לא יצוייר שכשהי' בן שנה למד ולא עוד אלא שהי' לו ישיבה לכן צ"ל שהיה ריש גלותא ס' שנה וכן אי' בר"ן שם וכן הגיה בסה"ד ובערוך ערך הדר. ובערוך שם אי' אדר ואלול. וברשב"ם אי' ניסן ותשרי וחדא היא. והואיל שדברנו מענין המסכתות אביא עוד מה שמצאתי מענין זה. הגאון בעל כנסת יחזקאל כתב בספרו מים יחזקאל פ' קדושים ומביא פי' על הפיוט ליום א' דשבועות ואהי' אצלו אמון בגי' צ"ז כנגד ס"א מסכתות ול"ו מסכתות שעליהן גמרא וכו' דלא כמדרש (חוקת פ' י"ח וזוהר) שהובא בשל"ה ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות ואם אמנם דיש ס"א (היינו אפי' להרמב"ם) י"ל דמעשר ראשון ומעשר שני חדא היא עכ"ל. וכן דעת ס' הון עשיר בהקדמתו והרי לנו דעה חדשה מענין זה. ותמהני על המפרש הנ"ל בממנ"פ אי סבר כהרמב"ם ל"ה הן ואי אינו סובר כהרמב"ם ל"ז הן. וכמו כן נפלאתי על הרי"ו דכתב דאותיות ל"ו מלולב כנגד ל"ו מסכתות (שעליהן גמרא) בממנ"פ. וכן רגיל בפי כל דורשי רשומות דיש ל"ו מסכתות. אך הם י"ל דסברי כי"א שהביא הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות דסנהדרין ומכות חדא היא וגם המפרש הנ"ל יש ליישב בדוחק. ומ"ש מר דסימן לבך יהי' ג"ס בהם אינו מסמ"ג רק מהמדפיס לא ידעתי מנ"ל זאת. ואדרבא כמו שנתן סימן לענין הפרקים ככה נתן סימן למנין המסכתות וגם בעל שפתי ישנים נתן סימן זה לפרקים ולמסכתות ובודאי מסמ"ג ראה כן:

ב מה שהראה לי מר תואר מלכי רבנן אמת שלא ראיתי זאת אך על פסוק ואדברה בעדותיך עדיין ליתא:

ואיידי דעסיקנא בשאילתא אשאל עוד למר על מאמר להראות לי מקומו בפ"ק דנדה גבי דם נעכר ונעשה חלב כתב המהרש"א בח"א משום דהוה לבעל דין לחלוק דשני רשויות יש ח"ו שנבראו אלו ב' הפכיים ממש טהור וטמא. וכדעת ההוא מין מי שברא אור לא ברא חושך וכו' עכ"ד. ואני בחפשי לא מצאתי דעת המין ההוא אך בס"פ אחד דיני ממונות אי' מי שברא הרים לא ברא רוח. וליכא למימר דכיון להא דס"פ אב"מ רק הקולמס פלטתה מי שברא אור לא ברא חשך דא"כ מאי שני הפכיים הוא. ובודאי שגגה יצאה מלפני השליט. ואזכור עוד מה שמצאתי בכגון זה שהגאון בעל תוי"ט טעה מרוחב לבבו. במסכת כלאים פ"ק מ"ח