זכר ישעיהו חלק ב קז

ד עוד כתב מר קמ"ל דלא אמרינן כן וכו'. ול"נ דקמ"ל מילתא אחריתא בזה. דהנה הנ"ב מ"ת חלק אהע"ז סי' ע' כתב דלהר"י בר ברזילי צ"ל דמיירי הכא שאחותה היא ערוה על השליח ולא שייך מיגו דזכי לנפשי' וכו'. ובודאי זה דוחק גדול. לכן נראה דמיירי הכא שהשליח או המשלח הוא כהן ולא שייך מיגו דזכי לנפשי' וכו' דכיון דהוא כהן וגם אי המשלח כהן לא זכה הוא לו ולכן בכונה תפס שהי' לה אחות ונתגרשה וליכא להקשות דכיון דהמשלח הוא כהן למה צריך לטעם דכל מידי דאיהו לא מצי עביד וכו' ת"ל משום אין שליח לדבר עבירה. זה אינו דאנן קיי"ל כרבינא דדוקא היכא דהשליח בר חיובא הוא והכא השליח אינו בר חיוב. ושפיר צריך לטעם דכל מידי כו' כלתה היריעה מלכתוב עוד ממה שפלפלתי וחדשתי בדברי קדשו. דברי הק' והצעיר בחכמה ובשנים. זכריה ישעיהו באאמ"ו חרב מו"ה מרדכי צבי הכהן יאללעש מלבוב. סימן ז תשובת הגאון מופת הדור מו"ה משה סופר אבדק"ק פרעשבורג. מה שהשיב להגאון המחבר ז"ל:

שיל"ת פ"ב כאור בקר ליום ב' ער"ח אדר תק"צ לפ"ק. שלום וכל טוב לה"ה ידיד נפשי הרב החריף המופלג ידיו רב לו אב"א גמרא אב"א סברא. דולה מים מבארות מים חיים עמוקים. במשפטים וחוקים. כקש"ת מו"ה זכריה ישעיהו מר כהן צדק גברא רבא דחזי לכהנא רבא נ"י בק"ק לבוב יע"א. נעימות עוז ימין תפארתו הג.יעני ואשר בדק לן קמא קמא אמטי ואייתי. א) לברר מספר מפקד מסכייתא דש"ס דנבוך בו הגאון בעל שאילת שלום בהקדמה לס' השאלתות. אומר אני איה "שוקל איה "סופר ר"ת ש"ס. כי הנה מפרשב"ם (ב"ב קנ"ז ע"ב) ד"ה מהדורא בתרא משמע שרבינו האי ור"ח ס"ל ששים המה מלכות היינו מסכתות וא"כ ס"ל דתלתא בבא חדא מסכתא היא וכמ"ש רמב"ם בהקדמת זרעים אלא דמייתי התם פלוגתא דקדמונים הוה סברי סנהדרין ומכות חדא מסכת היא מדתנן ואלו הן הנחנקין ואלו הן הגולין ואלו הן הלוקין דמשמע דשייכי אהדדי והוא ז"ל פליג וס"ל דתרי נינהו והעלה בחשבונו ס"א מסכתות א"כ ממילא לדיעה קמייתא ה"ל ששים ולחנם נתלבט הגאון שאילת שלום בזה:

ומ"ש זה הגאון בשם סמ"ג שהם ס"ג מסכתות וסימנך יהיה לבך ג"ס בהם. במ"כ לא מסמ"ג הוא אלא המדפיס בסוף ס' סמ"ג הוציא סי' זה מלבו דיהיב רמב"ם במנין מ"ע הנוהגין בזה"ז בס' מצות שלו. והחליפו המדפיס הזה במנין מספר המסכתות וקחשיב ג' בבי לתלתי. וא"כ לדבריו גם ג', בבי דמסכת כלים יחשב לתלת ופשו להו. יעויין תוספתא דכלים. ואנן קיי"ל פ"ק דע"ז כולהו נזיקין חדא מסכת וחילוק בבי אינו מוסיף מספר לא במס' נזיקין ולא במס' כלים והואיל ונפיק מפומי' דהרב המדפיס האי סימן. יש לחשוב מס' פסחים. פסח ראשון ופסח שני ופרק ע"פ לתלתא ואז יהיה לבו ג"ס בהם:

ב שאיל לנחותי ים התלמוד מאין יצא תואר מלכי רבנן ולא מצא אלא תואר מלאכי השרת (בנדרים כ') (ובקידושין ע"ב). הנה תואר מלכי רבנן הוא ס"פ הניזקין ומפיק לי' מקרא כי בי מלכים ימלוכו ועפ"י התואר הזה יאמר ששים המה מלכות על המסכתות ואמנם תואר מלאך מקרא מלא תורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אך תואר שרת מלאכי השרת לא מצינו לו רמז במקרא כ"א בצירוף תואר מלכים. אז יפורש ממלכת כהנים מלכים המשרתים כדכתיב העובד העיר כמבואר (בב"ב קכ"ב ע"א). וע"ד עבדות אני נותן לכם (דמס' הוריות י' ריש ע"ב). ומה מתקו מדבש אמרי נועם מורי זצ"ל בהפלאה דכתובות (י"ז ע"א) יעוי"ש:

ג כתב על תוי"ט רפי"ז דאהלות שנתקשה בלשון רמב"ם אמר הנביא האריכו למעניתם ותהלים הוא בכתובים ולא בנביאים. ותי' דהרמב"ם בס' המורה כתב דרוה"ק היא מדרגה ממדרגת הנבואה וכתב מעלתו דרש"י (במגילה דף י"ד) יישב זה ר"ל שחשב דהע"ה במ"ח נביאים אלו דברי פר"מ נ"י. ודבריו תמוהין מאי קשיא לי' הא אי לאו תירוצו של תוי"ט היא גופי' קשיא הגם דוד בנביאים הלא לא היה אלא בעל רוה"ק אע"כ גם רוה"ק מדרגה ממדרגת הנבואה. אך הרמב"ם במורה ס"ל כל מי שהיה עסקו עם המלאך נמי בכלל נביאים ויהיה דניאל נביא וכבר צוח רמב"ן ר"פ וירא והלא אחז"ל אינהו נביאי ודניאל לאו נביא. ותהיה הגר שפחה מצרית כמו ז' נביאות. ומהר"י אברבנאל בס' מעיני הישועה כתב מי שאינו משולח לרבי לא מיקרי נביא אעפ"י שהיה בעל רוה"ק או דבר עם מלאך ומש"ה לא מיקרי דניאל נביא. ועיין בס' עשרה מאמרות דקחשיב אלדד ומידד במ"ח נביאים. ואין כאן מקום להאריך בזה:

ד כתב שמצא תיוהא בתשובה שנדפסה בשמי סוף ס' הרי"ן מיגאש על שבועות. בתשובה א' כתבתי שם בשם רמב"ן דמייתי כן בגיטין ולא נימא מוקי קרובותיהן בחזקת פנוי'. ועל זה כתב וז"ל והוסיף מר מלת פנויה הא לפמ"ש מר גופיה דהרמב"ן מיירי אף שהקרובות נתקדשו א"כ שוב ליתא לחזקת פנוי' אלא חזקת כשרות שאלו היתה מקודשת לאחר לא קבלו קידושי' עתה מזה. אלו דבריו:

הנה מה שיש להאריך בזה אי אמרי' השתא הוא דאיתרע ולא מקודם אין כאן המקום כי לא באתי אלא ליישב הדברים. באמת הנה דברי רמב"ן שם כך הם דלא נאסר לקדש שום אשה בעולם דמוקי לה בחזקת פנויה. אבל לקדש אשה זו ולומר אוקמי קרובות בחזקת פנויה כיון שאינן לפנינו לא דיינינן עלייהו. אך אם היו הקרובות בפנינו ואומרות שלא נתקדשו נאמנות דעד א' נאמן באי'. ומכ"ש הכא דלא אתחזק איסורא. וכ"ש שמתוך שנאמנות על עצמן ונשאות לאחרים נאמנות הן לזה. וכי פליג בדבר שבערוה אין ע"א נאמן אפי' לא אתחזק. ואמנם ס"ל במכ"ש שמתוך שנאמנות על עצמן ונשאות לאחרים א"כ ברישא מיירי אפילו בלא נשאות לאחרים אלא מטעם חזקת פנוי' וכ' מכ"ש דלא איתחזק. משמע אפי' הוה איתחזק אי' הוה מהימני והיינו משום חזקת פנויה בצירוף ברי. וגם הא דנשאת לפנינו גופי' היינו משום חזקת פנוי' דאל"ה הי' כל אדם אסור לישא אשה שע"ז סובב קושיתו מעיקרא. נמצא הך דנשאת לפנינו גופי' חזקת פנויה היא שלה. וס"ל לרמב"ן אם אינה בפנינו לא יועיל חזקת פנויה שלה. וכשהיא לפנינו יועיל חזקת פנויה ומכ"ש כשתנשא לאיש גם כן. והנה כשנשאת והיא שלא לפנינו אם נחשב בזה כטוענת ברי לפנינו שהרי נשאת לאיש זה אינו מבואר ברמב"ן. וכתבתי דקושיי' תוס' ארש"י באם ינאי מיושב דרש"י ס"ל כשאינה לפנינו אין מועיל חזקת אם ינאי אפי' היתה עם בעלה אח"כ לא מיחשב זה כברי וחזקה. ובזה כבר נדחו דבריו שבציון א' וב':

ה מ"ש בציון ג' דנראה מדברי קטנה שהשיאוה אחי' ואמה דוקא ולא שאר קרובים והרי"ף כתב להדיא ה"ה שאר קרובים. הנה נתכוון למ"ש שם בד"ה ואין להוסיף כו'