זכר ישעיהו חלק ב קו

כמ"ש לעיל דלא קאמר החינוך דלקי על לאו זה המכירה לצמיתות רק כשנתקיימה מכירתו עכ"פ עד היובל:

(קו' ותי') ד תו קשיא בסוגיא דילן לפי מה דאמרינן בפסחים (דף ס"ז) דמצורע וזב שנכנסו לפנים ממחיצתן לוקין. והכי פסקינן. א"כ ליחשב במתני' נמי הך לאו כגון שהי' ג"כ מצורע ונכנס לפנים מן החומה לבית הטומאה וחרש. ואין לומר דא"כ שוב לא יהי' לאו דנזיר דבימים שנצטרע לא מקרי קדוש. זה אינו דנהי דאין עולין לו לנזירתו וליכא עשה דקדוש יהי' אבל פשיטא דמילקי כשיתטמא משום לאו דטומאה. והכי כתב רבינו ספ"ז מנזירות לענין תגלחת דעשה ליכא אבל לאו איכא. ויש לתרץ דבאמת יש להבין במתני' הלא יפה השיב חנני' בן חכינאי לחכמים דאף נזיר לא מן השם הוא שלא בא עליו משום חרישה אלא משום כניסה למקום טומאה. כלומר דאף אלו לא חרש הי' מחוייב ע"כ נימא דחכמים אשכחו גוונא דרק ע"י החרישה יגרום לעצמו איסור טומאה. כגון שהיתה הטומאה בחלל סתום רק יש לו פותח טפח מן הצד והוא עומד ע"ג החלל דאינו מטמא. וע"י החרישה נסתם הפותח טפח והוי הכל טומאה רצוצה דבוקעת גם תחת רגליו. הכי נראה להסביר מלתא דרבנן. וע"כ לק"מ קושייתי דהלאו דמצורע לפנים ממחיצתו הרי הוא לכ"ע לא מן השם דלא מצינו גוונא אשר רק החרישה גרמה ללאו זה. ושוב דמיא ללאו דכלאים:

ה עוד יש לדקדק ליחשב נמי כגון שחסמה ודש בה דרך הלוכה ועבר על לא תחסום. עוד קשה לי לפי מ"ש השער המלך (פ"ה ה' יו"ט דין ב') להסוברים דביו"ט ג"כ מחוייבין בשביתת בהמתן יש בזה איסור לאו עיי"ש. א"כ ליחשב כאן נמי שביתת בהמתו דביו"ט איירי. בשלמא לפי' רש"י דגם החמור מוקדשין הוא לק"מ דלאו דידי' הוא. ואפי' אי משום איסור פט"ח נמי כיון דאסור בהנאה לא מיחשב כשלו אבל להתוס' שם דהחמור יכול להיות שהוא חולין קשה. ואפשר אע"ג דאיכא לאו מ"מ מלקות ליכא דהוי לאו שאין בו מעשה דלאו איהו עביד רק בהמתו וצ"ע:

סימן ו ב"ה היום ר"ה לאילנות יום ב' לסדר ואת הדבר הקשה יביאון אל משה שנת תק"צ לפ"ק פה לבוב. רב שלום וחיים לרובץ בין המשפתים. כיששכר חמור גרם. ה' כבודו ירים. ה"ה הגאון) המובהק האמיתי המפורסם. לא עממוהו ארזים. גל של אגוזים. סיני ועוקר הרים. נ"י ע"י פ"ה כקש"ת מו"ה משה ספרא רבא דישראל. אב"ד בעיר ואם בישראל ק"ק פרעעשבורג. ה' יאריך ימיו ושנותיו:

להפיץ חוצה מעינותיו. אמן:

כבר עלה ברעיוני לבוא אף אני בפתחא דמר כעני בתוך הבאים במכתבם ובשאלותם. אולם סעיפי השיבוני לאמר מה אני ואין בפי מאומה ואיככה אבוא בחצר המלך פנימה אמנם כבוא לידי איזה קונטרסים מחידושיו הנדפסים. וחזינא בם תיוהא. לפי דעתי העניה. תמכתי יתדותי על מאמר הנביא [יעויין בתוי"ט רפי"ז דאהלות מה שהקשה שם בד"ה מענה על הרמב"ם ומה שתירץ שם. ולא צריך לזה דבלא"ה ניחא ע"פ רש"י מגילה (י"ד ע"א) ד"ה נבואה עיי"ש] ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. [העולם רגיל לסיים מאן מלכי רבנן ואני בעניי לא מצאתי דרש זה אך בנדרים (כ') ובקידושין (ע"ב) איתא במלאכי השרת]. ועתה ידבר נא העני והשפל ונשמע קולו בבואו אל דברי קדשו:

א כתב מר בתשובה סי' א' והרמב"ן הובא בר"ן גיטין וכו' ולא נימא מוקי קרובותיהם בחזקת פנויה. והנה איידי דחביבין עלי דברי קדשו דקדקתי בלשונו שהוסיף מר מלת פנויה הא כיון שנתקדשו שוב ליכא חזקת פנוי'. ואף לפמ"ש התוס' בכתובות פ"ק בסוגיא דפ"פ ד"ה לא צריכא יש לחלק בין חזקת הגוף לחזקת פנויה. ואף גם זאת כבר מחי אבי זקני בעל פני יהושע מהא דריש נדה. ואי הוה סבירא למר דהרמב"ן לא מיירי רק היכא שהקרובות לא נתקדשו שפיר קאמר:

ב כתב מר ונ"ל טעמו וכונתו של הרמב"ן וכו' משא"כ כשאינה לפנינו נהי דחזקה יש כאן מ"מ ברי אין כאן וכו' ומסולקת שם קושיית התוס' עכ"ד. הן אמת שכבר הרגיש בסתירת הרמב"ן מהא דפ"ק דכתובות חכם אחד הביאו הגאון מהרי"ס בנ"ב מ"ק חיו"ד סי' נ"ז והוא השיבו כמו שכתב מר. ומ"מ נראה דהרמב"ן לא כוון לזה וגם לא סבר הכי דבחידושיו על מס' קידושין הביא קושיית התוס' והאריך שם בתירוצם. ואי מחשבותיו כמחשבותיהם אמאי לא תירץ בפשיטות דגבי ינאי מיירי שהאם אינה לפנינו וליכא למימר דכיון שאמו היתה אח"כ (היינו אחר שנשבית) עם אביו הוי כמו ברי וכמ"ש אבי זקני בפני יהושע שם לדעת התוס' דא"כ קשה אדבריו דלקמן בתירוץ קושיית הש"ס דהכא מיירי באינה לפנינו הא הכא כיון שנתקדשו אף שאינו לפנינו יהי' כמו ברי. מידי דהוה בהא דינאי המלך דאמרינן דכיון שהי' אח"כ עם אביו הוא כמו ברי דמסתמא לא עבדי איסורא ה"ה הכא. לכן נ"ל בסברת הרמב"ן דג' חלוקים יש כאן. כשהאם לפנינו וצריכה לחזקתה כולם מודים דמועיל חזקתה לבנה. וכשהאם אינה לפנינו רק אלו היתה לפנינו הוה צריכה לחזקתה סבר רש"י ז"ל דאינו מועיל חזקתה לבנה. והרמב"ן ותוס' סברי דמועיל. והיכא דאינה צריכה כלל כולם סברי דאינו מועיל. ולכן אין מועיל חזקת הקרובות לאשה זו כשאינם לפנינו יען שאינה צריכה לחזקה דבלא"ה יכולין להנשא. ואף כשהקרובות לפנינו רק שאין מעידות ה"נ דאינן מועיל לזו. והאי דספ"ק דכתובות אף כשהאם אינה לפנינו מועיל חזקתה. וזה מבואר למאן דמדקדק בלשונם. ויעויין בה"ג ה' קידושין מ"ש בזה והוא תמוה ומשולל הבנה. ויעויין עוד בירושלמי ר"פ כלל גדול דשבת ומש"ש הקרבן העדה ודבריו תמוהים דלהדיא אי' שם גדול שנשבה לבין העכו"ם כו':

ג כתב מר וע"ד פלפול וכו' דיל"ד מ"ש דפרט רבא אחות וכו'. ולכאורה קשה וכו' י"ל דאתא לאשמועינן ע"כ. משמע מדבריו שהבין מר דמאי דאמרינן בכ"מ קטנה שהשיאוה אמה ואחי'. הוא דוקא אבל לא שאר קרובין. ולא ראה כת"ה מ"ש הרי"ף דהא דאמרינן בכ"מ אמה ואחי' לאו דוקא וה"ה שאר קרובים אך הש"ס אורחא דמילתא נקט:

)התשבי כתב דמש"ה נקרא אדם גדול גאון כי מספר גאון עולה ששים כנגד ס' מסכתות שהוא בקי בהן. ותמה הגאון מהרי"ב בהקדמתו לשאילתות הא ידוע שיש ס"ג מסכתות. ואף לדעת הרמב"ם שחשב הג' בבות למס' אחת מ"מ יש ס"א. וכתבתי בהגהותי על התשבי דנ"ל דאמרי' כל ס' נזיקין חדא מסכת היא [ובזה מיושב מה שהקשה הגאון מהו' שמואל קיידנובר בריש ב"ב על המהרש"א] ואדר"נ וכלה ושמחות וד"א ומס' כלים נחלקה לג' חלקים כמו שנתחלקה בתוספתא. או שנחלק מס' ד"א לג"ח היינו ד"א רבא וד"א זוטא וסה"ש. אבל מס' סופרים לא חשבינן יען שנתחברה בזמן האחרונים כמ"ש הרא"ש ושפיר הוי ס'. ויעויין עוד בתיקונים תיקון שתיפאה ד"א ראשך עליך ככרמל וכו' על ששים המה מלכות דאינון ס' מסכתות. וגם בעל הרוקח כתב בספרו יין הרקח על ה' מגילות ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות. ולא מלבי אמרתי דאמרינן כל סדר תיקון חדא מסכת הוא כי כן כתב הר"י אבן מיגש בחידושיו למסכת שבועות: