זכר ישעיהו חלק ב קד

רק למ"ד כופרא ממונא. דאי נאמר כפרה ע"כ לא בעי קרא דעלי' היכא דמיקטל דהא מיתתו זהו כפרתו ול"ל כופר לכפרה רק בעי קרא בגונא דלא מיקטל. וכמ"ש א"ז בעל פני יהושע בב"ק (דף כ"ו). וממילא לא שייך קלב"מ:

ומדקא מקשי ת"ל משום קלב"מ ע"כ דלמ"ד כופרא כפרה אזלי ומשו"ה לא יכלו לתרץ כדקא מתרץ מר. וזה פשוט:

והנה מידי עיינתי בקושייתו ראיתי בענין זה מילתא דתמיהא בעיני. והוא דאמרינן בש"ס דב"ק (דף מ"א ע"ב) נקי נקי מחצי כופר וקאמר מתחלה דמיירי במודה ע"פ עצמו דליכא חיוב מיתה. ויכול לגבות מגופו. ופריך הא מודה בקנס הוא. ופי' התוס' דהא קיי"ל פלגא נזקא קנסא:

וא"כ גם חצי כופר קנס. ומתרצינן קסבר כופרא כפרה. ר"ל כיון דכפרה הוא אף שהוא קנס מ"מ משלם ע"פ עצמו דהא בעי כפרה. להכי איצטריך קרא דליכא חצי כופר וק"ל אכתי ל"ל קרא למעט חצי כופר. הא אמרינן בר"פ נערה אין אדם מוריש קנס לבניו. וא"כ בלא"ה נדע דליכא חצי כופר דהא אין הנהרג יכול להורישו. ואף לדעת הר"י הלבן בכתובות (דף ל"ח ע"א) דקסבר דמוריש ופי' הש"ס דא"נ לענין שבועה מ"מ קשה לפמ"ש התו' בב"ק (דף ע"ב) לפרש לשיטת הר"י הלבן הא דאמרינן יש בגר בקבר ופקע רשות האב. דהואיל שלא זכתה מעולם בהאי קנסא. גם להר"י הלבן אינו יכול להוריש וא"כ ה"נ דהמוריש היינו הנהרג לא זכה מעולם בהאי כופר דאין כופר רק לאחר מיתה. והיכא יכול להורישו. אך י"ל דהא מבואר בכתובות שם דמשו"ה אינו יכול להוריש קנס דדילמא מודה ומיפטר. ולכן בעמד בדין מוריש הקנס משום דלא מיפטר בשמודה. וכמו שהאריך שם בעל השיטה מקובצת. ולפי"ז אתי שפיר הכא למאי דאמרינן קסבר כופרא כפרה ולא שייך מודה בקנס שפיר יכול להוריש מטעם דיש לו דין ממון ממש. אמנם איכא למידחי מילתא דא דהא בנ"ד שוב יש לחוש איפכא דלמא לא יודה ומיפטר. ר"ל דכיון שלא יודה ויצריכו עדים ואז יהרג השור. ואין להם ממה לגבות. וא"כ הדק"ל היכא יכול להורישו הא הוי קנס. ומשום דליכא כאן מודה בקנס. לא הוי כממון ממש. דשמא לא יודה ואין כאן תשלומין. ואף אם לא יקבל סברא זו רק נאמר דמ"מ אי כופרא כפרה לא שייך דין קנס דהא משלם ע"פ עצמו ושפיר יכול להורישו. עדיין קשה מה דקאמר הש"ס בתר הכי מתכוון א"ל ברישא. ופרש"י שם דהמית ע"פ עצמו ראי' קטנה היא. דיש למיפרך מודה בקנס פטור. ע"כ. ר"ל דדוחק הוא לאמר דלא אתי רק אי קסבר כופרא כפרה. ולכן מתכוון כיון דאתיא לכ"ע נקרא גדולה. ולפי מה שהקשיתי הא גם במתכוון ע"כ נאמר דסבר כופרא כפרה. דאי ממונא ואין שום כפרה בכופר. נדע בלא קרא דחצי כופר ליכא. דהא אין אדם מוריש קנס לבניו. ולפי מה דמשמע שם מפרש"י דבכ"מ חצי כופר לאו קנסא הוא א"ש ודבר זה צריך אצלי עיון כעת יבינני אדוני:

סימן ה מכות דף כ"א. יש חורש תלם אחת וחייב שמונה לאוין החורש בשור וחמור וכו':

פי' רש"י לחד פירושא דעבר ג"כ משום פט"ח לר"י. וי"מ דאתי כמ"ד פט"ח מותר בהנאה וחמור דקתני במתני' לאו דוקא. אלא ה"ה לכל שני מינין. ומיירי דהחמור הוא קדשי הבית ולקי משום מעילה (כמבואר ברש"י פסחים דף מ"ז) ועל השור לקי משום בכור דעביד עבודה בקדשים. אבל משום מעילה שמועל בבכור לא לקי. דבכור הוא קדשים קלים דאין מועלין בהם מחיים. ע"כ תוכן דברי רש"י. והקשה ר"י בתוס' לפי' רש"י דלקי אחמור משום קדשי בדק הבית דהזיד במעילה. דהא אמרינן בגמ' מידי דאיתא בשאלה לא קתני. והקדש דמתני' מוקי בבכור. וא"כ היכי חשיב הזיד במעילה דחמור. הא קדשי ב"ה איתא בשאלה:

(קו' ופלפול נחמד) א ולכאורה נוכל לתרץ דהכא איירי בקדשי קטן שהגיע להפלאה שהקדשו הקדש (ר"פ יוצא דופן) ואעפ"כ מסתברא דליתא בשאלה. דלענין זה לא איתרבאי. דאף דלענין נדר צריך בדיקה דוקא לשם מי נדר (פי"א ה' נדרים ה"ב ועיי"ש בכ"מ) אבל לענין שאלה לא מצינו לשם מי נדר ולא שייך בזה בדיקה. ומצאתי חקירה זו במ"ל (פ"ב ה' נזירות הי"ג) ומסיק ג"כ כמ"ש דקטן לא יוכל לשאול על נדרו. אמנם לא מצינו למוקי בהקדש קטן דאז תו לא שייך מעילה. דקדשי קטן אין מועלין בהם כמבואר בפרק יוצא דופן שם. ועי' מ"ל ה' נדרים פי"א דין ה' שתמה למה השמיט רבינו הרמב"ם דין זה:

(סברא חדשה) והנה נסתפקתי גבי נכרי שהקדיש אם יכול לשאול על זה. דלכאורה יש לומר דלמה יגרע בזה מישראל. אך מסתברא דאינו נשאל הואיל דלהכי לא איתרבאי. ויש סברא אלימתא בזה. דהנה אף בישראל עיקר ההיתר ע"י שאלה הוא רק משום דחשבינן כהקדש בטעות. ומהאי טעמא אין נשאלין על התמורה הואיל דתמורה בטעות נמי חיילא (עי' כ"מ פ"ד ה' נדרים) ואמנם הא דהקדש בטעות אינו הקדש מסתבר דהוא רק בישראל. אבל בנכרי כיון דאפי' לגבי הדיוט קיי"ל דטעות כנעני מותר ק"ו לגבי הקדש דלא יהי' כח הדיוט עדיף מכח הקדש. (כדאמרינן בכ"מ ועי' גיטין דף נ"ב) ולכן בודאי לכ"ע אין הנכרי נשאל על הקדשות שלו. ולפ"ז מצינו לתרץ פי' רש"י דהחמור דהכא איירי שהי' קדשי בדק הבית של נכרי דליתא בשאלה ואף על פי כן מועלין בהם כדאמרינן ריש תמורה. קדשי מזבח של נכרי לא מועלין ובקדשי ב"ה מועלין. ועפ"ז ניחא שפיר דנקיט במשנה דוקא שור וחמור ולא נקיט שארי מינים טהורין (ויש סמך דלעולם ילמוד אדם בלשון נקיה) והיינו לאשמעינן דחמור הוא בודאי רק קדשי ב"ה דאיירי בהו דוקא דשל נכרי הוא דמועלין רק בקדשי ב"ה ואעפ"כ אין נשאלין. שוב מצאתי במ"ל פ"י ה' מלכים דין ז' שהביא בשם הירושלמי פ"ב דנזיר אי נכרי יש לו היתר חכם. אבל התם איירי רק לנזירות. ועי' מ"ש ה' נדרים פ"ד:

ולכאורה קשה א"כ דקדשי נכרים ליתנייהו בשאלה למה מוקי הגמ' למתני' במוקדשין בבכור לוקמי בכה"ג בשור של קדשי נכרי לבדק הבית דג"כ ליתא בשאלה ומועלין בם. אך זה לק"מ דלפי' רש"י כבר איירי חמור באיסור מעילה דקדשי נכרי. אמנם אכתי קשה לוקמי בשור קדשי נכרי למזבח ולקי משום עבודה בקדשים [כמו דבבכור הוא ג"כ משום איסור עבודה ולא משום מעילה דקדשים קלים הוא כמ"ש רש"י]. ומסתברא דאיסור עבודה שייך ג"כ בקדשי נכרים דלא נתמעטו רק מן מעילה. והכי משמע ג"כ בש"ס דסוטה (דף מ"ו) דדרשינן ומיד בן נכר לא וגו' מכל אלה. אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בם עבודה עיי"ש. משמע דיש איסור עבודה אף בקדשי נכרים. אמנם י"ל דבלא"ה משני שפיר בבכור. ובהכי ניחא נמי מה דקשה עוד. למה לא מוקי הש"ס בתמורה דליתא ג"כ בשאלה כמ"ש. וכן יכול למוקים בקרבנות ציבור דליתא בשאלה דמאן ישאל. רק חשיב בכור עדיפא:

ובמס' שבועות (דף כ"ד) מוקי למתני' דכריתות ג"כ בבכור דליתא בשאלה. ויש גם התם לפלפל בכל הנך גווני שהקשיתי למעלה. אך התם לחד תירוצא מצריך הש"ס דוקא איסור הבא מאליו ולא הבא ע"י פיו ומש"ה לא מצי למוקים בכל הני גווני דלעיל. אבל בנ"ד הרי חשיב ג"כ נזיר ואיסור מעילה בדק הבית לפירש"י דכל הני ע"י פיו נאסרו. אך מ"מ עדיפא להש"ס לאוקי בבכור ואולי ג"כ אשגרתא דלישנא