זקן אהרן (קורץ) צח

אברהם רק אדרבה הי' מחשיב את בנו בעיניו יותר מקדם ואשר זכה בנו להיות עולה לכבודו יתברך היו יותר יקר בעיניו מקדם, ועכ"ז אהבת הבורא גברה עליו עוד יותר לקיים כבודו בבנו אהובו ואדרבה מה שהי' נתייקר ונאהב בנו בעיניו עוד יותר נתייקר הקרבן עולה אצלו שיביא אותו לפני המקום והבן, וזהו ששאל יצחק לאברהם ויאמר אבי ששאל אותו אם כעת אני עוד נחשב בעיניך כבן ואתה אבי, או שבדעתך הנני כעת רק כשה ויאמר הנני בני שאתה בני והבן - וזה שאמר הכתוב ויפשיטו את יוסף דבאמת שבטי ישורון לא היו יכולים לגמור בדעתם ולהרוג את יוסף אחיהם וע"כ היו גומרים במחשבתם מקודם להפשיט את יוסף היינו שהפשיטו את יוסף מכלל אדם ומכלל יוסף, רק כמו שהי' רק איזהו חי' או בהמה בכדי שעי"ז יהיו יכולים לגמור מחשבתם אבל באמת אחר כל התחבולות שעשאו מכ"מ לא הי' ביכלתם ח"ו לגמור מחשבתם ולהרוג נפש אחיהם והבן: וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש ויאמר אליהם ראוב' אל תשפכו דם השליכו כו' יש לדקדק הך ויאמר לא נכנו נפש מיותר דכבר כתב אח"ז ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם ותרי ויאמר ל"צ, ועוד מתחלה אמר ראובן לא נכנו נפש משמע דקאי על יוסף דאל"כ הי' צ"ל לא נכה נפש ואח"כ אמר אל תשפכו דם משמע אפי' דלאו יוסף דאי על יוסף הי' צ"ל אל תשפכנו דם וכמובן. ונלפענ"ד עפי"מ שראיתי דבר יקר בס' פנים יפות בשם אבי זקינו בהא דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם ע"ד שאחז"ל גבי אילפא ור' יוחנן בתענית כ"א ר' יוחנן שמע ואילפא לא שמע אמר ר' יוחנן מדאנא שמעי ואילפא לא שמע ש"מ לדידי קיימא שעתא, מעתה י"ל דראובן שמע זה הב"ק והם לא שמעו לכך אמר ראובן דש"מ שעליו להצילו לכך ויצילהו מידם עכ"ל, ומעתה מיושב שפיר כל הדקדוקים דהך וישמע ראובן ויצילהו מידם שאמר ראובן שעליו להצילו ולכך שפיר יובן שאמר כך לעצמו לא נכנו נפש היינו נשמע מהנ"ק שלא נכנו נפש, אבל אח"כ ויאמר אליהם לאחיו אל תשפכו דם לא אמר תשפכנו שיהי' קאי על יוסף כי אמר להם שאפי' לאחרים תזהרו בשפיכת דם מכש"כ ליוסף והבן: וישמע ראובן ויצילהו מידם כתב ע"ז בגמ' אלו ידע ראובן שיכתוב עליו הכתוב ויצילהו מידם על כתיפו הי' מוליכו לאביו ע"כ. ומקשים העולם וכי ראובן הי' עושה מצוה רק לכבוד ולתפארת בתמוה, ונלפענ"ד עפי"מ שראיתי בס' תוספות חיים בהל' כיבוד אב שמביא בשם ספרי יראים דאם אדם עושה את התורה והמצות בעוד בו רשעתו אינו לרצון לפני הקב"ה. וע"כ צריך כל אדם טרם עשות המצוה לעשות תשובה על מעשיו הרעים, וכתב בשם הגאון ר' אברהם חיים וואקס מקאליש זצ"ל לפרש הא דאיתא דראובן לא הי' בשעת מכירת יוסף משום דשב לתעניתו ושקו ועיי"ש, וקשה כיון דהי' לו לראובן שעת הכושר לקיים מצוה גדולה כזו של הצלת נפשו של יוסף איך הניח המצוה ושב לשקו, ובהנ"ל מיושב שפיר כי לא רצה לקיים את המצוה בעוד שלא שב עדיין בתשובה על חטאו וכנ"ל ע"כ ועיי"ש - ועפי"ז יובן היטב דברי הגמ' הנ"ל דהא לכאורה עדיין קשה דברי הגאון הנ"ל שכתב דראובן לא רצה לעשות מצות הצלת הנפש טרם עשותו תשובה על חטאו הלא אמרינן בגמ' כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה אמנם י"ל דאע"ג דבאמת לא חטא מכ"מ ראובן בעצמו הי' סבר שחטא ולכך רצה מקודם לעשות תשובה והבן, וזה שאמר בגמ' אלו ידע ראובן שיכתוב עליו התורה וישמע ראובן ויצילהו מידם והחשיבה התורה הצלתו למצוה, א"כ ע"כ מכאן ראי' דבאמת לא חטא אז שפיר לא הי' מבטל מעשיית המצוה של הצלת יוסף ולעשות מקודם תשובה רק דהי' תיכף מוליכו על כתיפו לבית אביו והבן: באופן אחר דהנה מלשון הגמ' משמע דבאמת ראובן לא יצא עדיין בפעולת דבריו שיהי' נכתב עליו בתורה ויצילהו מידם, רק שהכתוב העלה כאלו ממש הצילוהו מידם מחמת דיבורו שאמר להם אל תשפכו דם ונתן עצה להשליכו אל הבור ובדעתו הי' ליקח אותו משם, ע"כ מעלה עליו הכתוב כאלו ממש הצילוהו מידם ואלו ראובן הוי ידע זאת דע"י דיבורו יכתוב עליו התורה לא הי' רוצה בזאת רק הי' מוליכו על כתיפו לבית אביו ולצאת ידי חובת הכתוב להצילו כראוי במעשה משום דראובן אינו רוצה במעלת מעלה עליו הכתוב משום דע"י מעלה זו שבכאן יפסיד במקום