זקן אהרן (קורץ) צז

שכולם הודו לו וגם אביו מודה לו כדבריו, והי' כאשר יראו אחיו שאביהם יפתור מסתמא תיכף דהחלום מורה דהלכה כמותו וכולם מודים לו אז שוב לא ישנאו אותו, אבל כאשר שמעו מאביהם שפתר על המלוכה והממשלה והחלום מורה שגם אביו ישתחווה לו אז לא נאמר רק ויקנאו בו אחיו, שראו שאין החלום הזה מהרהורי דיומא וע"כ דודאי דהחלום מורה דהלכה כדבריו או דמורה על המלוכה והבן: ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר יש לדקדק ויקנאו בו משמע דהאמינו בחלומותיו ולכך קנאו בו והרי מתחלה אמרו המשל תמשול המלך תמלוך משמע שלא האמינו, אמנם י"ל דמתחלה שלא סיפר רק לפניהם ושאלו אותו בדרך שאלה המשל תמשול אין בזה שום סברא לומר דבזה ששאלו אותו כן הרי הוא כמו פתרון ויתקיים החלום משום דכל החלומות הולכין אחר הפה, די"ל הפתרון שהולך אחר הפה הוא רק במקום שפיו ולבו שווין, אבל כאן שהם שונאין אותו ולא פתרו אותו שכך יהי' רק שאלו בלשון בתמי' אין זה נחשב לפתרון, אבל החלום השני שראו שסיפר לפני אביו וגם אביו שואלו הבוא נבוא וכו' בלשון שאלה מכ"מ בלבו כיון דאוהב אותו, אע"ג דבפיו אמר בלשון שאלה וגערה מכ"מ הוי פתרון כפיו כן לבו ולכך שפיר ויקנאו בו אחיו כי הבינו שזה הפתרון יתקיים ע"י אביו: עוד י"ל הא דלא האמינו בחלום כלל ובחלום השני קנאו בו משמע שהאמינו עפי"מ דכתיב פ' מקץ ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם אלקים וממהר לעשותו, ונ"ל דהתם בפרעה דשתי החלומות היו בלילה אחת ע"כ פתר יוסף דבמהרה יתקיימו החלומות: אבל הכא דלא היו בלילה אחת לא הי' ראי' שיתקיימו מהרה אבל עכ"פ הי' ראי' שיתקיים החלום לבטח ומש"ה אז ויקנאו בו אחיו: עוד י"ל לתרץ קושיא הנ"ל דבחלום הראשון לא האמינו ובחלום השני נאמר ויקנאו בו משמע שהאמינו, עפי"מ שמקשים בבעתו"ס בהא דכתיב בחלום הא' "על חלומותיו" לשון רבים הלא לא סיפר להם רק חלום אחד, אמנם הכתוב מרמז כאן גם שנאתם על חלום השני רק דבחלום השני שהי' גם לפני אביו דלא היו יכולין להראות שנאה ליוסף בפני אביהם ע"כ לא הראו שנאה רק קנאה, אבל באמת בלב ניתוסף להו גם בחלום השני שנאה וע"כ מרמז הכתוב את השנאה של חלום השני אצל חלום הראשון ולכך נאמר בחלום הראשון על חלומותיו והבן: ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר לכאורה תיקשו תיכף לאחר שסיים הכתוב דברי אביו הביא נבא וכו' להשתחות לך ארצה יאמר הכתוב שאביו שמר את הדבר, ואח"כ יאמר ויקנאו בו אחיו למה הפסיק בקנאת אחיו בין דברי אביו: אמנם י"ל ויקנאו בו אחיו לא בשביל שראו שאביו שמר את הדבר ע"כ קנאו בו רק בשביל החלום בעצמו שחלם לו שגם אביו ישתחוה לו וזאת וודאי לא הי' הרהורא דיומא, ע"כ גם הם האמינו בחלום וקנאו בו רק אביו שאהב אותו לא קינא בו כי כלום מתקנא אדם בבנו אבל אחיו קנאו בו והבן: עוד י"ל בהיפך דגם אביו לא האמין בחלום משום שגער בו לעיניהם ולא פתרו כדרך פתרון ומכ"מ שמר את הדבר, משום שראה שהחלום הועיל על אחיו לקנא בו ע"כ האמין דמסתמא יתקיים ולכך כתב ויקנאו בו אחיו ובשביל כך אביו שמר את הדבר: ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים וראיתי בזה שמדקדקים על הלשון את יוסף ולא אמר ליוסף ולפי דעתי יותר יש להקשות על כל הנך שתי תיבות את יוסף דמיותרים, דכתיב כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את כתנתו נדע שקאי על יוסף והך את יוסף מיותר - אמנם נ"ל בהקדם דברי הישועת יעקב בהל' ראש השנה בפסוק ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הכני בני ע"כ ורבים נסתבכו בזה מה שאל יצחק ומה השיב לו אברהם, וכתב יען רבים הבינו הנסיון של אברהם שכלתה נפשו לעשות רצין הקב"ה ע"כ מעת שאמר לו הקב"ה לאברהם והעלהו לעולה מאז הפקיר אברהם את בנו, ולא הי' נחשב יצחק כבן רק כמו שה שהי' מצייר בשכלו ובדעתו שבנו אהובו הוא רק כמו שה בכדי שלא ימנע ח"ו מלעשות רצין המקום וע"ז צווח הישו"ע חס מלהזכיר לומר כן על