זקן אהרן (קורץ) צה

ועפ"י שיטת יוסף הנ"ל דהשבטים נולדו תיכף בקדושת ישראל לעצמן ע"י קדושת יעקב אביהם יש לתרץ בזה מה שמקשים המפרשים למדס"ל דלא יצאו האבות מכלל ב"נ מהא דאמר בקידושין י"ח עכו"ם יורש את אביו דבר תורה דכתיב כי לעשו נתתי את הר שעיר ירושה ומדחה בגמ' דלמא ישראל מומר שאני, הרי דיש לעשו דין ישראל מומר וע"כ דיצא מכלל ב"נ וגם אפי' להנך שיטות הסוברים דיצאו מכלל ב"נ כבר הבאתי בשם הבאמ"ח ודרך פיקודיך הנ"ל דלא בירושה נעשה ישראלים רק באופן שמקבל עליו דת היהדות, וא"כ עשו שמעולם לא קיבל ע"ע להיות יהודי ומפני מה אמר בגמ' שהוא ישראל מומר, ועפ"י מה שכתבתי לעיל מיושב שפיר דכמו דקדושת יעקב מהני לשבטים להקרא בשם ישראל כמו"כ נמי הי' מהני קדושת יצחק על יעקב ועשו וע"כ שפיר אמר על עשו דמהני לי' דין ישראל מומר: ובזה שפיר יובן מה שיוסף הביא דבתם רעה אל אביהם והיינו דמה שקורין לבני בלהה וזלפה עבדים הורו בזה בני לאה שסברו דגם כל השבטים לא נולדו בקדושה יתירה, ואין בהם שום יפוי כח ליעקב בזה מכל מעלת השבטים והדורות עד מ"ת ומורידין קדושת יעקב אבינו ממעלתה, ובזה יש לפרש הא דכתיב וישנאו אותו שראו אהבת יעקב ליוסף מכל בניו הרי מדרך העולם כן הוא שלבן זקונים מראין אהבה יתירה גם במלבושי כבוד וא"כ יעקב שעשה ליוסף כתונת פסים בשביל שבן זקונים הוא למה גדלה כל כך שנאתם, אבל בדברינו הנ"ל יובן שפיר כי השבטים היו תמיד במחלוקת עם יוסף דיוסף הי' סבר דיעקב לרוב קדושתו הוליד הי"ב שבטים בקדושת ישראלים וע"כ לחומרא הם צריכין לקיים המצות כישראלים ולא מהני בהו גירות גם לקולא כישראלים, אבל השבטים היו סוברים דיעקב הוליד אותם בני נח ורק כשנתגדלו וקיבלו עליהם הדת נעשו ישראלים גמורים גם לקולא, וע"כ כשראו אהבת אביהם ליוסף מכל אחיו כי בן זקונים הוא לו היינו שנולד יותר לעת זקנותו והי' לידתו יותר בקדושה מהם ומש"ה סברו דלכך עשה לו הכתונת פסים לאות על מעלת קדושתו היתירה מכל בניו, ולכך וישנאו אותו שראו שאביהם מראה פנים ליוסף בהלכה לנגדם ועי"ז הוא מתגאה עליהם. ובזה יובן דברי פירש"י למדנו שבחם שלא דברו אחת בפה ואחת בלב דאע"ג דמתוך שיטתם הוי דבריהם לגריעותא למעלת אביהם, ולא דברו אחת עם יוסף להתרומם מעלת אביהם כסברת יוסף בפיהם, ואחת בלב את עומק שיטתם לעצמם, רק היו תמיד מחולקים בסברת השיטה עם יוסף בדין אמת לאמיתו לפי שיטתם והבן: ועפ"י הדברים האלה יתבאר דבר חדש על הפסיק והחריש יעקב עד בואם שאין לו מובן דהא לא מצינו שום דיבור אצל יעקב גם אחר בואם דכל הדברים עם שכם ועם חמור רק בני יעקב דברו, אך הנאמר בזה עפי"מ דאיתא אצל דינה שהי' תחלתה באונס וסופה ברצון ויש בזה פלוגתא לחד מאן דאמר הוי כרצון, וא"כ לר' אלעזר דס"ל פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה א"כ הוי לי' לדינה דין ישראלית שזינתה ונקראת זונה והיא לחרפה גדולה על בת יעקב, וכ"ז לשיטת יוסף דנולדו כולם בקדושת ישראל, אבל לשיטת השבטים י"ל כשתגדל ותקבל על עצמה דת היהודית כראוי אז תהי' כקטן שנולד ולא יהי' עלי' שם זונה למפרע במאי שזינתה קודם קבלת הדת וזה. שהחריש יעקב עד בואם שרצה שהם יפסקו את הדין לשיטתם ואז תהי' כשרה ככל בנות ישראל לאחר שתקבל על עצמה דת משה וישראל והבן: ובזה יש להבין הטעם שלא רצתה דינה לצאת מבית שכם עד שנשבע לה שמעון שישיאנה כי מתחלה סברה שהדין עם יוסף וא"כ תהי' בשם זונה לעולם, אבל אחר שנשבע לה שמעון שישאנה וע"כ דלא מעת הלידה נקראו ישראל דאל"כ אסורה לשמעון מטעם אחותו, וע"כ דדין גרים יש להם שמותרים זה לזה וא"כ גם הוא תהי' כשרה לאחר שתקבל על עצמה דת משה וישראל ואז שפיר הלכה משם והבן: ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו. ויוסיפו עוד שנוא אותו ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי כו' ויאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו כו' ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו