זקן אהרן (קורץ) צא

הנ"ל שנתן פרעה הסימן למיילדות דזכר פניו למטה ובנקיבה פני' למעלה ואמר לי ששאל הרבה רופאים גדולים אשר המה מיילדים בנים הרבה ואמרו שאין סימן בזה כלל כי יש הרבה הן זכרים והן נקיבות שפעמים פניהם למעלה ופעמים פניהם למטה ופעמים לצדדין ואין שום סימן בזה כלל ע"כ וא"כ לפי"ז דברי הגמ' תמוה מאוד ומצוה גדולה ליישבה: אמנם נ"ל לומר בזה דבר יקר כי באמת בדרך הטבע הוא שהזכר יהי' פניו למטה אז יוכל להוליד ואם נולד זכר פניו למעלה להיפך מטבע הבריאה אז אינו מוליד כמו שהבאתי לעיל בשם הקדמון הנ"ל, ואם נולד פניו לצדדין אז מוליד מעט כפי מה שפניו נוטה יותר אם נוטה יותר למטה יש לו כח המוליד יותר, ואם נוטה פניו יותר למעלה יש לו מעט כח המוליד והבן, וכן היא בנקיבה ולכך יש במין אנשים שמולידין אחד או שנים ילדים ויש אנשים המולידין הרבה הכל כפי מה שנולד בבטן אמו כן יש לו כח המוליד והבן. ועפי"ז שפיר ניחא דברי הרופאים שדבר זה אין סימן כלל כי לפעמים זכר למעלה אבל אין יכול להוליד אח"כ, פעמים זכר למטה יש לו כח המוליד יותר ואם נולד פניו לצדדין יוליד ילד אחד או שתים ושלוש כפי מה שנולד כך יש לו כח המוליד, אך כ"ז בזמנינו אבל בזמן שישראל היו במצרים שהיו מולידין ששה בכרס אחד וא"כ ראה פרעה שהי' להם הכח המוליד הגדול ביותר, ע"כ ידע בטח דע"כ המה נולדין כפי טבע הבריאה שיהי' זכר פניו למטה ולכך יש לו כח המוליד כזה וכן הנקיבה נולדה בכח המוליד הגדול מסתמא נולדה פני' למעלה, ולכך שפיר נתן להם הסימן דזכר פניו למטה ונקיבה פני' למעלה דכיון דמולידין ששה בכרס אחד מסתמא שניהם נולדין באופן שיהי' להם כח המוליד ביותר והבן: ויאמר אלקים אל יעקב כו' ושב שם ועשה שם מזבח כתב הרמב"ן לא ידעתי מהו ושב שם ותירץ שציוה לו השם להטהר שם מע"א ועיי"ש וע"ז כתב בס' פנים יפות דלמה לא ציוה השי"ת שיתחילו למנות ימי טהרה מיד טרם באו שם, וכתב הפנ"י לפי שבאמת אחר שבנה יעקב מזבח נאמר ותמת שם דבורה ובין כך נתבשר ממיתת אמו ושב באבילות ז' ימים ואמרינן בפרק ואלו מגלחין דאבל אינו משלח קרבנותיו, ולפי"ז כיון שהקב"ה ידע העתידות שלא יוכל להקריב הקרבנות תיכף כשיבא לשם עד אחר עבור ז' ימי אבילות לכך אמר לו ושב שם ואח"כ יבנה מזבח, ואפשר דלכך לא הזהיר אותו הקב"ה על הטהרה מיד כיון דידע בלא"ה שיצטרך להאריך שם עד אחר ימי אבילות בהבאת קרבנותיו אלא שיעקב לא הבין ונזדרז תיכף בטהרתו ובבנין המזבח עכ"ד. ולכאורה תיקשו דאם מטעם זה דידע הקב"ה שיהי' אבל ולא יהי' יכול להקריב הקרבנות מש"ה אמר לי' ושב שם שיצטרך להמתין עם הקרבנות עד אחר עבור ימי האבלות, קשה הא דקיימ"ל דלאבל אין אומרין שב דלא לישתמע שב באבילות אך י"ל כיון דעדיין אז לא הי' אבל, אילם הא קשיא למה ימתין עם הקרבנות בשביל האבילות הלא הקרבנות הי' מצווה ועושה שיעלה ויקריב קרבנות א"כ דוחה האבלות שאינו מצווה עדיין כלל, אמנם י"ל דבאמת אי לא הי' הקב"ה אומר ליעקב ושב שם אז הי' שפיר צריך להקריב תיכף הקרבנות אפי' בימי האבלות. רק מאחר דהקב"ה אמר ושב שם ואח"כ יקריב אז שפיר דלא הי' מחיוב להקריב בימי האבלות והבן. ובפשטות י"ל עפי"מ דמצינו (במס' נדרים) אצל משה רבינו שנתרשל במצות מילה ועסק במלון תחלה הי' בסכנה א"כ יעקב נמי אלו הקב"ה לא הי' אומר לו ושב שם היינו שיתעסק בישיבת ביתו קודם, הי' מוכרח תיכף מיד לבנות המזבח ולהביא הקרבנות והי' אסור לעסוק במלון תחלה ע"כ אמר לו הקב"ה מקודם ושב שם ואח"כ יבנה המזבח ויקריב הקרבנות והבן: פרשת וישב וישב יעקב בארץ מגורי אביו הקשו בזה למה כתיב וישב ולא ויהי ועיין בשפ"ח, ועוד הלא כבר נאמר בפ' וישלח ויבא יעקב אל יצחק אביו ולמה הוכפל עוד הפעם בלשון וישב, ובנח"ק בשם נימוקי אפרים כתב דבלשון וישב מרומזים ד' מאורעותיו