זקן אהרן (קורץ) צ

העיר פחדו ורגזו מיראת השמועה הרעה הזאת, כי ידעו ושמעו גבורת הזקן אברהם אבינו שהרג לכמה מלאכים ויעקב ויצחק ג"כ כולם עם בניהם היו גבורים גדולים ועצומים ומלומדים היו בנסים וחשובים בפני כל העולם וע"כ יראו לנפשם שלא יבאו עליהם יעקב ובניו לנקום נקמתם מכל בני העיר משום דאז היו גדורים בעריות, ואם השר או בניו עושים דבר בליעל כזאת מוטל על כל בני העיר לעשות אתם משפט ואם לאו הקולר תלוי בצווארם, ולכן נקהלו כולם אל שער העיר ולחשוב עצה כדת מה לעשות. ועי"ז חמור ושכם כשבאו פחדו ממקהלותם וכשבשרו אותם בעצת המילה ואמרו להם כי האנשים האלה שלמים הם אתנו ואין שום פחד בדבר, כי לא ירצו רק לעשות דבר המילה ואז שפיר חפצים אתנו ע"כ שפיר וישמעו וימולו כל זכר והבן: וידברו אשר טמא את דינה אחותם ויאמרו אליהם וכו' יש לדקדק למה נאמר מתחלה וידברו ואח"כ ויאמרו עוד יש לדקדק דביעקב נאמר שמע כי טמא את דינה בתו וכו' והחריש יעקב עד בואם לא גילה שום עצבות ולא חרה לבו, ובבני יעקב נאמר ויתעצבו ויחר להם למה התעצבו הם יותר מיעקב אביהם, ועוד למה נאמר האנשים למה קורא אותן האנשים, אמנם י"ל עפי"מ שראיתי בנח"ק בשם רבינו האר"י הקדוש שהיתה דינה גלגולה של אשת תרח אמו של אברהם שבא עלי' תרח בנידתה ובמעשה שכם נתקנה כי שאב הזוהמא בסוד ותהי נדתה עליו ועיי"ש - ועפי"ז שפיר י"ל דיעקב שפיר לא נתעצב שראה ברוח קדשו את התיקון הנעשה לאמו של אברהם אבינו אבל בני יעקב שלא ראו זאת כלל והיו בזה כשאר אנשים. ע"כ שפיר נאמר ויתעצבו האנשים דבפרט זה לא הי' בני יעקב לידע ברוח הקודש כמו יעקב אביהם. ולכך וידברו כי חרה להם אבל חכמת יעקב אביהם האיר פניהם שאח"כ גם המה שקטו מכעסם וע"כ נאמר ויאמרו והבן: ותלד רחל ותקש בלדתה ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן בפירש"י כי גם זה נוסף לך על יוסף ורבותינו דרשו עם כל שבט נולדה תאומה ועם בנימן נולדה תאומה יתירה עכ"ל משמע דקשיא לי' לרש"י על תיבת גם וע"כ דרש גם זה נוסף על יוסף, אבל מחמת כי גם לרש"י לא הי' סגי בפירושו ע"כ מביא עוד דרשת רבותינו ז"ל לרבות על תאומה יתירה ולפענ"ד נראה דדרשת רבותינו ז"ל על תאומה יתירה בלא"ה תידרש אפי' בלא גם ורק מדכתיב ג' לידות בקרא ותלד רחל היא לידה ראשונה בלא קושי ובלידה שניי' ותקש בלדתה ובפעם ג' ויהי בהקשתה בלדתה היא לידה שלישית וע"כ דשתי תאומות הי' עם בנימן והבן, והלשון גם זה נ"ל לפרש דבא על כוונה אחרת דלכאורה יש להקשות על תיבת לך מיותר וגם אינו מובן דמשמע דלך הוא בן וכי לאשה אחרת לא הוי בן בתמי'. אמנם נ"ל עפי"מ דאיתא בפ' שמות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אתו ואם בת היא וחי' – ו-איתא במס' סוטה דפרעה מסר להם סימן לידע בבטן אמו אם נקיבה היא פני' למעלה וזכר פניו למטה ע"כ, וראיתי בס' מדרש אלי' בפירושו על אשת חיל שמביא בשם קדמון אחד דאם נולד זכר פניו למעלה או נקיבה פני' למטה אז לא יוכלו להוליד ע"כ ונ"ל דסברת הקדמון הוא רק באשה שאינה מקשה לילד אבל באשה המקשה לילד אע"ג שנולד להיפך מכ"מ שפיר י"ל דיכול להוליד די"ל דנתהפך ע"י הקושי וכמובן: ומעתה מיושב שפיר דבאמת רחל כל מגמתה להוליד רק בן כזה אשר יוכל להוליד כמו שאמרה אצל יוסף יוסף ד' לי בן אחר כדי שיהי' נחשב בין השבטים שמהם יבנו כל בית ישראל ושבטי ד' והבן, וא"כ י"ל דהכא נולדו כולם פניהם למעלה ובנקיבות הרי דרכם בכך אבל בשלישי שהי' בן היתה רחל יראה שלא יוכל להוליד דנולד ג"כ פניו למעלה, ע"כ אמרה לה המילדות אל תראו כי גם זה הילד השלישי אע"ג שהוא פניו למעלה, לך בן היינו שיהי' בן הראוי להוליד דאע"ג דבאשה אחרת לא הי' ראוי להוליד מאחר שפניו למעלה אבל לך שאתה מקשה לילד וע"י הקושי נתהפך גם פניו למעלה נמי יהי' מוליד והבן - ובדרך אגב אעתיק בכאן מה שנשאלתי בענין זה קושיא חמורה מפי ידידי הרבני הנגיד החסיד כש"ת מו"ה ר' משה דוד נר"י על הגמ' סוטה