זקן אהרן (קורץ) פח

אותה הי' שייך לומר ויעקב שמע כי טמא כו' ולא יפסיק בין אמירת שכם ליציאת חמור, ג' למה בחמור נאמר וידבר חמור אתם ובשכם נאמר ויאמר שכם. ונלפענ"ד לתרץ דשכם לאחר שעשה המעשה מכוער כזה ראה והבין שלא טוב עשה לשכב בבת יעקב ויירא ובוש עצמו גם מפני אביו, וע"כ הלך תיכף אחר המעשה אל אביו ויאמר לו בלשון בקשה קח לי את הילדה הזאת לאשה ולא גילה לאביו מה שכבר עשה ואביו החמור הלך כחמור בלא דעה בזריזות לבקשת בנו לדבר עם יעקב, ובדעתו הי' שבאם יעקב ישמע ממנו שהוא רוצה לשדך אתו תהי' לו לכבוד ולתפארת, וע"כ אמר שפיר כי יעקב שמע כי טמא את דינה אבל חמור לא ידע ויעקב הכיר בחמור שלא ידע מעשה הרע של בנו ובתומתו בא בענין התחתנות ומה לו ליעקב להתקוטט עמו לאחר המעשה, וכשבאו בני יעקב מן השדה ויעקב סיפר להם בחשאי ובסוד מהמעשה שהי' ויתעצבו האנשים ויחר להם, רק כאשר ראו אביהם מחריש ואינו מתקוטט עם חמור גם המה החרישו, וחמור שהי' ראש העיר וידע בנפשי' כי יעקב בכל לבבו ירצה להתחתן עמו כי לא ימצא יעקב יותר נכבד ממנו ע"כ דיבר בגאות היינו לשון קשות בנפש רחבה ע"כ נאמר וידבר חמור אתם והבן - ובתוך כדי דיבור התיישב חמור בדעתו כי לא נאה למחותן לדבר עם צד השני בלשון גאות כי שום אדם לא יוכל לסבול גבה לב ויוכל להיות בשביל זה שלא ירצו להתחתן עמו, ע"כ חזר תיכף באמירה רכה ע"כ נאמר לאמר וע"כ שפיר נאמר וידבר חמור אתם לאמר והבן. ואח"כ ויאמר שכם אל אביו הוא אמר תיכף באמירה רכות כי ידע בנפשי' מה שעשה, ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה הקדים הכתוב שכם לחמור כי מתחלה דברו קשות לשכם כמו שכתוב וידברו אשר טמא את דינה אחותם שהיו מריבים עמו על הנבלה אשר עשה, ולא כתיב מה דיברו כי למה יאריך הכתוב מה שאמרו לשכם דברי גידופים על מעשיו ואח"כ כאשר נתנו לו את חלקו המגיע לו אז נתקררה דעתם קצת ויאמרו אליהם לכבוד חמור בלשון רכות, ובשביל כבוד חמור הראו שנחו מזעפם גם משכם ולכך נאמר ויאמרו אליהם לחמור ולשכם לא נוכל כו' לתת אחותנו לאיש אשר לו ערלה, אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמול לכם כל זכר ונתנו את בנותינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו כי בני יעקב אמרו להם בפירוש מה שבלבם, היינו לתת אחתינו לאיש אשר לו ערלה זאת לא נוכל בשום אופן אפי' לאחר שימול א"ע אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו לעשות המצוה לשמה כמנו אז ונתנו את בנתינו לכם כו' והבן: עוד יש לפרש למה מתחלה אמרו לתת את אחתנו קראו את דינה אחתנו ואח"כ אמרו ולקחנו את בתנו והלכנו קראו אותה בתנו, אולם הנ"ל בזה עפי"מ דלכאורה יש לדקדק דאמר מתחלה והחריש יעקב עד בואם משמע דאחר שבאו לא החריש והרי לא מצינו שום דיבור של יעקב בקרא רק הכל משמע מבני יעקב דברו, אבל יש לומר דיעקב שהחריש הוא רק מטעם שלא רצה להראות עצבות לבניו בשביל שלא יבאו לכלל כעס וחרון אף, אבל אחר ששמע יעקב וידברו אשר טמא את דינה אחותם שהיו מדברים בכעס אז להשקיט אותם מכעסם התחיל גם יעקב לדבר בלשון אמירה רכה, מש"ה אחר וידברו נאמר ויאמרו אליהם לכאורה הוא כפל לשון וגם לא כתיב אצל וידברו מה דברו, ובזה יובן שפיר כי בתחלה נאמר וידברו בא הכתיב לספר שתחלת דיבורם הי' קשות מש"ה גם יעקב נכנס עמהם בדברי נחת וע"כ שפיר כולם אמרו בלשון רכות, וא"כ הפירוש וידברו היינו בני יעקב בלבד ויאמרו אליהם גם יעקב עמהם והבן. והפירוש הוא כן וידברו לשון כעס ואמר הכתוב הטעם אשר טמא דינה אחותם וכמו שפירש"י אבל לא נכתב בקרא מה דברו, וע"כ נ"ל דהכתוב וידברו קאי אקרא לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו, והך ויאמרו אליהם שגם יעקב דיבר עמהם קאי על הקרא דלקמן אך בזאת נאות לכם זאת אמר גם יעקב עמהם בלשון אמירה רכה, ובשביל שאביהם אמר בלשון רכה גם המה אמרו בלשון רכה לכך נאמר ויאמרו וגם יעקב בכלל, ומעתה הפסוק לא נוכל לעשות לתת לאחתנו שנאמר וידברו דרק בני יעקב בלבד אמרוהו ע"כ קראו אותה אחתנו אבל מהקרא אך בזאת ולהלן דגם יעקב אמר להם ע"כ שפיר אמרו בתנו בשביל יעקב והבן: