זקן אהרן (קורץ) פד

ע"כ חלק אח נכסיו לשתי נשיו כדרך העולם לעשות צוואה וחילוק נכסיו וכמובן: עוד נ"ל עפי"מ שמובא בס' שער בת רבים דיעקב הי' ירא מעשו על שלקח בת זוגו דלאה היתה בת זוגו של עשו רק דמעותי' הועילו לה שתכניס ליעקב, והשתא הי' יעקב ירא שלא יהרוג את לאה ואת בני' משום גם לי גם כך לא יהי' עכ"ד, ולפענ"ד בדרך אחר דיעקב הי' ירא בשביל שהי' דר באיסור שתי אחיות והטעם שהי' באמת דר עם שתיהן באיסור י"ל משום דהי' מצווה מפי אביו ואמו ליקח מבנותיו של לבן וכל דבריהם ברוח הקודש נאמרו ודעתו של יעקב מתחלתו הבין ברוח קדשו דרחל בת זוגו, רק לבן הטעה אותו בלאה ובאמת בישראל הי' קידושי טעות אבל יעקב הי' סבר שמא לא יצא מכלל ב"נ וקיימ"ל בב"נ דגם שלא בכוונה ביאה קונה אע"ג דלא מתכוין לקנותה, ואיתא בירושלמי ריש מס' קידושין דבב"נ ל"מ גירושין ולא הי' שום עצה ליעקב אבינו רק לעגן את לאה כל ימי' ע"כ החזיק את שתיהן והבן. - ומעתה שפיר י"ל דבשביל האיסור שתי אחיות הי' מתיירא שלא יהי' שליטה לעשו להרוג את לאה ואת בני' ולכך שפיר הי' מחלק לשתי מחנות מחנה לאה ומחנה רחל, ואם יבא עשו אל המחנה האחת הידיעה היינו של לאה שהיא באיסור עליו אז יהי' המחנה הנשאר לפליטה, אבל אם הי' כולם במחנה אחת הי' מפחד כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע והי' יכול להרוג את כולם והבן: אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפלטה בפירש"י ובעתוס' מדקדקים דלשון המחנה האחת הוא לשון נקיבה והכהו הוא לשון זכר, ונלפענ"ד בהקדם להבין דברי פירש"י בד"ה והי' המחנה הנשאר לפליטה פירש"י בע"כ כי אלחם עמו, וקשה אעפ"כ יוכל להיות דעשו יכה מחנה האחת וירדוף גם למחנה השנית ויכה אותה, וי"ל עפי"מ דאיתא בפירש"י בפסוק למה אשכל גם שניכם ביום אחד דראתה בנבואה שגם עשו יומת באותו יום כידוע שנהרג ע"י חושים בן דן, ולזה שפיר פירש"י בע"כ ינצל מחנה השניי' כי אלחם עמו ואם יהרוג אותי גם הוא יהרג ובמילא אם עשו יהרג בטלה המלחמה והבן. והנה איתא בספרים ונתנו הוא ישר והפוך כי ע"י הנתינה לעני חזר ונתנו לו מן השמים ואין חסרון בשביל הנתינה וזהו עשר בשביל שתתעשר לפי"ז פירשתי עפ"י הנ"ל תיבת והכהו הוא ג"כ ישר והפוך והכהו, והיינו דאם עשו יכה את המחנה וממילא גם עשו יהי' המוכה כנבואת רבקה ובא הקרא והכהו לגלות דאם עשו יהי' המכה יהי' נמי המוכה משום דוהכהו הוא ישר והפוך והבן. ומעתה מיושב שפיר קושית פירש"י ובעתוס' הנ"ל דלמה המחנה האחת הוא לשון נקיבה והכהו הוא לשון זכר משום דבאמת כתיב והכהו לשון זכר לגלות דקאי אישר והפוך שאם יכה עשו יהי' הוא נמי המוכה וקאי והכהו על עשו ושפיר ניחה שכתב בלשון זכר והבן: הצילנו נא מיך אחי מיך עשו כי ירא אנכי אתו פן יבא והכני אם על בנים איתא בתרגום יוב"ע דלכך הי' יעקב ירא מעשו מפני שהי' עשו מקיים מצות כיבוד אב ע"כ, ולכאורה אין זה אלא דברי נביאות מנ"ל דיראתו של יעקב הי' בשביל מצות כיבוד אב של עשו דלמא משום דהי' עם ד' מאות איש והרי בעל בחירה יכול להרוג לחבירו אע"ג דלא נגזר עליו מן השמים, אמנם י"ל דדייק כן מלשון הקרא דכתיב אתו דהי' יכול לומר ממני או מפניו אך משום שנאמר אתו לגלות בזה דהיראה בשביל אתו לבדו והבן. גם י"ל "א"ת"ו נוטריקון "אמו ואביו תראו" ובשביל זה הי' יעקב ירא, ובזה נבין שפיר הא דהי' יעקב ירא פן יבא והכני אם על בנים והוא לכאורה תמוה גדולה למה דייק יראתו כל כך שיכה אם על בנים, הלא מסתמא למדו יצחק לעשו שגם בהליכתו לצוד צידה שלא יקח אם על הבנים למען יאריכון ימיך ואם יהרוג אם על הבנים יתקצר ימיו, ואם אפי' בחיות ועופות כן היא מכש"כ ק"ו הוא באדם שלא יהרוג אם על הבנים, ואע"ג שהי' עובר על כל עבירות החמורות מזאת מכ"מ זאת לא יעשה שלא יגרום קיצור ימים לעצמו, אמנם בהנ"ל דהיראה מעשו הי' מחמת שמקיים כיבוד אב וכנ"ל, ולכך שפיר ניחא שהי' ירא יעקב שלא יכה עשו אם על הבנים משים דבכיבוד אב ואם נאמר למען יאריכון ימיך ויחשוב עשו דאע"ג