זקן אהרן (קורץ) פג

את התורה וכמו שפירש"י ובעתוס' בפסוק ויתן לך ועיי"ש, וא"כ מאי הועילו הברכות של אביו כיון דגם אפי' לא ברכו אביו נמי הי' מוכרח לקיים את התורה מעושר ואינך כדאי לשנוא אותי והבן: אולם יש להקשות עפי"מ דאיתא בגמ' דנסיון עושר גדול מנסיון עוני וא"כ י"ל דאע"ג דכבר עמד יעקב בנסיון עוני אין מזה ראי' דיעמוד בנסיון עושר, ויש לחשוש דהשתא שנתעשר בבית לבן בסוף הליכתו שמא לא יעמוד בנסיון עושר ויבטל את התורה מעושר, והרי איתא נמי באבות שם דכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטל מעוני וא"כ יטעון עשו דשפיר הועילו לו ברכת אביו שלא יעני אח"כ אפי' אם יבטל מה"ת דאע"ג דעיקר הברכות ברכו אביו רק באם יהי' ראוי מכ"מ אם רק הי' ראוי שבאו הברכות עליו שוב לא יעני דשאני ביאת הברכות מיציאות הברכות וכמובן. אמנם י"ל עפי"מ שראיתי דבר יקר בשם הבעש"ט הקדוש זי"ע שדקדק בלשון המתני' באבות הנ"ל דאיתא כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני, והקשה הבעש"ט זי"ע דהי' צ"ל סופו להיות עני, דהא הביטול שמבטל את התורה מעוני אין זה העונש להאיש המבטלו מעושר רק העניות היא העונש והי' די לומר סופו להיות עני, אמנם אמר ע"ז דבר יקר דאם לא הי' אומר רק שסופו להיות עני הי' יכול להיות דאחר שהעני יחזור ויקיים את התורה מעוני ויתעשר דהא התנא אומר שאם מקיים את התורה מעוני סופו לקיים מעושר ע"כ שפיר אמר התנא דהעונש הוא שיבטל ג"כ את התורה מעוני ושוב לא יתעשר ע"כ - ולכאורה יש להתעורר בדבריו הקדושים הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה ואיך נאמר שלא יתנו לו מן השמים לקיימה אח"כ מעוני כדי שלא יוכל להתעשר, אמנם נראה לתרץ דברי רבינו הבעש"ט זי"ע עפי"מ דאיתא בגמ' אלמלא הקב"ה עזרו לא יכול לו והיינו דהקב"ה עוזר לאדם להגביר על היצה"ר, וא"כ י"ל דלאדם שמבטל את התורה מעושר ענשו הוא שיעני ולא יעזרו לו מן השמים להגביר על היצה"ר ולכך שפיר נשאר בעניותו והבן. - אולם נלפענ"ד בזה, דדברי רבינו הקדוש הבעש"ט לא אמורים רק באדם שעדיין לא עמד בנסיון עוני רוב שנותיו של אדם דעדיין צריך לעזר, אבל במי שכבר עברו רוב שנותיו בעניות וקיים את התורה דשוב אינו צריך לעזר (וכדאי' בגמ' כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחטא) אז שפיר י"ל דאע"ג שביטל את התורה מעושר והיינו שלא הי' יכול לעמוד בנסיון עושר מכ"מ אין סופו לבטלה מעוני דהא יכול אח"כ לקיימה מעוני ושוב יתעשר כדברי הבעש"ט הנ"ל, ואין לומר שהעונש יהי' שיבטלה מעוני דהא עיקר העונש הוא רק שלא יעזרו לו מהש"מ, וכיון שהוא כבר עמד בנסיון ל"ו שנים שוב לא צריך לעזר ובוודאי יקיים מעוני ושוב ודאי יתעשר, וזה שאמר יעקב אבינו עם לבן הרשע גרתי ואחר עד עתה היינו מעת שנפרדתי מבית אבי שלקח אליפז כל ממוני ונעשיתי עני, מאז ועד עתה קיימתי את התורה מעוני חשבון ל"ו שנים כ"ב שנים בבית לבן וי"ד שנים בביהמ"ד של שם ועבר שעמדתי בנסיון עוני, ומעתה ויהי לי שור וחמור כו' שנתעשרתי אע"ג שלא עמדתי בנסיון עושר מכ"מ לא יראתי, דאפי' אם ח"ו לא אקיים מעושר ואעשה עני אז אחזיר ואקיים מעוני ואהי' עשיר כדברי הבעש"ט כי אני לא צריך לעזר והבן: ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות במדרש אמר ר' חייא למדך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם מניח ממונו בבית אחד כו' וזהו דברי יעקב אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה ע"כ. - אולם ראיתי בתרגום יונתן בן עוזיאל שכתב וז"ל ופליגית עמא דעמי' וית ענא וית תורא וגמליא לתרין משריין למוהבות לאה ולמוהבות רחל ע"כ, משמע מדבריו שהי' לו כוונה אחרת בדעתו של יעקב אבינו שפליג לתרין משריין דאם כר' חייא לא שייך לזה מוהבות לאה ורחל וכמובן. והנה בפשטות י"ל הטעם שהי' מחלק השתי מחנות למוהבות לאה ולמוהבות רחל ע"ד מה שפירשתי "והכהו" שהוא נקרא ישר והפוך דיעקב שהי' ירא על עצמו שיהרג ואז ע"כ במילא גם הוא יהרוג את עשו, דכך אמרה רבקה בנבואה למה אשכל גם שניכם ביום אחד בפ' תולדות ועיי"ש בפירש"י, ולכך כיון דחייש יעקב על מיתתו