זקן אהרן (קורץ) עז

ברכך ד' ואיך תרצה להפך דברי אלקים חיים להניח אצלך מה שהוא שלי, וע"ז השיב לבן נחשתי ויברכני ד' בגללך היינו שאמר לו לבן לא פעולתך עבדה לי הברכה כי באמת לא עשית מאומה רק ויברכני ד' בגללך בדרך נס וע"ז אין מגיע לך כלום: ויאמר לבן נקבה שכרך עלי ואתנה ויאמר אליו יעקב. אתה ידעת את אשר עבדתיך ויברך ד' אותך לרגלי, כי יעקב באמת אמר ללבן שעבד אצלו כעבד נאמן ובאמת שהי' ג"כ ויברך ד' אותך לרגלי כי ד' אמר וברכתיך בכל אשר תעשה דאע"ג דברכת ד' תעשיר מכ"מ אין סומכין על הנס רק צריך לעשות ולצפות על ברכת ד' והבן, אבל לבן הי' דעתו שיעקב לא עבד כלום רק ברכת ד' העשיר אותו מאת ביאת יעקב לביתו ואע"ג שהי' מודה לבן ליעקב שברכתו הי' בשביל יעקב, מכ"מ אמר לבן בלבו דאם יעקב יאבה לישב אצלו בשביל שתהי' עוד ברכה בביתו לא ירצה בעצמו הרבה שכר. אבל אם לבן הי' מודה ליעקב שעבד כעבד נאמן וגם הי' ברכה בביתו אז יצטרך ליתן לו הרבה שכר כמו שנותנין לעבד המכור בעבודה וכמובן. ולזה אמר לבן נחשתי ויברכני ד' בגלליך וע"כ תישב עוד אצלי רק כדי להרבות הברכה, וע"כ אמר נקבה שכרך עלי ואתנה שכרך המגיע לך לפי עבודתך המעט וע"ז אמר לו יעקב כי הבין מחשבת לבן, וע"כ אמר לו יעקב אתה ידעת את אשר עבדתיך היינו בשלימות עבודתי שהיתה עם בקיאות והשתדלות רב במלאכת מרעה הצאן (עיין בספורנו שם) כי מעט אשר הי' לך לפני ויפרוץ לרוב ויברך ד' אותך לרגלי כי באמת שניהם הי' רוב עבודתי, וברכת ד' ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי כי לפי דעתך שאין עבודתי עשתה פירות בנכסיך רק ויברך ד' אותך בגללי ובדעתך ליתן לי שכר מעוט רק כפי עבודתי המעט והברכה תבא לך בשבילי. עדיף לי לעשות זאת לביתי כמו שפירש"י וז"ל עכשיו אין עושין לצרכי אלא בני ואני תמיד הייתי מוטרד בצאנך ובביתך. ולהביא ברכה בביתך. ומעתה עושה אני גם עם בני לסמכן ואז אביא הברכה לביתי בשבילי והבן: למה נחבאת לברח ותגנוב אתי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכנור ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו יש לדקדק בתיבת "עתה" שאין לו פירוש דהא לא עתה עשה הסכלות הזאת וא"כ הי' צ"ל רק הסכלת עשה. אמנם י"ל דלבן הי' יודע דיעקב ברח מעשו שלא יהרגנו ויצחק ורבקה שלחו ליעקב אצלו שמסתמא היו בטוחים דבבית לבן לא יבא עשו להרגו או בשביל יראה מלבן שהי' אדם חשוב ודודו או בשביל שלבן הי' שר בעירו וכמובן, וע"כ אמר לו לבן למה לא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכנור כי זאת הי' לך לטובה גם בפני עשו כי ישמע את כל הכבוד אשר עשיתי לך ואוהב אני אותך ואת ביתך ואז יפחד ממני גם שם לעשות עמכם רעה אבל אם ישמע עשו כי גם אני אינו שלם עמך וברחת מאתי ודאי יהרוג אותך. מש"ה שפיר אמר לו לבן עתה הסכלת עשה עתה יש לך לתקן את זאת והיינו לחזור לביתי עם כל אשר לך בכדי לעשות לך כל הכבוד הזה, אבל אם תלך לביתך ע"י בריחה זו תעשה כעת סכלות גדול במאי שאפשר לך לתקן הכל וכנ"ל, ובעבור שהקב"ה אמר ללבן השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע וטוב היינו לחזור אתו כמו שפירש הרמב"ן וכן מביא בשפ"ח, ע"כ אמר לבן בחכמה את דבריו בלשון סתום שיעקב יבין מעצמו מה שטוב לפניו, וע"כ אמר לו בלשון עתה העת לתקן ורצה לבן גם לרמות הקב"ה ודיבר עם יעקב ברמיזה שיחזור לביתו וישלח לו בתופים ובמחולות וכנ"ל והבן: כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי יש לדקדק למה תלה גניבת אלהיו בהליכתו לבית אביו דמשמע דאם לא הי' רוצה לילך לבית אביו לא הי' קשה ללבן למה גנב את אלהיו, ב' תיקשו לדעת לבן שהי' סבר דיעקב גנב אלהיו א"כ מצד הסברא הי' צריך לשאול מקודם על שגנב אלהיו ואח"כ להוכיח אותו על שמנהג את בנותיו כשביות חרב, אמנם י"ל דלבן הי' חושד מתחלה ליעקב שגנב את אלהיו שרצה לעבדו אבל משום שראה לבן שהשי"ת נראה אליו ואמר לו הישמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, אז הבין לבן דיעקב לא פנה ח"ו מאלקים חיים לעבוד