זקן אהרן (קורץ) עב

עוד נלפענ"ד דאע"ג שברמאות הזה קצף על רחל מכ"מ עוד אהב אותה יותר מלאה, וע"כ אמר ויאהב גם את רחל שעשתה לו כן מכ"מ אוהב גם את רחל יותר מלאה והבן: ויאמר יעקב אעבדך שבע שנים המפורשים הקשו בזה למה דוקא שבע שנים ועיין לעיל מש"כ בזה בפ' תולדות בד"ה וירא עשו וכעת נ"ל לפרש עפי"מ דאמרינן מס' קידושין י"ד המוכר עצמו נמכר לשש ויותר על שש מכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לשש כו' המוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה כנענית ר' אליעזר אומר זה וזה אינו נמכר אלא לשש זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית ע"כ ועיי"ש. ומעתה י"ל דיעקב הי' ירא שמא ימסור לו לבן שפחה כנענית כדעת ר' אליעזר דמוכר עצמו נמי רבו מוסר ואע"ג שהי' מצווה מאביו שלא ליקח מבנות כנענית יאמר לבן ליעקב לא טוב אתה מישראל גמור אחר מ"ת, דמצווה שלא ליקח כנענית ועכ"ז ישראל המוכר עצמו הדין היא דרבו מוסר לו שפחה כנענית לשיטת ר' אליעזר הנ"ל, וע"כ יעקב עשה בחכמה ואמר תיכף בתחלה אעבדך שבע שנים דהוא יותר משש והראה בזה הלכה כדעת חכמים דמוכר עצמו נמכר על יתר משש, וא"כ ע"כ דהדין הוא דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית וכיון דלבן קיבל את יעקב על שבע שנים כדברי חכמים א"כ שוב לא יוכל למסור ליעקב שפחה כנענית משום דיהי' לבן בזה מזכה שטרא לבי תרי משום דהא בהא תליא כדאמרינן שם בגמ' הנ"ל - ועפי"ז יובן מה שאמר יעקב לאחר שש שנים בתחלת שנת שביעית ללבן מלאו ימי כדאיתא בהרמב"ן, שהבאתי לעיל בפ' תולדות, והיינו משום דבתוך שש שנים הי' יעקב ירא לאמור ללבן הבה את אשתי כי ירא שמא ימסור לו שפחה כנענית כדעת ר' אליעזר, ואע"ג דלדעת ר' אליעזר אינו נמכר אלא לשש ע"ז יאמר לבן ליעקב שישלחנו חפשי לאחר שש ולכך המתין יעקב עד שעברו השש ולא שלחו לחפשי א"כ הראה לבן בזה דהוא ג"כ מודה בזה לחכמים דמוכר עצמו נמכר ליתר משש וא"כ ע"כ דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית, וע"כ אז שפיר אמר מלאו ימי ולא יוכל לומר שישא שפחה כנענית דהא השתא שכבר הי' ימים אחדים לאחר שש, וודאי לא יוכל ליתן לו שפחה כנענית בין לר"א בין לרבנן ע"כ שפיר אז אמר הבה את אשתי כי מלאו ימי והבן: אעבדך שבע שנים פירש"י וז"ל הם ימים אחדים שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים ותדע שכן הוא שהרי כתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים עכ"ל. ודברי פירש"י צריכין להבין דעכ"פ עיקר הדבר קשיא למה שבע שנים דייקא נקראו ימים אחדים לא פחות ולא יותר ונלפענ"ד לפרש עפי"מ דכתיב בפ' וישב ויהיו ימים במשמר פירש"י שנים עשר חודש ופירש בשפ"ח דיליף מגז"ש מימים תהי' גאולתו בפ' בהר ע"כ הרי דימים פירוש שנה וידוע דשבע שנים נקרא שמיטה שבע שמיטות נקרא יובל הרי דכ"ז דלא נשלמה שבע שנים שלימים עדיין לא נקרא שמיטה רק שנים אחדים, וכיון דימים הוי שנה הוי ימים אחדים שנים אחדים והיינו שלא נשלמה עוד לשמטה שלימה ודוק: ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה יש לדקדק דלמה אצל רחל נאמר ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה ולמה בלאה לא נאמר ויתן ללאה את זלפה כו'. והנלפענ"ד דבמכיוון נטל לבן את זלפה שפחתו הקטנה ונתנה ללאה הגדולה בכדי לרמאות ליעקב שיסבור ויאמין שהיא רחל, ומש"ה אמר לבן לזלפה תהא לה לשפחה היינו ללאה שלא הזכיר אותה בשמה רק אומר סתמא והראה לה באצבעו תהא לה לשפחה, ופירוש הכתוב אח"כ למי נתן את זלפה לשפחה ואמר הכתוב ללאה בתו שפחה, אבל ברחל דבפרהסיא נתן את בלהה שפחתו לרחל ע"כ שפיר אומר הכתוב בפירוש ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה והבן: וירא ד' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה נלפענ"ד לפרש עפי"מ דאמרינן ביבמות ס"ג מפני מה אבותינו היו מקורים מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של