זקן אהרן (קורץ) סט

החשבון אשר אביא להלן יבא הדבר על נכון דהא יעקב הי' אז בן ס"ג שנים ואם ימתין עוד עשרים שנים עד שישא אשה יהי' אז בן פ"ג שנים, ואיתא במס' יבמות ס"ג ע"ב אמר ר' יצחק מפני מה אבותינו היו עקורים משום שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים, וידע אליפז דרק יעקב יתחשב בין האבות ולא אביו וא"כ כמו שיצחק ואברהם לא הי' להם בנים תיכף אחר הנישואין מסתמא גם יעקב לא יהי' לו תיכף בנים אחר הנישואין, ולפחות עכ"פ יצטרך להמתין עד עשר שנים שהוא שיעור ההמתנה על בנים ויהי' אז יעקב בן צ"ג שנים, וא"כ לא יהי' לו זמן ליעקב להעמיד י"ב שבטים רק במשך ז' שנים עד שיהי' בן מאה שנים, וכיון דחזינן דבאברהם שהוליד בן למאה שנים הי' בזה נס גדול שאמרה שרה ואדני זקן וא"כ כשתחשוב להוליד י"ב שבטים במשך ז' שנים לא אפשר רק בני שבעה חדשים ולא יהי' ביניהם בין זה לזה שום זמן טומאה וטהרה באופן דלא יוכל להוליד אותם רק בטומאת נדה, ועל זה הי' אליפז בטוח שהברכות לא יתקיימו על בני טומאת נדה, וידוע דאליפז הי' חוזה בכוכבים והי' ידע דיעקב יעמיד י"ב שבטי ישורון אבל לא ידע שיעקב יוליד השבטים מארבע אמהות ואז יכול להוליד אותן בקדושה, ובאמת זאת הי' טעותו של אליפז ולכך הסכים על דברי יעקב, וכן הי' האמת שנולדו כל השבטים במשך ז' שנים חוץ מבנימין שנולד בדרך ועיין בשפ"ח שמביא בפסוק ואלה שמות בני לוי דבששה שנים נולדו כולם חוץ מבנימין וכן פירש"י בפסוק מלאו ימי שהרי אני בן פ"ד שנים ואימתי אעמיד י"ב שבטים והבן: פרשת ויצא ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה הקשה בפירש"י דלמה נאמר כאן פעם שנית ויצא יעקב והלא כבר כתב בפ' תולדות וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם ותירץ דהפסיק הענין של יעקב בהליכת עשו אל ישמעאל ומשגמר חזר לענין ראשון עוד הקשה בפירש"י בד"ה ויצא השני וז"ל לא הי' צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ולמה הזכיר יציאתו אלא מגיד יציאת הצדיק מן המקום עושה רושם ועיי"ש. ולפענ"ד כראה לתרץ קושית פירש"י באופן אחר עפי"מ שפירש בבעתוס' בד"ה ויצא יעקב וז"ל לפיכך פרשה זו סתומה משום שיצא בצנעה מפני עשו עכ"ל ולכאורה תמוה הלא בפירוש נאמר בכתוב וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם ואין לומר דעשו לא ידע, דהרי נאמר בפירוש אח"כ וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם גם וירא עשו כי שמע יעקב אל אביו והלך, הרי דעשו הי' בשעת פרידת יעקב מאביו וראה הליכתו וכמו שפירש"י במקומו דהך וישמע יעקב אל אביו מחובר לענין שלמעלה שראה עשו כי שמע יעקב אל אביו וא"כ לא הי' בצנעה: אמנם נ"ל דבאמת כשהלך יעקב מאת אביו ללכת לפדן ארם הי' באמת ירא ללכת שלא יהרגנו עשו בדרך ונטמן בהליכתו בעיר, עד שיודע אם עשו רודף אחריו בדרך הזה אז באמת לא ילך וכשיראה שלא ירדוף עשו אחריו ילך ליום מחר, רק כששמע יעקב דעשו הלך אל ישמעאל לישא אשה כנאמר בפסוק אז הוא דהלך יעקב והבן.- ומעתה שפיר יובן דברי רבותינו בעתוס' דפרשה זו סתומה מפני שיצא יעקב בצנעה כדברינו הנ"ל שהטמין א"ע והבן, ולפי"ז מתורץ שפיר שני הקושית של פירש"י הנ"ל דבאמת הליכתו מבית אביו הנזכר בפ' תולדות לא הי' רק הליכתו מבית אביו לעיני עשו והלך להטמין א"ע עד שיוודע לו דעת עשו אם ירצה לרדוף אחריו להרגו. ואחר ששמע שעשו הלך אל ישמעאל לישא אשה אז שפיר נאמר אח"כ ויצא יעקב מבאר שבע דייקי היינו מן העיר מבית ההטמנה ולא מבית אביו והבן: והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו דקדקו בזה בפירש"י ובעתוס' דבמלאכים שהן למעלה הי' צריך לומר יורדים ועולים בו ולמה אמר תחלה עולים. ונלפענ"ד לתרץ בהקדם דברי פירש"י בפסוק והנה ד' נצב עליו ופירש"י לשמרו. ואיתא בשפ"ח שהמלאכים ראו את יעקב וידעו שדיוקנו חקוק בכסא הכבוד נתקנאו בו הואיל שהוא קרוב לכסא כבוד יותר מהם והי' בדעתם להזיקו