זקן אהרן (קורץ) סח

וע"כ שפיר אמר וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב וכי שמע יעקב אל אביו והוא כבר בדרך ואז וירא השני שרעות בנות כנען יהי' לו לתירוץ שהוא טרוד בחתונתו לעשות רצון אביו לפיכך שפיר אמר לאליפז בסוד להרוג את יעקב והוא ילך אל ישמעאל לעשות רצון אביו כדי לכסות ערמומיותו והבן: אפס בעיקר המדרש דאליפז נטל ממונו והלך לו מטעם דעני חשוב כמת הוי כאלו הרגו הוא תמוה. וכי לא ידע אליפז דיצחק עשיר גדול הי' ויתן לו ממון אחר ומה הועיל בנטילת ממונו ואיך נתקיים בזה ציווי של עשו אביו ועוד תקשה על עשו בעצמו דעד השתא הי' חושש על צערו של אביו ולא רצה להרגו ועתה שולח לאליפז להרגו ולתרץ כל הנך קושיות נ"ל דעשו שנטר עד השתא מלהרוג את יעקב ולא רצה בצערו של אביו עיקר טעמו הי' רק משום דידע והבין, דכ"ז שלא נשא יעקב אשה אין שום מקום לחול עליו ברכותיו של אביו ולכך הי' לו עוד שהות להמתין להרוג את יעקב בשביל כבודו של אביו, אבל השתא כאשר ראה שאביו ברכו ושלחו לישא אשה וברכו שנית בברכות הראשונות בברכת אברהם ובברכת הארץ ע"כ אמר עשו בלבו השתא כאשר ישא אשה יתקיימו בו הברכות שוב אי אפשר לו להמתין ולחוס על צערו של אביו, וזהו שאמר וירא עשו כי בירך כו' ושמע יעקב אל אביו שהולך לישא אשה וגם וירא כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו שתי ראיות ראה, וירא הראשון הוא דהשתא יתקיימו בו הברכות וירא השני ראה שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו והי' עשו חושש דאפשר לא יתקיימו הברכות ע"י אשה מבנות כנען. וע"כ מחמת פחד של הראיי' ראשונה שהי' ירא דהשתא יתקיימו הברכות ליעקב מחמת שהולך לישא אשה ע"ז שלח לאליפז להרגו, ובשביל הראיי' השנית שרעות בנות כנען כו' הי' ירא שגם הברכות שלו לא יתקיימו ע"י אשה מבנות כנען ע"כ נשא בת ישמעאל ואז ישיג הברכות מאביו וגם מאבי אביו: ומעתה שפיר יש להבין. סברת אליפז שנתפייס בממונו של יעקב ונקדים לזה דברי הנח"ק ריש פ' ויצא וז"ל וילך חרנה מתחלה שהי' לו ממון הדין הוא לישא אשה והדר ללמוד תורה, אבל אחר שבא אליפז ולקח ממונו והי' עני ע"כ הדין היא קודם ללמוד תורה והדר לישא אשה ומש"ה הלך משם לבית שם ועבר על י"ד שנה ואח"כ נשא אשה ע"כ. ומעתה יתורצו כל הנך קושיות שהקשיתי דיעקב כך אמר לאליפז הרי עיקר כוונת אביך שצוה אותך להרוג אותי ולא מקודם, משום שראה שאני הולך לישא אשה וירא השתא שיתקיימו בי הברכות וכדברינו הנ"ל, אבל אם תטול את ממוני דאז אסור לי לישא אשה ומוכרח אני מקודם לילך ללמוד תורה לבית שם ועבר ואז הרי עוד לא יתקיימו בי הברכות. א"כ למה כך להרוג אותי חנם דבכה"ג גם אביך אינו רוצה להרוג אותי שלא יקרבו ימי אבל אבי וכנ"ל והבן: ובזה יפתח לנו שערי בינה להבין מה שאמר יעקב ללבן אעבדך שבע שנים כקושית הר' בחיי' והר' בחיי' מתרץ משום דרחל היתה אז בת חמשה שנים לכך הי' אומר יעקב אעבדך שבע שנים שתהי' בת י"ב שנים, אבל להר"א מגרמיזא דרחל ולאה היו בנות כ"א כשנשאו וא"כ כבר היו בעת שבא יעקב משם ועבר בנות י"ד שנים, א"כ הדרא קושית הר' בחיי' לדכותי' למה אמר אעבדך שבע שנים הרי כבר הי' ראוין להינשא. ב' תקשה קושיא גדולה למה הי' אצל שם ועבר י"ד שנים זמן רב כזה, אבל עפי"ד יובן שפיר דלכאורה תיקשו עדיין וכי אליפז הי' שוטה כזה להאמין ליעקב שהולך ללמוד תורה ולא לישא אשה מחמת שהוא עני, וכי לא יוכל יעקב לחזור אצל אביו וליקח ממון שנית וילך אח"כ לישא אשה כבתחלה, אמנם צ"ל דאליפז הסכים לדברי יעקב רק באופן שלא ישא אשה מהיום עד עשרים שנים וקיבל מאצלו התנאי באיסור ובשבועה, ויובן בזה שפיר דברי הרמב"ן שכתב על הא דאמר יעקב מלאו ימי דבשנה ששית בתחלת שנת השביעית אמר ללבן הבה לי אשתי דעל שנה זו לא תירא שאלך מאתך כי שנה הראשונה נקי יהי' לביתו ע"כ, ומעתה לדעת הרמב"ן הך ששה שנים וי"ד שנים שהי' בבית עבר נשלמו יחד העשרים שנים, וע"כ שפיר אמר ללבן מלאו ימי היינו ימי האיסור שהבטחתי לאליפז שלא לישא אשה עד עשרים שנים: ולכך שפיר דאליפז עזב אותו ע"י נטילת ממונו והבן - אפס תקשה למה הקפיד אליפז דוקא על עשרים שנה, אמנם עפ"י