זקן אהרן (קורץ) סג

יגיע הברכות כאשר הודיע ד' ליעקב לברך את אפרים בימינו ולכך מסתמא אמרינן דסתמא כפירושו דמי דאם הי' הרצון של הקב"ה לברך את הקטן ודאי הי' הקב"ה מגלה לו זאת, ומדלא הודיעו מסתמא מגיעין הברכות להבכור והוא הוא הנקרא עיקר הזרע והבן: ומעתה שפיר יובן החרדה של יצחק על שבירך ליעקב שהוא הקטן ולדעתו רק הבכור הוא הנקרא זרע וראוי לברכה, והשני אין נקרא זרעו ואינו מיוחס אחריו וע"כ חרד שבירך להקטן שלא נקרא זרעו. ובזה יובן הלשון ששינה סדר היחוס משום שברך את בנו שאינו מיוחס אחריו כי לא זרעו יחשב - ובזה יובן שצעק עשו ונתחרט על הבכורה כיון דעכשיו ראה שיווי הבכורה דע"י הבכורה הי' הוא ראוי להברכות, וכאשר שמע יצחק צעקת עשו על מכירת הבכורה אז אמר יצחק א"כ לבכור ברכתי ע"כ שפיר אמר גם ברוך יהי' ושפיר קאמר במדרש דבזה נייחא נפשי' שראה שנתקיימה מחשבתו הראשונה לברך את הבכור וכיון עם ברכותיו למי שהוא ראוי להם ומן השמים הוליכו עמו לטובה והבן: ומעתה שפיר יובן תירוצו של רש"י דבאמת על יצחק לא קשיא כלל על שלא אמר בני אביך כיון דגם זאת גם יצחק ידע מתחלה דשניהם לא נקראו בניו, ורק המתברך הוא הנקרא בנו וזרעו ולא השני וע"כ שפיר אמר בני אמך כיון דבני אמך שניהם הם ודוק היטב: ולתרץ באמת קושית פירש"י דלמה יעקב אמר בני אביך ויצחק אמר בני אמך י"ל בדרך מושכל עפי"מ שכ' בס' דרך פקודיך מהגה"ק הר"ר צבי אלימלך זצלל"ה דהאבות עד מ"ת לא יצאו מכלל ב"נ רק מי שקיבל על עצמו לילך בדרכי אבותיו להיות מעובדי השם יתברך הוא דיצא מכלל ב"נ ויש לו דין ישראל, ולפי"ז יעקב אבינו שכל השבטים הלכו בדרך אבותם ויצאו מכלל ב"נ ושפיר יש להם יחוס האב ע"כ שפיר אמר בני אביך, אבל עשו שלא הלך בדרכי אבותיו ורק ברמיי' הי' צד לאביו ולכך שפיר דמן השמים הטילו לפיו של יצחק לומר בני אמך כי אין לו יחוס האב והבן: ולכה אפוא מה אעשה בני כתב בבעתוס' וז"ל מי אפוא שאל יצחק מי יהי' אפוא בגיהנם ורוח הקודש משיב הוא הצד ציד כלומר עשו, והיינו דקאמר לי' יצחק לעשו ולכה אפוא מה אעשה בני כלומר אתה עתיד להיות אפוא בגיהנם א"כ מה אעשה לך עכ"ל - ונלפענ"ד לפרש כי יצחק אמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו שהי' כמסתפק בדבר מי הוא אם יעקב או עשו. ובדרך דרוש י"ל שהי' מסתכל במדריגתו דיעקב איש תם יושב אהלים באהל של תורה זה הקול קול יעקב והידים ידי עשו דעשו הי' עושה בידיו מצות כיבוד אב, ואיתא פלוגתא בגמ' לימוד גדול או מעשה גדול ומסקינן דלימוד גדול שלימוד מביא לידי מעשה, אולם יצחק הי' מסתפק בדבר ולא הי' יודע כעת לחלק ביניהם ולידע למי מגיעין הברכות, לזאת שפיר ידע כי ביצחק ולא כל יצחק וא"כ רק לאחד מגיעין הברכות ומן השמים לא הודיעו לו למי יתן הברכות, וגם הי' מסתפק אם זהו יעקב או עשו, וע"כ התיישב בדעתו לומר עליו שבע פעמים בני והוא פלאי כאשר תראה דבפרשת יצחק עם יעקב אמר אליו שבע פעמים בני. אמנם מצינו בדוד המלך שאמר על אבשלום בנו ז' פעמים בני ודרשו רז"ל שבהנך ז' פעמים בני הוציא אותו משבעה מדורי גיהנם. וע"כ י"ל דיצחק אבינו שהי' מסתפק אם הוא יעקב או עשו והי' נמי מסתפק אם יעקב ראוי או עשו ראוי והי' בזה שתי ספיקות המתהפכות, ע"כ התיישב בדעתו לומר עליו שבע פעמים בני, ובזה יוציא אותו מדיוטא התחתונה למעלה עליונה עד שיהי' כלי מוכן וראוי לקבל הברכות יהי' מי שיהי' והבן. ובזה נבין דברי המדרש המובא בפירש"י בד"ה ויחרד וז"ל ומדרשו ראה גיהנם פתוחה מתחתיו. ועיין בשפ"ח וז"ל דעם יעקב נכנס ג"ע ועם עשו נכנס גיהנם והיינו דע"י שבע פעמים בני שאמר ליעקב כדי לראות אם הוא ראוי לגיהנם או לג"ע נכנס עם יעקב הג"ע ועם עשו שפיר נכנס הגיהנם. ויש עוד לרמז הראשי תיבות אפוא מה אעשה בני הוא "אם" "אב" ואם קדמה לאב כי יצחק הבין מהשתא אחר הברכות של יעקב כי באמת הברכות מגיעין אל יעקב, וכל מה שרצה יצחק לברך את עשו בכח מצות כיבוד אב הי' רבקה עושית שיגיעו