זקן אהרן (קורץ) סב

לאמו. ונ"ל עפי"מ דאיתא בזוהר דיצחק רצה לקלל את יעקב על שהטעהו, וא"ל הקב"ה גרמך את לייט אם תקלל את יעקב תקלל את עצמך כי ברכת אותו אוררך ארור ומברכיך ברוך ע"כ. ולפי"ז כך רבקה אמרה ליעקב עלי קללתך בני היינו אם יקלל אותך יקלל אותי ואת עצמו דקללתך הוא נמי קללתו וא"כ ודאי לא יקלל אותך והבן: וילך ויקח ויבא לאמו נלפענ"ד לפרש בהקדם מה שפירשתי הפסוק צדיק ד' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו דהנה החילוק יש בין צדיק לחסיד, דצדיק הוא מי שמקיים התורה והמצות עפ"י דין וחסיד הוא מי שעושה לפנים משורת הדין, והנה בריש מס' זבחים מסיק בגמ' לענין קרבנות דסתמא כלשמה דמי וגם אם רק בתחלת העשיי' עושה לשמה שוב אמרינן בכל עשיותיו שעושה בסתמא דעל דעת הראשונה עביד, ובזה פירשתי הפסוק הנ"ל בדרך זה צדיק הוא מי שחושב לד' בכל דרכיו היינו אם רק בתחלת דרכיו חושב לשם ד' בעשייתו הראשונה, אפי' אם עושה אח"כ כמה וכמה עשיות בסתמא אמרינן דעל דעת הראשונה עביד וכלשמה דמי ונקרא צדיק דעושה עפי"ד, אבל חסיד בכל מעשיו היינו שבכל עשיי' ועשיי' עושה לשם ד' והבן - ובזה פירשתי הא דאמר יצחק לעשו צודה לי, ועשה לי, והביאה לי, ג' פעמים לי דאע"ג דיצחק החזיק לעשו לאיש צדיק ושם צדיק הוא רק בכל דרכיו וא"כ כשהלך עשו לצוד והלך בתחלתו רק לשמה היינו לשם מצות כיבוד אב, שוב אין צריך בכל עשיותיו לעשותן לשמה היינו העשיי' וההבאה, מכ"מ אמר יצחק השתא לעשיו מחמת שרצה ליתן לו הברכות לפני מותו רצה בזה ללמדו שיעשה כעת בכוונה היותר רצוי' לפני המקום, כדי שיחולו הברכות ביותר ולמדו שיעשה לשמה בכל עשיותיו וע"כ אמר לו צידה לי ועשה לי והביאה לי שיחשוב לשם מצות כיבוד אב בכל עשיי' ועשיי' והבן: וזה שאמר הכתוב אצל יעקב וילך ויקח ויבא לאמו גילה לן הכתוב בזה דכל הדרך שלמד יצחק לעשו השכיל יעקב אבינו זה הדרך מעצמו שהלך, ולקח, והביא, לשם מצות כיבוד אם בכל עשיותיו שכן הי' דרכו של יעקב אבינו תמיד לעשות בכל עשיי' ועשיי' לשמה כרצון יצחק אביו והבן: וישתחוו לך בני אמך פירש"י וז"ל ויעקב אמר ליהודא בני אביך משום שהי' לו בנים מכמה אמהות וכאן ביצחק שלא נשא אלא אשה אחת אמר בני אמך ע"כ. ובדברי פירש"י בזה יש להבין דאטו הקושיא הוא רק על יעקב שאמר אביך ולא אמר אמך הלא גם להיפך על יצחק נמי יש להקשות שאמר אמך ולא אמר בני אביך כמו שאמר יעקב וע"ז לא תירץ רש"י כלום. ונ"ל בהקדם דברי המדרש תנחומא דיצחק הי' חרד שמא יש לו עון על שבירך ליעקב שהי' קטן מעשו ושינה סדר היחוס וכיון שהתחיל עשו לצעוק ויעקבני זה פעמים, אמר לי' אביו מה עשה לך אמר לי' את בכורתי לקח אמר יצחק א"כ ע"כ דלבכור ברכתי ונייחא נפשי' וע"כ אמר גם ברוך יהי' ע"כ: ויש לדקדק בדברי המדרש, א' מה הי' החרדה של יצחק על שבירך לקטן דאטו בקטן תליא מילתא הלא מצינו דגם יעקב אמר אל יוסף אולם אחיו הקטן יגדל ממנו ובירך באמת להקטן ביד ימינו. ב' מה צעק עשו ויעקבני זה פעמים הלא הבכורה לא הי' נחשב בעיניו לכלום, ואדרבה אמר על הבכורה שבשבילה הנני הולך למות ועכשיו הוא מלא חרטות על הבכורה, ג' תקשה לשון המדרש שנה סדר היחוס הלא שניהן יחוסן שוה. אמנם נלפענ"ד לתרץ את כל זה עפי"מ שאמר הקב"ה לאברהם אבינו כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ונאמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו שהי' מרמה לאביו וסבר יצחק דכשר הוא ועיין בפירש"י. - ולפי"ז י"ל דבעיניו של יצחק הי' יעקב ועשו שניהם שווים במדרגה אחת ולא הי' יכול להכריע ביניהם למי יגיעו הברכות, ואין להקשות דא"כ למה באמת לא רצה לברך את שניהם וכמו שיעקב בירך למנשה ואפרים ולכל בניו. אך זלק"מ דיצחק ידע שפיר דרק לאחד מבניו ראוי ויזכה לברכה משום שאמר הקב"ה לאברהם כי ביצחק ולא כל יצחק א"כ ודאי דאחד מהם לא נחשב כלל לבנו ואין ראוי לברכו, אפס יצחק הי' סבר בדעתו מאחר שלדעתו שניהם שווים במעלה ובכשרות, א"כ כיון שהקב"ה לא הודיעו למי