זקן אהרן (קורץ) סא

ובעה"ט בשם המדרש דשני גדיי עזים היו אחד לפסח ואחד לחגיגה. ורש"י פירש אחד לפסח ואחד למטעמים. וקשה למה לא עלתה על דעתו של יצחק בעצמו לעשות הקרבן פסח ואם בשום פעם לא עשה הקרבן פסח מה זה שרבקה מעצמה נתכוונה לזכות את יצחק, ויצחק לא ידע כלל לעשות הפסח והוא תמוה גדולה ולא ראיתי בשום מפורש שיתעוררו מזה, ועוד למה רק השתא רצתה רבקה לעשות הקרבן פסח ולא כל השנים: אמנם לתרץ כל הנך קושית נקדים בזה דברי התפארת יונתן מהגאון רבינו יונתן זלל"ה שהקשה בהא דכתיב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ומפרש התרגום ארי מצידי' הוה אכל, הלא יצחק עשיר גדול הי' והרי הי' יכול ליקח בהמה יפה וטובה מעדרו או גדי עזים ולמה הוצרך לצידה, ותירץ דיצחק לרוב קדושתו אסר עצמו בבשר תאווה ואע"ג שהי' אוהב את עשו, מכ"מ לא הי' סומך עליו להאמין לו על הקדשים שיניח לעשו לשחוט בהמה לשלמים ולאכול את הבשר ויען כי אז הי' העבודה בבכורים ועשו הי' הבכור לא הי' לו מי להקריב הבשר לשלמים ולאכול הבשר, אבל חי' שפיר אכל עפי"מ שהעלו בתוס' מס' חולין דבשר תאוה לא נאסר רק בבשר בהמה שהיא ראוי לקרבן: אבל חי' דאינה ראוי להקרבה לא נאסר משום בשר תאוה, וע"כ מעולם לא הי' יכול לאכול רק בשר צידה דוקא וע"כ שפיר הי' אוהב את עשו עכ"ד - ומעתה מיושב שפיר קושייתי הנ"ל דמש"ה מעולם לא עלתה על דעתו של יצחק לעשות הקרבן פסח כיון דלא רצה לסמוך על עשו בשחיטת קדשים כנ"ל ויצחק באמת לא ידע דעשו מכר בכורתו ליעקב וכמובא לקמן והבן. אבל רבקה שפיר ידעה דיעקב הוא הבכור שלקח הבכורה מעשו ע"כ שפיר אמרה ליעקב לעשות כעת הקרבן פסח מאחר שקנה את הבכורה ודוק - ומעתה שפיר מיושב קושייתי הנ"ל על שאמרה רבקה וקח לי משלי הם ואינם גזל דהא קיימ"ל בגזל דבר מחבירו שניהם אין יכולין להקדישו, וא"כ כיון דיצחק הרי לא ידע ולא הקדיש הגדי לשם פסח וא"כ תקשה איך לקחה רבקה גדי לפסח, הא אינה יכולה להקדישו דאין אשה יכולה להקדיש בנכסי בעלה, ואין לומר הפירוש אחד לפסח היינו זכר לפסח אבל באמת בלא הקדישה, זה אינו דא"כ גם עשו הי' יכול לעשותו דרק בקדשים לא האמינו וא"כ חזרה הקושיא למה לא ציוה יצחק בכל השנים לעשו לעשות הפסח עבורו. וע"כ כס' התפארת יונתן הנ"ל אלא וודאי דהקדישה הגדי לשם פסח, וא"כ היקשו לי' ליעקב הא ההקדש לא חל משום דאין אשה יכולה להקדיש בנכסי בעלה, מש"ה שפיר הוצרכה לומר משלי הם ואינם גזל ויכול אני להקדישו והבן: ובזה יש להבין הטעם שפירש"י כי טעם הגדי כטעם הצבי על כאשר אהב. כי באמת יש לומר דיצחק שאסר על עצמו כל בשר בהמה מטעם דלא האמין לעשו על הקדשים כדברי תפארת יהונתן הנ"ל, נראה לי דיצחק לא הגיד הטעם למה אין אוכל בשר בהמה משום דלא רצה לגלות משום הצנע לכת וע"כ לא הי' אומר רק שאוהב בשר צבי, ועוד דאם יאמר שאינו אוכל בשר בהמה גסה ודקה משום שאסר על עצמו בשר תאוה א"כ יודע לעשיו שאינו מאמינו בקדשים וע"כ כשצוה לעשו על הצידה תמיד שגורה בפיו כי אוהב רק בשר צבי מכל בשר שבעולם וע"כ אינו אוכל רק בשר צבי, ועפי"ז י"ל הא דיצחק אמר לעשו וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי לא על איכות הבשול קאי רק על עצם הבשר, והכי קאמר צדה לי ציד ועשה לי מטעמים מן הצבי כאשר אהבתי שאני אוהב צבי והבן. וא"כ שוב תקשה בהא שאמרה רבקה ליעקב שיקח גדיי עזים לעשות מטעמים כאשר אהב, וא"כ ע"כ הפירוש מטעמים כאשר אהב היינו טיגון או צלי או נא ומבושל דהיינו על איכות הבישול, ותקשה הא יצחק לא הי' אמר כאשר אהבתי על איכות הבישול רק על עצם הבשר וכנ"ל, דרק בכך הי' קפידת יצחק ליקח צבי דוקא כאשר אהבתי תמיד צבי מכל בשר שבעולם, וא"כ כאשר אהב שאמרה רבקה על איכות הבישול אין לו שום פירוש שאין זה האהבה דומה לשל יצחק, מש"ה שפיר פירש"י רבקה שאמרה מטעמים כאשר אהב נמי קאי על איכות הבשר כי טעם הגדי כטעם הצבי ודוק היטב: עלי קללתך בני והיא פלא דגם אם הקללה תחול לאמו נמי יעקב לא רצה לילך שלא יגרום קללה