זקן אהרן (קורץ) נט

וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו בפירוש הריב"א ובברטנורא לפירושם לבעתוס' נדחקו בזה לתרץ את יצחק אבינו ששימש מטתו ביום משום דת"ח מאפיל בטליתו ועיי"ש. ולכאורה היקשו עדיין הגם שמותר לת"ח להאפיל בטליתו מכ"מ אין זה תירץ מספיק לאחד מאבות הקדושים שאין יצה"ר שולט בהם כדאמרינן במס' ב"ב, והרי יותר נכון לת"ח גדול לקדש עצמך במותר לך ולשמש בלילה ולא עוד אלא מליל שבת לליל שבת ולא להאפיל בטליתו ולשמש ביום דמסתמא אין היתר זה רק נגד יצה"ר וד"ל. אולם בס' קרבן שבת הקשה בשם המג"א הנך דאוכלין חולין בטהרת הקודש ומסתמא קיימי מצות עונה בליל שבת, הרי המה בעלי קרי ובעל קרי אסור באכילת קודש אפי' אחר טבילה, וא"כ איך יאכלו סעודת שבת בבוקר וגם סעודה שלישית, ותירץ דהם יאכלו מתחלה השני סעודות ואח"כ לעת ערב ישמשו ויטבלו ויהי' להם הערב שמש ויטהרו ע"כ, ולפי"ז שפיר י"ל דיצחק לרוב קדושתו אכל חולין בטהרת הקודש וע"כ הוצרך לשמש דוקא שבת לעת ערב. ומעתה שפיר י"ל דבאמת בחול לא שימש ח"ו מעולם ביום רק זאת המעשה הי' בשבת שלא הי' אפשר לו בענין אחר וכנ"ל, וכשהצעתי הדברים לפני הרה"ג מבערזאן זצ"ל (שליט"א) אמר לי שכבר ראה זאת בס' נחל קדומים ומצאתי שם ושמחתי בזה שכיוונתי ב"ה לדעה"ג, והוספתי בדבריו להביא סמוכין מן המקרא דדבר הזה הי' בשבת, דכתיב את רבקה אשתו דאותיות השניות הם שבת ואותיות הנשארים מן הנך ב' תיבות המה נוטריקון קראה אותו. וי"ל דקראה להיות אתו ולא ח"ו שראה אותו שימש עמה דאסור לשמש בפני כל חי, ואמרינן בגמ' שלא שימשו אפי' בפני זבובים והבן ועיין בשפ"ח בשם הנח"י: אך הנה אשתך ואיך אמרת אחותי היא יש לדקדק תיבת אך מיותר ונ"ל דאבימלך שאל ליצחק דאברהם אביך שאמר אחותי היא תירץ אח"כ לנפשי' שלא הי' אומר שקר משום וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו' אבל אתה אמרת אחותי היא אך הנה אשתך בלבד ולא אחותך והוצאת דבר שקר מפיך. - אולם תיקשו מנ"ל לאבימלך דבאמת ל"ה אחותו דלמא כאברהם שהיתה נמי אחותו. אך נ"ל דהא באמת יש להקשות איך אמר יצחק אחותי היא הלא שוב לא יאמינו לו דהרי אברהם אביו נמי אמר כן ואח"כ הודה דאשתו היא רק שהיתה נמי אחותו, וא"כ גם ליצחק יאמרו אע"ג דאמר אחותי מכ"מ נמי היא אשתו. אפס נ"ל עפי"מ שמקשים בתוס' מס' ב"ב דלמ"ד בת הי' לו לאברהם למה לא השיאה לו ליצחק ומתרצים בתוס' ושמא מהגר היתה ע"כ, וקשה הא בבעתוס' פי חיי ויקח אשה ושמה קטורה מקשים שם וז"ל ואע"ג דישראל אסור במצרית איכא למימר גר הוא וגר מותר במצרית ובמדרש איתא עפ"י הדבור עשה ע"כ. אולם כבר הבאתי דברי הפנ"י בפ' לך בד"ה וישמע אברם כו' שמחלק בטעם נכון דאע"ג דאברהם אבינו קיים כה"ת טרם שניתנה מכ"מ איסור של מצרית לא נהג מחמת דעיקר הטעם מחמת ששעבדו עם ישראל וא"כ כ"ז שלא שעבדו עם ישראל לא שייך לאסור ע"כ, וא"כ גם יצחק הי' מותר באחותו אע"פ שהיא בת הגר, ושוב קשה קושית התוס' למה לא השיאה ליצחק. אמנם י"ל דאברהם אבינו נהג ביצחק קדושה יתירה יותר מלגבי עצמו דאע"ג דהוא לקח מצרית ויעקב לקח שתי אחיות. מכ"מ לגבי יצחק שנתקדש לעולה לא רצה ליקח לו אשה רק ממשפחתו דייקי וגם שלא להיות אחותו ולא בת מצרית, וכמו דאיתא דאברהם ויעקב נסעו לחו"ל אבל יצחק לא הרשו לילך לחו"ל. ומעתה שפיר הי' יצחק אמר אחותי היא וכששאלו אותו למה לא לקח אותה לאשה כאביו ע"ז הי' מתרץ דהוא נוהג בעצמו קדושה יתירה שלא ליקח אחותו והא ראי' שהי' לו אחותו בכל ואברהם לא השיאה לו, וע"כ שפיר אמר אחותי הוא וזה שאמר לו אבימלך אך הנה אשתך בלבד ולא אחותך היא דבעצמך אמרת דאחותך אסורה לך וא"כ איך אמרת אחותי היא בדברי שקר וכנ"ל והבן: ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשו כו' ועתה שא נא כליך פירש"י לשון השחזה היינו חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילנו נבילה ע"כ ולכאורה היקשו הא לעיל בפסוק ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ומפרש בתרגום ארי מצידי' הוי אכל, א"כ למה זרזו השתא