זקן אהרן (קורץ) נז

מתחלה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש, הרי כבר לקחה והלכה אחריו ולמה אמר אח"כ ויקח העבד את רבקה וילך. ונלפענ"ד לפרש ונקדים לזה דברי בעתוס' בשם מס' סופרים דאליעזר נכנס חי בג"ע כשהביא את רבקה ולא מצא לה יצחק בתולים הי' חשדו שבא עלי' ואמר לו כן תחי' ותכנס חי בג"ע כמו שאתה נקי ממנה ונתקיים לו אותה ברכה ונכנס חי בג"ע עכ"ל. ולכאורה קשה מאוד לומר כן הרי ידוע דאליעזר צדיק הי' ואיך יחשוד אותו בדבר זה. ועוד הרי הלך עם עשרה אנשים ביחד וכנ"ל בשם החזקוני: אמנם נ"ל דקושיא חדא מתורצת בחברתה עפי"מ דכתיב ואבא היום אל העין פירש"י היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ והיינו דהי' הדרך רחוק שא"א לבא משם ביום אחד, וא"כ לפי"ז דבחזרתן מחרן נמי באמר בקרא שהלכו בבוקר מחרן ולעת ערב באו ליצחק ע"כ דהי' נמי קפיצת הארץ והבן. אולם נ"ל דבצאת מביתו לחרן כולם יצאו והלכו בקפיצת הארץ דכל האנשים היו צריכין להיות שם בחרן בשביל המנין עת הקידושין כנ"ל בשם החזקוני, אבל בחזרתו שפיר י"ל דלא הי' קפיצת הארץ רק לאליעזר ורבקה בלבד, אבל אנשיו ונערותי' של רבקה עם גמליהם היו הולכים בלאט עם גמליהם ככל הולכי דרכים בלי שום קפיצת הארץ ובאו אחר איזה ימים. ומאי מאוד יובן בזה היטב לפרש מה דכתיב וירא והנה גמלים באים ולמה לא נאמר הגמלים באים כמו דכתיב ותרכבנה על הגמלים. אך בדברינו הנ"ל מיושב על נכון דהתם דהיו כל הגמלים ביחד שפיר נאמר הגמלים אבל הכא דיצחק לא ראה רק גמלים באים ולא כלהו והבן. - ומעתה שפיר ניחא שיצחק חשד לאליעזר שראה שהוא בלבד בא עמה ובלא"ה עבר על יחוד של פנוי', ומכש"כ עפי"ד הנ"ל שקידשה אליעזר וא"כ הוי יחוד של אשת איש הי' לו ליצחק רגלים לדבר מדהשאיר את כולם בדרך והבן - ומעתה יובן שפיר הקרא הנ"ל ויקח העבד את רבקה וילך והינו דמתחלה בצאתם מבית לבן כולם יצאו ביחד. רק כשנסעו קצת מביתם אז ויקח העבד את רבקה לבדו וילך עמה היינו בקפיצת הדרך וכולם נשארו הולכים בדרך ודוק: ויצחק בא מבוא באר לחי ראי פירש"י שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה והנה בזה י"ל דמכאן ראי' לדברי החזקוני הנ"ל, דבאמת שלח אברהם את אליעזר לקדשה שם ולא להביא אותה ליצחק ויצחק יקדש אותה, דהא ע"כ הא דשלח אברהם מקודם אליעזר להביא אשה לבנו והדר שלח יצחק להביא את הגר עבורו, ע"כ היינו טעמא משום דקיימ"ל הוא צריך לישא אשה ובנו צריך לישא אשה בנו קודם, וא"כ י"ל דאם שלח את אליעזר לקדשה שפיר אמרינן דהעמיד השליח בחזקת דחזקה שליח עושה שליחותו, ושפיר הי' יכול תיכף אח"כ לשלוח את יצחק להביא את הגר עבורו. אבל אם לא הי' שולח לקדשה רק להביאה ליצחק לקדשה אז הי' צריך ע"כ להמתין על קידושי יצחק והדר ישא הוא את הגר, ולכאורה יש לדחות דשפיר י"ל דלא שלח לקדשה שם רק להביאה ליצחק, וליצחק ג"כ שלח להביא את הגר ומכ"מ ימתין עם הגר עד אחר הנישואין, של יצחק. אמנם י"ל משום דהיתה גרושתו לא הי' שולח עבורה שתהי' בביתו ולהמתין על הקידושין של יצחק דהא לא ידע עת ביאת אליעזר לביתו והבן: ויצחק בא מבוא באר לחי ראי פירש"י שהלך להביא הגר לאברהם שישאנה ע"כ. ונ"ל לפרש דהי' קשה לרש"י למה נאמר בא מבוא דהי' צ"ל בא מבאר לחי ראי, וע"ז מתרץ רש"י דהפירוש הוא יצחק בא מבוא היינו ממקומה של הגר להביאה לאברהם ובא דרך באר לחי ראי והבן. - אך דלפי"ז תקשה למה הניח העיקר ואחז הטפל, אמנם יובן עפי"ד התרגום אונקלוס שכתב וז"ל ויצחק אתא במיתוהו מבירא דמלאך קיימא איתחזי עלה. ואשמעינן דיצחק שבא למקום באר לחי ראי הרגיש שם השראת הקדושה מהמלאכים שנתראו שם להגר, דעל כל אמירה הי' לה מלאך אחר כמו שפירש"י שם ולכך מספר הכתוב אח"כ דמטעם זה ויצא יצחק לשוח בשדה היינו להתפלל שם שהי' חביב עליו קדושת המקום והבן: עוד י"ל עפי"מ דלכאורה קשה על אברהם כשרצה לישא אשה למה שלח להביא את הגר המצרית אשר היתה אסורה עליו