זקן אהרן (קורץ) נה

לבית אבי ואמר נמי ולקחת בתחלה, והסמיך נמי משפחתי ללקיחת אשה ונ"ל דאליעזר בחכמה וכוונה אמר כן כי ירא להגיד האמת שמושבע ועומד ליקח אשה ליצחק רק מהם דהיינו מבית אבי דייקי דאז יתנו עליו תנאים קשים כמה שירצו וירבו עליו מוהר ומתן מאוד מאוד ע"כ דקדק בלשונו להראות להם דקפידת השבועה לא הי' דייקי מבית אבי רק עיקר קפידא על המשפחה והקדים תחלה מבית אבי להקדים לבית אבי ואם לא ירצו תלך למשפחתי ואז יראים מלחפוץ יותר מכפי הראוי והבן: לא נוכל דבר אליך רע או טוב פירש"י וז"ל למאן בדבר הזה לא ע"י תשובת דבר הגון ולא ע"י תשובת דבר רע לפי שניכר שמד' יצא הדבר עכ"ל. משמע דהי' להם שני תשובות למאן, א' דבר רע, ב' תשובת דבר הגון, רק לפי שמד' יצא הדבר ע"כ אין יכולין למאן: ורש"י לא פירש מהו הדבר רע ומהו הדבר הגון, ונלפענ"ד עפי"מ דקיי"ל דאסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, עוד איתא בגמ' דאסור לאדם לקדש את בתו קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה, החילוק בין שתי המימרות דלמימרא הראשונה דאסור לקדש עד שיראנה יש איסור על יצחק לקדשה ע"י אליעזר, ולמימרא הב' דאסור לאדם לקדש את בתו קטנה האיסור על בתואל, עוד יש חילוק ביניהם דלמימרא הב' מוכרחין להמתין עם הקידושין איזה שנים עד שתגדול. אבל למימרא הא' יכולים הקידושין להיות גם עכשיו ע"י יצחק בעצמו והבן - וזה שאמר בתואל שיש לו תשובת דבר רע היינו בשביל שהוא קטנה דהאיסור הוא על בתואל, וגם לא משכחת לקדשה רק אחר איזהו שנים ע"כ קרא דבר הזה תשובת דבר רע לפני אליעזר, וגם יש לו תשובת דבר הגון היינו לפי המימרא השנית דאסור לקדש את האשה עד שיראנה וא"כ על בתואל אין שום איסור רק על המקדש אבל המקדש יכול לתקן זאת בעצמו שיבא הנה לקדשה ודבר זה קראו דבר הגון. אבל מכיון שמד' יצא הדבר וודאי זיווג טוב וראוי הוא ולא שייך למיחש לשני הטעמים שתתגנה עליו או שמא יתגנה עלי' ע"כ שפיר אמר לא נוכל דבר אליך רע או טוב והבן: באופן אחר נ"ל לפרש מהו דבר רע ומהו דבר הגון דדבר רע אמרו נגד אליעזר למאי דקיימ"ל דאין עבד יכול ליעשות שליח לקבל גיטין וקידושין, לפי שהוא אינו בתורת גיטין וקידושין ואליעזר עבד הוא וזהו דבר רע לגבי אליעזר, ובדבר הגון היו יכולים לעכב נגד יצחק כי אסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה והבן: אולם באמת יש להקשות על אברהם אבינו בעצמו שקיים כה"ת כלו, איך יעבור על הא דאמר בגמ' דאסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה, ושלח אליעזר לקדש את האשה ליצחק קודם שראה אותה יצחק, ב' יש להקשות איך שלח את העבד ועשאו שליח לקדשה כיון דעבד ליתא בתורת גיטין וקידושין והנה קושיא הראשונה יש לתרץ בפשיטות עפי"מ שפירש"י בריש האיש מקדש בד"ה בהא איסורא נמי איכא וז"ל, אם יכול לקדש בעצמו וקידש ע"י שליח הוי איסורא ע"כ, ומעתה למאי דאיתא במפרשים דיצחק כיון דנתקדש לעולה תמימה ע"כ הי' אסור לו לצאת מא"י לחו"ל, וא"כ לא הי' יצחק יכול לצאת לקדשה בעצמה ע"כ שפיר הי' מותר לקדשה ע"י שליח וכדברי פירש"י הנ"ל והבן: אפס הא תוקשי דהי' יכול אליעזר ליקח את רבקה לביתו ויצחק בעצמו מקדשה ויראה אותה קודם הקידושין ובאמת משמע דאליעזר קידש את רבקה בכלי כסף וזהב שנתן לרבקה, דהא רש"י מפרש על ימים או עשור משום דנותנין לבתולה י"ב חודש ע"כ, והיינו ע"כ דנותנין הי"ב חודש היינו מזמן הקידושין עד זמן נישואין. וא"כ משמע דע"כ נתקדשה ועוד ראי' מפירש"י על ונשאלה את פיה שפירש"י שם מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה, הרי דהקידושין הי' מכבר ועכשיו אמרו ונשאלה את פיה על הנישואין, ובאמת שהבאתי מכאן ראי' לדברי התוס' בריש מס' כתובות דלכך תני בחולה נשאת ולא תני נושאין את הבתולה דלא בטעה לומר דנושאין בע"כ ע"כ. היוצא לנו מזה דבאמת אליעזר קידש את רבקה וזהו שאמר ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ויחן לרבקה זאת הי' לקידושין ומגדנות נתן לאחי' ולאמה זאת הי' לסעודת אירוסין מזה נשתרבב המנהג שהחתן עושה סעודת אירוסין והבן וא"כ תקשה על אברהם